"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן העדן ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחין הם, וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה ז' י"ג).
ממשלת ישראל, בעזרת שלל דוגמנים, דורשת מאיתנו לחסוך במים. אף נקבעו חוקים ובהם הוראות כמה זמן להתקלח, כמה ומתי להשקות את הגינה, איך לשטוף את האוטו, מה לייבש ומה להותיר לח. השבוע, ע"פ כלי התקשורת, הוטל והוחל 'מס בצורת' במסגרת חוק ההסדרים
(שטרם עבר...).
לא מה אתה יכול לעשות, מה המדינה יכולה לעשות
נשמע הגיוני. אך הדבר היחיד שחסר בהגיון הפשוט הזה הוא לא מה על האזרחים לעשות, אלא מה על מדינת ישראל לעשות כדי להתמודד עם סוגיית המים בישראל. חוסר במי שתייה באזור שלנו אינה עובדה מודרנית. אברהם אבינו נאבק עם שכניו על בארות מים כבר לפני אלפי שנים, והמאבק הזה נשנה בכל דור ודור. שנות בצורת גם הן אינן תופעה נדירה במחוזותינו, וזאת אנו יודעים לפחות מאז שהקימו את השירות המטאורולוגי. גם קיומו של משרד התשתיות הפך כבר לעובדה ידועה. אך מה נעשה שם? לאלוהים פתרונים. מה שברור הוא, שבתחום התשתיות אנחנו לא חזקים. אבל המדהים ביותר הוא שבטכנולוגיה, ובמיוחד בטכנולוגיות ל"ייצור" מי שתייה, אנחנו יכולים להתחרות בהצלחה באליפות העולם.
מה רשויות המדינה לא עשו, אנחנו יודעים היטב:
1. מתקני התפלה חדשים טרם הוקמו (כל שנה מדווח שיש 'מכרז' והמתקנים החדשים 'בתכנון'). גם תפוקת המתקנים הקיימים באשקלון ובפלמחים לא הוגדלה.
2. בארות מים לא טוהרו. מקורות יודעי דבר טוענים שרשויות לא מתקשרות עם חברות פרטיות המחזיקות בטכנולוגיה מתקדמת לטיהור בארות, כי חברת מקורות תפחית את כמות המים המוקצית לרשות בהיקף זהה לכמות המים שיטוהרו. וכל זאת למרות שהחברות הפרטיות מציעות מחירים זהים ואף נמוכים מאלו של חברת מקורות. כנראה שיש למישהו שם סיבה לשמור על המונופול בתחום (אני ממש לא חסיד של הפרטות, אך אין שום סיבה בעולם שחברת מקורות לא תרכוש לעצמה את הטכנולוגיה ותטהר בארות מזוהמים).
3. מערכות חיסכון ושימוש חוזר במים אינן זמינות לציבור. לפני כחודשיים פורסמה כתבה על אדם אמיד שביקש לבנות בית אקולוגי, מהמסד עד הטפחות. הוא טען שחיפש מידע מרוכז בתחום והדבר לא נמצא. ממש לאחרונה התקיימה, סוף סוף!, תערוכה ראשונה (כך נכתב בכותרת) שבה הוצגו מערכות חסכון ואקולוגיה לבית. הרשויות היו צריכות כבר מזמן לקבע בחוק התקנת מערכת ניצול משני של מים בכל בית, בדיוק כפי שכיום כל בית חדש מחויב בממ"ד.
4. לא נמנע קיצוץ מים לחקלאים, והוא אף הולך
ומעמיק משנה לשנה. בשנים האחרונות קוצצו
עשרות אחוזים מכמות המים המוקצית לחקלאות.
החקלאים, למרות כל הקשיים, עשו עבודה מדהימה
ולמרות הצמצום שמרו על היקפי הגידולים ואיכותם.
יש הטוענים שארץ ישראל עוברת תהליך מדבור
ולכן אסור לבזבז מים על חקלאות. טענה זו
מתנפצת מול מציאות שבה היקפי החקלאות
וההתיישבות רק הולכים וגדלים. עובדה: הנגב פורח
כפי שלא פרח מעולם והמדבר מצטמצם
(מאבקיה המצערים של החברה להגנת הטבע כנגד
ההתיישבות בנגב רק מוכיחים זאת).
אפשר להריח את מי שעומד במכסה
ואם נסכם את פועלן של רשויות המדינה האחראיות
לתחום, הרי שהן כמעט ולא מתמודדות באופן
רציני עם הסוגיה אך כן מפיקות פרסומות במיליוני
שקלים עם 'סטארים' דגולים שמנסים לחנך אותנו
להתקלח תוך שבע דקות (משימה שגם בטירונות
עבדנו עליה ובדרך כלל זה הסתיים בתיזוז נוסף).
מס הבצורת, מבית היוצר של פקידי האוצר, קובע כי משפחה עם ארבעה ילדים שתחרוג מ-15 קוב מים לחודש תשלם קנס של יותר מ- 200 אחוזים על כל קוב נוסף. רשויות המים הציעו לאוצר שההיטל יהיה רק החל מ- 19 קוב ושגם זה די אכזרי. ולפיכך, החל מראשית יולי, ע"מ להימנע מתשלום קנס זה נצטרך לחסוך יותר כ-25 אחוז מהמים בהם אנו משתמשים לצריכה פרטית. משמעות הדבר, כפי שאמר פרשן ברשת ב', שאנו נריח מרחוק את אלו שיצליחו לעמוד בדרישות האוצר (ממתי פקידי האוצר מבינים גם בצריכת מים?!).
מדינת ישראל חלוצה בטכנולוגיה ומשקיעה הון תועפות במקומות החשובים לה (פרויקט החץ לדוגמא). משק המים לא הולך להשתפר בשנים הבאות – זו כמעט עובדה. דרושה חשיבה אסטרטגית ומתן פתרונות אמיתיים. הייתי שמח מאוד לקבל את 'מס הבצורת' באהבה אם הייתי יודע שעוד כמה שנים הבעיה תיפתר. אך את נבחרינו זה ממש לא מעניין. מטילים עוד מס ועוד קנס ולא מציגים שום אלטרנטיבה. זה אומר שהגינות תישארנה צהובות גם בשנה הבאה.
על הציבור הרחב, ובראשם החקלאים, לשבור את הכלים. עלינו להודיע למנהיגינו היקרים שאנו לא מקבלים את התקנות הללו. שאנחנו נשתמש במים בהתאם למקובל בעולם מודרני ושפוי, ואנחנו נשלם מחירים סבירים. אנחנו לא נתקלח בעומדנו בתוך גיגיות, וגם לא נשטוף ירקות מעל צנצנות פרחים! ובחוץ תהיה לנו גינה ירוקה, כי זה חשוב - גם לנשמה וגם לאוויר הירוק שאנו רוצים לנשום. וכתמיד, עלינו להודיע לנבחרינו שאם הם לא יתחילו לטפל בנושא בצורה רצינית אנחנו נבוא איתם חשבון ובמהרה.
לחסוך מים זו צניעות
ולצד שבירת כלים זו, יש לומר שעלינו לחסוך במים. לא בגלל התקנות של פקידי האוצר או בגלל הפרסומות של נינט טייב. אלא בגלל שאסור לבזבז שום דבר סתם, ובמיוחד לא משהו שאינו קיים בשפע. בזבוז מים מתוקים באזור כשלנו הוא עבירה מוסרית-ערכית שנכנסת תחת כנפי הערך 'צניעות'. בכפר עציון הישנה תבעו סיסמא "ושאבתם מים ברחמנות". חברי הקיבוץ ידעו להעריך את המים כי הם סחבו אותם בדליים מהמעיין. הם היו אנשים צנועים. צניעות והסתפקות במועט הם ערכים נעלים שתרבות הצריכה המערבית הצליחה לרטש ולרסק. עלינו להעלותם מחדש לראש הפירמידה. צניעות אינה נמדדת רק בתחום הלבוש (כפי שכמה רבנים חושבים), אלא נמדדת בכל הליכותיו של האדם – התנהגות, תקשורת, צריכה, מזון, מגורים ועוד. ובין כל אלה ניתן למנות, כיום, גם את צריכת המים. ייתכן שבחברה אחרת, באירופה למשל, צריכת מים אינה מדד לצניעות כי יש שם שפע ואין סיבה לחסוך. אצלנו אין שפע ולכן צריכת מים היא מדד לצניעות. משום כך אנו מחויבים לחסוך במים, באופן סביר ומושכל, ומבלי ליטוש ערכים ועקרונות אחרים שגם הם חשובים לנו. וגינה ירוקה, בעיני, בהחלט דרושה לקיום אורח החיים הקיבוצי, שכולל גם טבע, יופי ואסתטיקה. רבים מגיעים כיום לקיבוצים כי הם "ירוקים". ובמצבנו הנוכחי, בהנחה שמשרד התשתיות יכול לעשות הרבה בתחום, זה עדיין לא בגדר 'מותרות'. גם מקלחת נורמלית פעם ביום (ללא גיגיות).
הרשויות, בלשון עדינה, לא מטפלות בנושא כראוי, אך מטילות עלינו, האזרחים, את המחיר. זו מדיניות בלתי נסבלת שמחייבת תגובה מצידנו, כל האזרחים ובמיוחד החקלאים. שומה עלינו להצהיל את תנועות הנוער המחוברות להתיישבות (דתיות וחילוניות, יהודיות וערביות, סוציאליסטיות וקפיטאליסטיות), שסוף-סוף יכולות להתאחד סביב מטרה משותפת, להיאבק בגזירות הללו ולהשפיע על התנהלות המדינה.
הכותב הוא פעיל בקבה"ד
פורסם לראשונה בעיתון שווים