בעזרת רן צלם הבית, ספי בן יוסף גרסת קיבוץ דליה, הצלחנו בדפי זהב לגלות שבכפר גליקסון יש חדר אוכל פעיל. כך יצאה לה המשלחת שכללה ארבעה חברים: אני הבאתי את חברי "העוגה", ואילו רן הביא איתו קולגה לעבודה, חוקר יתושים אוקראיני בשם ניקולאי.

 

לאחר פרק זמן רווי מתח, שהחל קצת ליד כפר קרע, הצלחנו למצוא את הדרך אל הכפר, שהובילה אותנו מתחת כביש שש, דרך גבעת עדה, הישר לאחת משכיות החמדה של ישראל.

 

מה חדש? העובדה שכפר גליקסון הוא קיבוץ קטן שכבר מדבר בקול רם על אפשרויות לשינוי באה לידי ביטוי על לוחות המודעות. אחד מהם, העונה לשם "לוח התחדשות", מוקדש כולו למודעות הכנה להפרטה בנוסח "הפרטה בקיבוצים, ביצוע רע לרעיון טוב". שאר הלוחות שגרתיים ומכילים בעיקר רשימת תורניות, שעות פתיחה ומידע כללי.

 

קבלת פנים - למרות שהגענו לקראת שעת השיא, חדר האוכל היה ריק למדי, מה שהוביל לכניסה חלקה. "אתם מהטלוויזיה?" חייכה לעברנו שרה, מגישת המזון החיננית והמשעשעת מאור עקיבא, "אה, אתם רק מהעיתון?" שאלה באכזבה גלויה, "טוב אז אל תשכחו לכתוב איזו מגישה יפה ומצחיקה יש פה".

קוד לבוש - האוכלוסייה הדלה במקום לא אפשרה לגבש דעה מוצקה בנושא, אף על פי שהייתה עדיפות מסוימת לחולצות כפתורים משובצות.

 

דברים שרואים מכאן - חדר האוכל קטן וללא ספק מדובר באחד המתחמים המושקעים והיפים שראיתי מאז שהתחלתי לכתוב את המדור. הכניסה מטופחת וצבעונית, עם חלון עגול ומאחוריו גינה ירוקה. ויטרינה עם ציורי ילדים מקדמת את פני הבאים, ודגם של באר עתיקה מוצב בכניסה. ההשקעה נמשכת בחדר האכילה, כשכל הקירות מקושטים במבחר ציורי שמן עדינים מעשה ידיה של אירמה, ותיקה בת 80 שלקחה על עצמה את מלאכת העיצוב ועושה עבודה נהדרת. אך מעל כולם בולט נוף השדות והגבעות עוצר הנשימה שנשקף מהחלונות הגדולים, וגורם לסועד לפנטז על מחוזות רחוקים.

הגשת פתיחה - "איחרת", נזף בי יוני בחיוך, "אוהו", התפעל, "איזו משלחת. טוב, קחו אוכל - העיקר שתכתוב דברים טובים". נתתי ל"עוגה" את זכות הראשונים, והוא בחר בעוף סיני. ניקולאי הלך על הגולש, ואני ורן היינו מתואמים כשבחרנו בדג מרלוזה ובקבאב כבש. בתוספות בחרתי באורז ובאטריות ברוטב עגבניות, ובתחום השתייה מזגתי בשמחה מיץ פטל ממכל פלסטיק גדול. האוכל מופרט בצורה חלקית, ובמקום קופה רושמת צריכים הסועדים להצטייד בתלושים מהמזכירות. חבר ישלם מחיר מסובסד של שמונה שקלים לסעודה, אורח ייפרד מ-25 שקלים.

 

שלוש ארבע לעבודה - הצוות מונה שישה עובדים, בראשם עומד, כאמור, יוני, חבר הקיבוץ שמשמש כאקונום וכטבח ראשי כבר עשר שנים. אליו נוספים שני חברי קיבוץ, כששאר הצוות מורכב משכירים שמגיעים מאור עקיבא ומבקה אל גרבייה. כל אלה עמלים על הגשת ארוחת צהריים של כ-250 מנות, חמישה ימים בשבוע, ארוחות ערב שמוגשות בימי שישי ובחגים וארוחות בוקר ללקוחות ענף התיירות המשגשג של הקיבוץ. "מה שמיוחד אצלנו בצוות זה שכל העובדים יודעים לעשות הכול", מספר יוני. "בנוסף, זה צוות שרץ יחד הרבה שנים. שני הדברים האלה נותנים לנו יתרון גדול בכל הקשור ליעילות".

 

 

על טעם ועל ריח - הרתיעה הטבעית שלי מקבאב קיבוצי התחלפה בהפתעה, בזכות בשר הכבש הטעים שהחליף את הבקר שלו הורגלתי בילדותי. גם דג המרלוזה שהגיע בלוויית משולש לימון היה לא רע בכלל, וכמוהו גם האורז. הפסטה הייתה טעימה, אך הגשתה בטמפרטורה פושרת פגעה בה במקצת. מיץ הפטל לא אכזב והיה צונן ומרענן. "אני מרוצה מאוד מהסלטים", ציין העוגה בהתפעלות, "יש מבחר, מקוריות ורמה". "גם הגולש לא רע", אישר היועץ לאוכל מזרח אירופי - ניקולאי. "האוכל פה בהחלט טוב", ציין סוחר המזון צביקה, שמסייר בקיבוצים רבים והצטרף לשולחננו.

"פעם היה פה רק אוכל מזרח-אירופי", מספר מנהל הקהילה, גדעון טלטש, "והיופי אצל יוני זה שהוא יודע לשלב בין כל הקוגל והמומל ובין דברים מודרניים". "אני די חדש פה, אבל אני מרוצה מהאוכל", אמר בהתלהבות בחור אנגלוסקסי מבוגר, חמוש בכובע בייסבול ובחולצה של בוב דילן. "אני די ישנה פה ובעיני האוכל ממש רע", ייצגה שותפתו לשולחן את דעת האופוזיציה.

 

ההברקה - נתחי אבטיח צוננים שהוגשו כמנה אחרונה, חותם מרענן לארוחה חביבה.

 

סיכום - אין ספק שהיה שווה לגלות את כפר גליקסון. אז נכון שלא כולם מרוצים והאיכות משתנה בין מנה למנה, אבל המחירים נמוכים, הנוף יפהפה, חדר האוכל מטופח והאנשים חביבים ומסבירי פנים.