בליל שבת הוטרדו שלושה קלנועים משלוות חנייתם על ידי ילדינו השובבים. לזכות המוסדות יש לציין, כי פעלו ללא דיחוי. כבר ביום ראשון התכנסו כולם לדיון דחוף, כל אחד במקומו: המזכירות, ועדת החינוך, פורום היועצים החינוכיים, ועדת הרווחה, צוות המטפלות והמדריכים, ועדת הבטיחות העליונה ועוד כהנה וכהנה ועדות וממלאי תפקידים, שתקצר היריעה מלפרט את כולם. אני סמוך ובטוח, שלא יחלפו יותר משבועיים-שלושה, עד שהמוסדות יגבשו תוכניות חינוכיות וקווי פעולה תכליתיים לטיפול ב"מצב".

   

 

האירוע הקשה הזכיר לי מאמר אנתרופולוגי, שהתגלגל לידי במקרה. המאמר דן בחינוך הנוער בשבטי הבושמנים (או שמא דווקא הפיגמאים) אי שם באפריקה המשוונית. אינני מנסה לטעון, שקיימת רלוונטיות כלשהי למנהגיהם הפרימיטיביים בעליל של אותם שבטים נידחים, מבחינת החינוך הקיבוצי הנאור. אני מביא את הדברים רק על מנת לפתוח צוהר נוסף אל המסכת המורכבת והמסובכת של הדיונים המעמיקים, שהתקיימו (ובוודאי עוד יתקיימו) בקשר לאירוע הקלנועים הנ"ל.

 

ובכן, מסתבר שאל אותם בושמנים (או פיגמאים) לא הגיעה עדיין קדמת הקלנועים, וממילא הם פטורים מעוגמת הנפש הכרוכה בסחיבתם באישון לילה. לעומת זה, לעתים, גם אצלם חוטאים הנערים במעשי שובבות שאי אפשר לעבור עליהם לסדר היום (אפילו לא לסדר יומו של בושמני או של פיגמאי, שהוא בדרך כלל גמיש למדי).

 

ובכן - כך על פי המאמר - כאשר חוטא הנער המשווני, מתרחש הדבר הבא: אביו של הילד קורא אליו את בנו הסורר, ולאחר שהוא מברר בסדר דין מקוצר את אשמת הנער, הוא אומר לו כך: "... ובכן בני, מאחר שאתה מודה, או על כל פנים השתכנעתי, שאומנם עברת עבירה על אורחות חיינו, אין לי ברירה, אף על פי שאני אוהבך מאוד, אלא להענישך, ואני סמוך ובטוח שתקבל את עונשך כגבר". אלה הם עיקרי הדברים, אף שבבושמנית זה נשמע אולי קצת אחרת.

 

לאחר הדברים האלה מתרחש דבר קשה, העלול לזעזע בעלי נפש חינוכית רגישה ומטען חינוכי עודף. האב הבושמני מרים את זרועו וסוטר על לחיו של בנו סטירה של ממש, הגורמת לו לראות כוכבים בהירים במיוחד, מה גם שממילא באזור קו המשווה הכוכבים בהירים מאוד.

אני מודה שגם בעיניי נראה התיאור הנ"ל דמיוני

במקצת, ואני רק מביא דברים בשם אומרם. 

האנתרופולוגית המדופלמת טוענת, שלאותה סטירה

מצלצלת נודעת השפעה מופלגת על החזרת הנפש

הרכה אל דרך הישר - עד כדי כך, שבניגוד למה

שניתן לשער, סטירות הלחי החינוכיות אינן חזון נפרץ

בקרב אותם שבטים, והן אף נדירות למדי. אין זאת

אלא, שצלצולן ממשיך לרחף מעל לצמרות עצי הג'ונגל

עוד זמן רב לאחר שהכאב הפיזי שכך ובטל מן העולם.

 

 

 

עד כאן המאמר האנתרופולוגי. כאמור לעיל, אינני מנסה לעשות הקבלה כלשהי בין שיטות החינוך הפרימיטיביות, הנוהגות במאפליית הג'ונגלים של אפריקה, ובין גורמי החינוך המודרניים, העומדים לרשות חברה מתוקנת כשלנו. אנו חייבים גם לקחת בחשבון, שלרשות הבושמנים לא עומד מערך חינוכי משוכלל כזה שלנו, הכולל: מזכירות, ועדת חינוך, פורום יועצים חינוכיים, ועדת רווחה, מטפלות, מדריכים... ועוד גורמים חשובים נוספים שתקצר היריעה מלפרטם.