אחח... אהבה. דבר כה נפלא. עד שזה מגיע ל… קיבוץ, כמובן. הפרובלמאטיות מתעוררת כשאת בוחרת ללכת על מישהו מ"בפנים". ומכיוון שהדרך הכי טובה להמחיש את גודל הטעות היא ע"י מתן דוגמא - דמיונית בלבד, לכל התוהים - הרי היא מובאת לפניכם.
כרוניקת מערכת היחסים עם בן קיבוץ
שלב החיזור
אז התאהבת בבחור מהקיבוץ.
עכשיו הגיע הזמן ליידע אותו, את נסיך חלומותייך. בהתחלה את חוששת, כמובן. הרי מה יקרה אם הוא לא בעניין? תצטרכי לעמוד איתו בתור לשניצלים, להסמיק ולעשות כאילו כלום לא קרה, וזו משימה לא קלה.
אחרי לבטים מעטים (5-6 חודשים לערך) את מחליטה ללכת על זה. בגלל שאין ביניכם הרבה במשותף את נאלצת לבצע את תהליך החיזור בפרהסיה, במקומות הציבוריים - רק שם את עשויה, נכון לבינתיים, לבוא איתו במגע.
במרכולית, בדיוק כשהוא נעמד לצידך את מתלבטת בקול רם אם עדיף ללכת על עגבניות שרי או על עגבניות תמר. בתור למרפאה, למרות שחיכית כבר שעתיים וחצי כי כל הסבתות הגיעו חצי שעה לפני הפתיחה, את נותנת לו להיכנס לפנייך כי "גם ככה את לא ממהרת לשום מקום". בכניסה לחדר האוכל מול לוח המודעות את קוראת מודעה של "שלום עכשיו", ומביעה בקול את דעתך האינטליגנטית - לטעמך- לגבי השלום הגלובלי, מקווה שהוא חושב כמוך ונפעם מהמילים העמוקות.
בסופו של דבר את מתלבטת איתו בכל-בו איזה פנימית הכי טובה לאופניים שלך, וכשהוא עוזר לך לבחור את מצליחה לשכנע אותו שהדרך הכי טובה להכניס את הפנימית החדשה לגלגל היא שהוא יעשה את זה. ברכותיי - הצלחת להביא אותו אלייך הביתה.
תגובת הקיבוץ: מכיוון שכל התהליך נעשה, כאמור, בפרהסיה, כולם ערים לחיזורייך. אמנם בכל מקום אחר על הגלובוס חיזורים כאלו יתפסו כלגיטימיים, אבל בקיבוץ הדעות קצת שונות. הנשים שיקלטו אותך יגלגלו שיחה לגבי העובדה שאת "לחוצה" ונימפומנית, ומבחינת הגברים את פשוט "נותנת". לא שזה רע, אבל צריך לקחת בחשבון.
הכנות לפגישה הראשונה
כמובן שאת כבר יומיים בסרטים כי קשה לך להחליט מה ללבוש. הוא סתם בא לתקן לך את האופניים - משימה די מלוכלכת וללא כל רמז לזוגיות - אבל מבחינתך זהו דייט לכל דבר. אחרי שהוצאת את כל הארון למיטה החלטת ללכת על ג'ינס, לא סקיני, לא מושקע, זרוק ואפילו עם חור קטן. אחרי שמדדת את כל החולצות עם המחשוף בחרת ללכת על 'טבעי', יענו חולצה גזורה מהחנות יד-שנייה.
מבעוד מועד הכנת בחדר צלחת עם עגבניות שרי שטופות (הרי הוא המליץ עליהן), רוגעלך שהגישו בארוחת ערב של אתמול בחדר-אוכל ועל כל מקרה ש- הבאת גם יין אדום. אחרי הרבה התלבטויות החלטת ללכת על מוזיקה בנאלית אבל עם סיכוי גבוה להצלחה - אוסף שירי אהבה של שלמה ארצי ש"במקרה הייתה לך במערכת".
תגובת הקיבוץ: בדיוק ההיא מהמחסן בגדים הייתה אחרייך בתור בכל-בו, אז עכשיו יש תהיות במשק בנוגע לצורך שלך ביין אדום. חוץ מזה - הכול רגוע.
הפגישה הראשונה
בהתחלה, כשהוא עובד במרפסת על האופניים שלך, אתם חשופים לחסדיהם של רכלני הקיבוץ. אבל הגורל עומד לצידך וזה עובר חלק, וברדאר לא נקלט כל מבט נוקב או סקרן. לשמחתך, אחרי שבע דקות של עבודה על האופניים המשימה מושלמת והערב נמשך אצלך בחדר. הרבה לפרט לא ממש בא לי, אבל בואי נודה בעובדות: את נותנת…
תגובת הקיבוץ: השקט שלפני הסערה…
תחילתה של מערכת היחסים
כיף לך איתו, כל עוד אתם מסתתרים מאחורי 4 קירות החדר. למזלכם אתם גרים די קרוב, כך שאת התגנבות היחידים לחדר שלו את עושה די בקלות, לאחר וידוא שאף-אחד לא צופה. את משתדלת לא לבוא אליו עם האופניים שמזוהות איתך כדי שאף-אחד לא יעלה שאלות מיותרות, ותמיד זוכרת להגיף את התריסים בחדר, לבל יזהו אותך אצלו.
בגדול העסק הולך די חלק, רק שיש לך דילמה איך להתנהג מעכשיו למשפחה שלו. רצה הגורל ואמא שלו היא רכזת ועדת צעירים, אז את חייבת לדבר איתה מידי פעם וקשה לך עדיין להחליט על אסטרטגיה מתאימה. הבעיה השנייה היא כשאת פוגשת אותו בחדר-אוכל: להתעלם זה ילדותי מדי, אבל כל תגובה אחרת תיראה מלאכותית מדי ואת תמיד מתבלבלת מחדש כשאת רואה אותו מגיע.
תגובת הקיבוץ: נראה לך שהקיבוץ לא יודע?? אחרי הפעם הראשונה ש"קפצת" אליו לביקור לילי מישהו קלט אותך, והשמועה התפשטה כמו אש בשדה קוצים (XOXO-GOSSIP GIRL....).
המשך הקשר
זהו, כולם כבר יודעים, והאמת היא שזה די נוח ככה. אין צורך להסתתר או להכחיש. אפילו רכזת ועדת צעירים מקבלת את זה בהבנה ומתייחסת אלייך יפה. אמנם עדיין מביך אותך לרקוד איתו בפאב, אבל ללכת יד ביד זה בסדר גמור.
תגובת הקיבוץ: יש פרגון, אולי אפילו יתר על המידה: באמצע ארוחת צהריים של יום שישי פנתה אליכם נציגה של ועדת חתונות כדי לשאול אם צריך להפריש סכום לחתונה בקיץ (כמובן שהוא מיהר להכחיש בתוקף, ואת סתם נחנקת מהסודה).
כעבור 3 חודשים - הסוף
נהנית כל עוד זה נמשך, אבל שניכם הבנתם שזה לא זה והחלטתם לחתוך. פרט לעובדה שכל סוף הוא כואב ולא נעים, צריך גם להסתגל בקיבוץ למצב החדש. את מתחילה ללכת בשבילים שלמדת שהוא לא הולך בהם, דוחה את ארוחת הצהריים ב-45 דקות כדי לא להיתקל בו בטעות ונמנעת מלבוא בבקשות מיוחדות לועדת צעירים. את דואגת להחליף את תורנויות השבת שלך כי איכשהו הסבב שלך נופל יחד איתו, וקפצת ברצון על ההצעה לעבור לחדר בצד השני של הקיבוץ למניעת סיטואציות מביכות. לפורים ולמסיבות אחרות עם פוטנציאל לתזכורת כואבת את מעדיפה שלא ללכת, כדי לא לראות אותו מתחיל עם י"בניקיות שיכורות.
תגובת הקיבוץ: גם חודשיים אחרי, ההיא מהמרכולית עדיין מבקשת ממך למסור לו שהלחם המיוחד שהוא הזמין הגיע. איתך אף-אחד לא מעיז להעלות את הנושא, אבל ברור לך שבינתיים זו שיחת היום, במיוחד לאור העובדה שבכל פעם שאת נכנסת לקחת בגדים מהמחסן בגדים - כולם משתתקים.
סיכום תהליך: עדיף שלא, ואם כבר כן - אז להצניע.