בתור מוזמן לחתונה, אתה חושב על כמה יעלה הדלק, מה ללבוש, האם לבוא לבד או ביחד והכי חשוב - כמה כסף לתת? אבל מהצד של החתן והכלה צריך לחשוב על כל כך הרבה קטנות: את מי מזמינים, איך מעצבים הזמנה שלא נראתה עדיין כמוה, איך לדפוק הופעה שידברו עליה גם בעוד שבוע בחדר האוכל...
אבל הכי חשוב: לערוך את החתונה בקיבוץ, כן או לא????...
מצאתי לי שלושה זוגות קיבוצניקים אמיצים שהסכימו לחלוק את הסוד עם כל הכיתה, ושאלתי אותם כמה שאלות רציניות על הבחירות הרציניות שהם עשו לקראת החתונה שלהם.
בני הזוג הראשון הם בני בית ניר, שלאחר שנת טיול במזרח חזרו לגור בקיבוץ ונקלטו בו כחברים. החתונה שלהם נערכה במערה בבית גוברין, מקום יפה וקרוב לבית, והוזמנו אליה כ-400 אורחים. למרות שבית ניר הוא קיבוץ מופרט, הוא עדיין מחלק שי "צנוע" לבנים שנישאים – כעשרת אלפים ₪ לכל זוג הורים חברי קיבוץ שמחתנים את בניהם.
בני הזוג ציינו את היתרון בחתונה בחוץ – לא "חייבים" להזמין את כל הקיבוץ "לקפה ועוגה", אלא רק את מי שרוצים, וככה נמנעים מלראות ביום חתונתך פנים שממש לא רוצים לראות. בנוסף, הזוג הרגיש שעבודת ההכנות העצמאית תהיה קשה מדי בשבילם ובשביל החברים והמשפחה, ולא רצה להפיל "תיקים" על אף אחד.
הכלה מציינת שלמרות אהבתה הענקית לקיבוץ, היא לא הייתה מתרגשת יותר אילו החתונה הייתה מתקיימת בין דשאיו. להיפך: זה היה יכול לעשות צרות, כי יש ילדים ובני נוער שמסתובבים בחתונה ושותים, ואין שליטה מלאה כמו במקום אחר על המוזמנים. וזה עוד לפני שמדברים על הכלבים שמסתובבים או על חברי הקיבוץ שיכולים להתלונן על ההמוזיקה החזקה.
הזוג השני מעורב: החתן משפיים והכלה ממושב עשרת. גם להם היו כ-400 מוזמנים, וגם הם בחרו שלא להנשא בקיבוץ. הזוג מספר שהבחירה נבעה מחוסר רצון להתחייב לקיבוץ, גם מבחינת עזרה של אנשים וגם מבחינת הבחירה את מי להזמין. בנוסף, שניהם לא מרגישים מחוברים לקיבוץ לכן חיפשו מקום שמתאים להם מחוצה לו.
הזוג השלישי יוצא דופן. מדובר בשני בני קיבוץ שחיים בקיבוץ השיתופי של הכלה, ובחרו לערוך בו את חתונתם. כל בן משק מקבל סכום כסף לרגל החתונה, חלק מהאוכל הוכן בקיבוץ וגם עובדי האירוע היו תורנים מהקיבוץ, אבל את הארוחה סיפק קייטרינג חיצוני.
לסיכום אספר מהחוויה האישית שלי. כשאחותי
התחתנה בקיבוץ בשנת 96, כל המשפחה
והחברים גויסו להכנת האירוע. הגענו לחתונה
עייפים (אך מרוצים), ואמא שלי ציינה שבגלל
שהחתונה נערכת מתחת לאף היא מרגישה
מחויבת להיות שם ביום החתונה, כל היום, ולוודא
שהכל נעשה כמו שצריך. כשאני הודעתי לה שאני
מתחתנת, שמעתי אותה מספרת לחברה שלה
בטלפון באושר שאני לא עומדת להתחתן בקיבוץ,
ושהיא ואבא שלי יוכלו להנות ולא להיות מוטרדים.
ולסיום טיפ קטן, שאמנם דורש הוצאה נוספת אבל
שווה ביותר למי שיכול להרשות לעצמו: לא חייבים
להזמין את כל הקיבוץ לחתונה ואפשר להרגיש טוב
עם זה. פשוט עורכים "קבלת פנים" או מסיבה
קטנה נוספת לאחר החתונה, עדיף בקיבוץ, לכל מי
שלא הוזמן אבל מיודד עם המשפחה, וכך כולם
יוצאים מרוצים.
>> מי אמר שחייבים לשבור את הכוס? מהטקס הזה אתם תקחו רק את
מה שמתאים לכם