התקף הלב תפס את האנק לאקי בזמן הכי לא טוב. רק שבוע לפני כן הוא חזר מארה"ב, שם סיים מאבק גירושין מכוער, והיה מוכן לחייו החדשים בישראל שכללו עסק צביעה עצמאי שהחל צובר תאוצה ויצירה מוזיקלית פורייה ומתגברת. בגיל 58, שלוש שנים לאחר שעלה לישראל והתמקם בקיבוץ רמת השופט, היה נראה שהחיים מאירים לו פנים. אבל לגורל ולגנטיקה היו תכניות משלהם.
"לא היו לי אף פעם בעיות בריאות, אבל הגנטיקה המשפחתית שלי בעייתית מאוד", הוא אומר בעצב, "מהצד של אבא שלי קיבלתי בעיות בלב. הוא נפטר מהתקף לב בגיל 54 וגם כל הדודים שלי נפטרו בגיל צעיר. מהצד של אמא קיבלנו את הסרטן. היא נפטרה מהמחלה בתחילת שנות ה-80 ובשנתיים האחרונות נפטרו גם אחי ג'וש מסרטן הריאות ואחותי גיגי מסרטן השד. ככה שידעתי שיש לי סיכוי גבוה לבעיות ".
היה זה ערב נובמבר גשום כשהאנק קלט שמשהו איתו אינו כשורה. "היה לי כאב מוזר ושרף לי בכל החלק השמאלי של הגוף. בהתחלה זה היה כל עשר דקות, אבל אז התדירות התגברה. השכן שלי לקח אותי לבית החולים בעפולה, שם עשו לי א.ק.ג וראו שיש לי התקף לב. תוך 23 דקות הביאו אותי באמבולנס לבית חולים "כרמל" בחיפה שמתמחה בניתוחי חירום. מיד הכניסו אותי לניתוח מעקפים והצילו את החיים שלי. מאז, כבר התאוששתי, אבל אני כבר לא יכול לצבוע בכלל והייתי חייב להפסיק לעשן סיגריות ולשתות וויסקי, אבל הי, לפחות אני חי".
תנו לי רוק'נרול
בכלל, מסיפור החיים של האנק היה אפשר לעשות סרט הוליוודי גדוש אירועים. הוא נולד ב-1951 באיווה, מדינה נידחת במערב התיכון של ארה"ב, לאמא יהודיה ואבא קתולי, בן בכור במשפחה בת שש נפשות (שלושה בנים ושלוש בנות). "כשאמא היתה צעירה, ממש לא היה לה חשוב להיות יהודיה, כך שגדלתי בחינוך קתולי לחלוטין", מספר, "לפעמים אני חושב שהיא התחתנה עם אבא שלי רק כדי לעצבן את סבתא. השינוי אצלה קרה אחרי מלחמת ששת הימים. ישראל כבשה את הכותל ואת המקומות הקדושים והיא בבת אחת נהייתה יהודיה פנאטית כי היא החליטה שאלוהים עשה משהו וזה הזמן של העם היהודי להתעורר. היא ואבא התחילו לריב על דת ובסוף התגרשו ואמא שלי התחילה לחשוב על עליה לישראל. ב-73' היא כבר היתה מוכנה לעלות אבל אז פרצה מלחמת יום כיפור. כשהמלחמה הסתיימה הגיע הסרטן בו היא נלחמה לאורך כל שנות ה-70'. ב-79' היא סוף סוף עלתה עם שתיים מהאחיות שלי והתמקמה בצפת, אבל לצערנו הספיקה לחיות פה רק שנתיים ואז נפטרה. לפחות אחיותיי נשארו בארץ, אחת נשארה בצפת ואחת הגיעה לקיבוץ גזית שם היא התחתנה עם מנהל הפרדס".
הגירושים של ההורים והתפנית הדתית של אמו לא ממש הטרידו את האנק, שבאותה תקופה כבר עמד לסיים את התיכון וכל מרצו היה נתון לחלומו הגדול להקים להקה.
עד היום הוא זוכר בבירור את הרגע בו הבין שהוא רוצה להיות מוזיקאי. "זה היה בפברואר 1964 כשראיתי את הביטלס בתכנית של אד סאליבן. הייתי מהופנט, חטפתי ביטל-מאניה, הם היו כל כך טובים ואמרתי לכולם שזה מה שאני רוצה לעשות. התחלתי לנגן קצת בגיטרה, אבל מהר מאוד עברתי לתופים".
החלום התגשם בסוף שנות ה-60 כשיחד עם אחיו ג'וש ומספר חברים מהתיכון, הקים האנק להקת מוסכים שניגנה בעיקר לעצמה. מפנה נוסף התרחש כשחבר קישר אותו עם אמרגן שהחל למנף את הקריירה המוזיקלית של הלהקה הצעירה והיא החלה להופיע, כשאת עיקר פרנסתה עשתה מביצוע קאברים למוזיקת ריקודים של שנות ה-40 בנשפי בית ספר. לאחר שסיימו את לימודיהם החלה הלהקה לנדוד ולהופיע בכל מקום בו יכלה. "חרשנו את המערב התיכון", מספר האנק בעיניים נוצצות, "מטקסס עד מיניסוטה, מקליבלנד עד קולורדו, הגענו אפילו לקנדה. באותה תקופה היה לנו אוטובוס מתפורר שאיתו נסענו, עד שיום אחד הוא פשוט מת והשארנו אותו בצד הדרך. אחר כך הסוכן שלנו סידר לנו כמה חודשים של הופעות בהוואי... זאת היה תקופה נהדרת".
אבל הלהקה לא החזיקה מעמד הרבה זמן וב-1973, חילוקי דעות מוזיקליים שלחו את האנק לתחנה הבאה שלו – רוק'נרול. "חזרנו מהוואי והחלטנו לעשות מוזיקה מקורית", מפרט, "ג'וש היה קלידן ורצה לעשות מוזיקה מסובכת כמו "קינג קרימזון" וכל הפרוגרסיב רוק של שנות ה-70 ואני רציתי לעשות רוק גיטרות ישיר בסגנון של "לד זפלין", "ד'ה הו" ("המי") ו"הדורס" ("הדלתות"), אז הקמתי להקה בשם "רד פוני". הקלטנו אלבום ב-1975 וממש התחלנו להצליח. בתקופה הזאת הופענו בהמון מקומות לצד להקות מצליחות כמו "קנזס", "מונקיז" ועוד. זאת היתה תקופה מטורפת. שתיתי המון ג'ק דניאלס, עשיתי המון סמים וזיינתי כל בחורה שהצלחתי לשים עליה את הידיים, אני מופתע ששרדתי את זה".
אבל הסקס-סמים-ורוקנ'רול לא החזיקו הרבה זמן ושנה לאחר מכן הטורף הפך לנטרף כאשר אחת הגרופיות הצליחה לביית את הרוקר הקשוח ולהכניס אותו מתחת לחופה. הנישואים החזיקו 13 שנה במהלכם נולדו לזוג שלושה ילדים.
ה"פונים האדומים" התפרקו במהירות בה נסקו והאנק הבין שמוזיקה זה טוב ויפה, אבל צריך גם פרנסה קבועה, מה שהוביל אותו להקמת עסק לצביעת בתים בבירת איווה - דמויין.
 |
| האנק לאקי. ראה את הביטלס אצל אד סאליבן והחליט |
צבע הכסף
בסוף שנות ה-80 התגרש מאשתו הראשונה. הוא המשיך לתמרן בין עסקי הצביעה לעסקי המוזיקה, "בתקופה ההיא עבדתי כמו מטורף, בבוקר צבעתי, בלילה עשיתי חזרות ובסופי שבוע היו ההופעות". אך בעוד עסקי הצביעה נשארו יציבים, בתחום המוזיקה, החליף האנק הרכבים וסגנונות בתדירות גבוהה, נוחל הצלחה לצד כישלונות. באחד מההרכבים האלה הוא פגש קלידנית מפתה. המשיכה ההדדית היתה מיידית והשניים נישאו.
לקראת אמצע שנות ה-90, הפכה המוזיקה לדבר שולי, בעוד עסקי הצבעות צוברים תאוצה. "הייתי כבר באמצע שנות ה-40 לחיי", נזכר בעצב, "בשלב הזה נמאס לי לגמרי מעסקי המוזיקה. זה מדהים כמה עסקי המוזיקה שונים מהמוזיקה עצמה. מוזיקה זה אומנות, עסקי המוזיקה זה טינופת ותמיד הייתי גרוע בקטע הזה. נהייתי עייף והגעתי למצב שאני לא יכול לעשות את שני הדברים, אתה יודע, היו לי שלושה ילדים לפרנס ואישה שהיתה צריכה שאני אעשה הרבה כסף שהיא תוכל לבזבז. תסתכל עליה", שולף תמונה שחושפת בחורה קשוחה בעלת מראה מרושע ותספורת אייטיז מזעזעת, "היא כלבה מהגיהינום".
"הפסקתי לנגן בהרכבים, אבל המשכתי לנגן בבית. שם גיליתי מחדש את הגיטרה והתחלתי לכתוב שירים ולהקליט אותם באולפן הביתי. במובן הזה זה היה טוב, כי כיום בישראל אני בעיקר מנגן על גיטרה, כותב שירים ומופיע לבד בכל מיני פאבים, שזה משהו שהרבה שנים לא יצא לי לעשות וזה כיף. אין לי את האנרגיות להיות שוב בלהקה, הייתי בלהקות כל החיים ואני יודע כמה עבודה זה מצריך, ככה שהכי טוב לי כיום זה להיות לבד עם הגיטרה".
בוא נחזור רגע אחורה, איך באמת התגלגלת בסוף לישראל?
"אוו, ג'יז. בוא נראה. אשתי בזבזה את כל הכסף שלי והתחלנו לא להסתדר בכלל. ב-2002 אחותי גיגי שגרה בקיבוץ גזית, קיבלה את הגנטיקה המחורבנת של המשפחה וחלתה בסרטן, אז החלטנו לעשות מפגש של כל האחים בקיבוץ שלה. אחרי המפגש החלטתי להישאר עוד קצת והתנדבתי בקיבוץ לחצי שנה. אחר כך חזרתי לארצות הברית וניסיתי לתת לנישואים עוד סיכוי, אבל זה פשוט לא עבד, אז אמרתי 'פאק איט, אני אעשה עליה'. אני יודע שזה היה משמח מאוד את אמא שלי כי היא תמיד אמרה לי לבוא לישראל ועכשיו בגיל 55 הייתי סוף סוף מוכן לזה. השארתי את העסק לאשתי ואמרתי לה 'קחי את העסק כי לי נמאס'".
מקצועיות אמריקאית
ב-2006, עלה האנק לישראל. "בהתחלה הגעתי לאחותי בקיבוץ גזית", מספר, "הקיבוץ אמר שזה בסדר שאני אגור שם כל עוד אני לומד באולפן. הבעיה היתה שלקיבוץ כבר אין אולפן והייתי צריך ללכת לאולפן בעפולה שהיה ממש גרוע. המלחמה בלבנון בדיוק התחילה והאולפן בעפולה נסגר. חברה בלגית שפגשתי כשלמדתי בעפולה אמרה לי שיש אולפן מצוין בעין השופט ונתנה לי את הטלפון של האחראי. נפגשנו והוא אמר לי 'אתה יכול להיות האבא של הילדים האלה', עניתי לו 'זה נכון, אבל אני עדיין צריך ללמוד עברית'. אז הוא חייך ואמר לי 'יש לך נפש צעירה, ברוך הבא'".
האנק שהבין שהוא קצת זקן מידי כדי לגור עם שותף בחדר קטן, מצא דירת חדר (קובייה) בקיבוץ הסמוך רמת השופט (שם הוא מתגורר עד היום) והתחיל את חייו החדשים בישראל. רצה הגורל ובמקום בו החליט ללמוד עברית, התחילה להתפתח סצנת מוסיקה ענפה והעולה החדש הפך לאורח קבוע בג'אמים שנערכים על בסיס שבועי בפאב ה"ברנדייס" בעין השופט.
במקביל, התחיל לפתח את מקצועו העיקרי כצבעי. הוא פתח עסק עצמאי, הכין פלאיירים וכרטיסי ביקור. המקצועיות האמריקאית שלו עברה מפה לאוזן והפכה אותו לצבעי הראשי של החברים ברמת השופט.
"התחלתי את העסק והלך לי מעולה", נזכר בחיוך, "למרות גילי המבוגר בניתי חיים בישראל. גם מבחינת מוזיקה הרגשתי שאני מתקדם. ניגנתי בפסטיבל יערות מנשה הראשון, הייתי אורח קבוע בפאבים באזור והרגשתי מוכן לרוץ עם זה הלאה. חזרתי מארה"ב אחרי שסוף סוף סיימתי שלוש שנים של מאבק גירושים גדול שבסופו היא קיבלה הכל. כל מה שקיבלתי זה 35000 דולר ממכירה עתידית של הבית, אבל השופט אמר שהיא יכולה להמשיך לגור שם, כך שאני לא אראה את הכסף עד שהיא תמכור או תמות. אבל לא היה אכפת לי כי הייתי סוף סוף משוחרר מהעול הזה שהעיק עלי 18 שנה והייתי מוכן להשקיע הכל בחיים החדשים שלי. אבל אז הגיע ההתקף לב ועיכב את הכל. את העסק בישראל הייתי חייב כמובן לסגור כי אני לא יכול לעשות יותר עבודה פיזית. גם מבחינת נגינה הכל נתקע כי אני פרפורמר, אם אני מופיע אני נותן את כולי והרבה פעמים לא הרגשתי מספיק טוב בשביל לעשות את זה".
ומי טיפל בך אחרי הניתוח?
"הבת הגדולה שלי הגיעה לארץ לכמה שבועות וטיפלה בי. כן, היא ילדה טובה, כל הילדים שלי יצאו טובים, זאת אחת ההצלחות הגדולות שלי".
והם לא רוצים לבוא לישראל?
"לא. הם אמריקאים מידי, אוהבים את החיים שלהם שם ויש להם עבודות טובות".
בת כמה הבת הגדולה?
"31".
והיא נשואה?
"לא. היא מחפשת".
היית צריך למצוא לה שידוך כשהיא היתה פה.
"אני יודע. כל פעם שהיא באה אני מקווה שהיא תמצא מישהו ותישאר, אבל עד עכשיו לא היה שום דבר רציני מספיק כדי להשאיר אותה פה, אולי זה עוד יקרה".
 |
| ביום מברשת צבע, בלילה גיטרה |
לעבוד כדי לחיות
כשמדברים עם האנק על חיי הקיבוץ העיניים שלו נוצצות. "וואו, אני מת על זה", יורה ללא היסוס, "בנאדם, אני רוצה להאט את הקצב טיפה, בגלל זה עזבתי את אמריקה. טייק איט איזי, לאט לאט. אתה יודע, כולם באמריקה רצים אחרי הכסף וזה שובר לי את הלב כשאני רואה שהישראלים מתחילים להתנהג בצורה דומה. המדינה הזו עוברת אמריקניזציה, יותר מידי אנשים פה התחילו לחשוב שכסף זה הכל. זה מבאס, כי כשאמא שלי באה הנה בסוף שנות ה-70 זה לא היה ככה, היה סוציאליזם, קיבוץ היה קיבוץ והמדינה גם עזרה לעולים".
עם גישה סוציאליסטית כזאת, היית צריך להגיע לקיבוץ שיתופי.
"אתה צודק גבר. כשהגעתי לארץ רציתי להיות חבר קיבוץ בגזית, כי אחותי גרה שם עד שהיא נפטרה לפני שנתיים, אבל אמרו לי שאין מקום לאיש זקן כמוני. אתה יודע, אם הייתי צעיר בעשרים שנה והייתה לי אישה ושני ילדים קטנים, סביר להניח שהיה לי יותר קל להתקבל. אני חושב שהיה לי מה לתרום לקיבוץ, אבל הם לא רצו ואני מכבד את זה. אני עדיין מבקר שם את גיסי ואת האחיינים, אבל כיום אני מבין שיש לקיבוץ המופרט יתרונות גדולים כמו למשל שהכלבו פתוח כל היום ולא רק לשעתיים. זה יותר נורמלי בשבילי, כי אני מגיע מאמריקה ורגיל שדברים נגישים לי כל היום".
אתה כבר מרגיש ישראלי?
"כמובן. העברית שלי לא טובה כמו שהייתי רוצה, אבל אני חושב שאני הרבה יותר פטריוט מהרבה ישראלים. אתה בטח חושב שאני משוגע שבאתי עד ישראל בגיל שלי ואני גר בדירה של צעירים, אבל אני מאושר. כבר גרתי בבית ענק, עשיתי הרבה כסף וחייתי את החיים הטובים, אבל לא הייתי מאושר. מגיע שלב שאתה מתחיל לשאול את עצמך מה חשוב ומבין שהחיים לא צריכים להיות רק מסביב לכסף וסביב הניסיון להיות עסוק כל הזמן. אני לא נגד לעשות כסף, אבל אני חושב שאתה צריך לעבוד כדי לחיות ולא לחיות כדי לעבוד. אם העבודה היא כל החיים שלך, אני מצטער להגיד את זה, אבל נדפקת".
אז אתה מרוצה מההחלטה שלך לעלות לישראל?
"ברור. זה חלום שלי גבר, אין לך מושג. אתה נולדת פה אתה לא יכול להבין. אולי זה הקטע של הדשא של השכן, אבל אני מאושר. מעבר לזה, ישראל היא ההולי-לנד, זה המקום היחידי שיהודים יכולים להרגיש מוגנים, אתה יודע, חוץ מכל האיומים של החמאס והחיזבאללה".
ומה אתה חושב על הישראלים?
"אני מחבב אותם... הם קצת חצופים וגסים, אבל אני מחבב אותם. האמת שאני מכיר בעיקר קיבוצניקים ולא ממש נתקלתי באנשים מהעיר ככה שאני לא יכול לדבר בכללי, אבל את מי שפגשתי אני אוהב. אני אוהב את הצפון ואני חושב שהרי מנשה זה המקום הכי יפה במדינה ושיש לי מזל שהגעתי דווקא הנה".
אתה מצטער שלא הגעת הנה יותר מוקדם?
"הייתי יכול להקדים את זה בעשר שנים, זה בטוח. אבל ניסיתי לגרום לנישואים שלי לשרוד ולמען האמת אני חושב שזה היה בעיקר בגלל הסקס. אתה יודע, כשדברים נהיו ממש רעים היא זיינה לי את הצורה ואמרתי לעצמי, 'אוקיי אולי אני אשאר', זה היה ככה עשר שנים לפחות. אבל העיקר שבסופו של דבר הגעתי ואמא שלי שמחה בשמיים".
אתה מתגעגע לפעמים?
"לא. ממש לא. רק לאוכל המקסיקני. וואו אני מתגעגע לאוכל מקסיקני!".
 |
| הולי לנד קאנטרי בלוז (צילומים: רן פרץ) |
מתופף שמנגן גיטרה
תחת פילוסופית החיים האופטימית והשיפור הניכר במצבו הבריאותי, מנסה האנק לנצל את העובדה שהוא כבר לא יכול לעסוק בצביעה, על מנת להקדיש את כל כולו למה שהוא עושה הכי טוב – מוזיקה.
"כתבתי כמה שירים באנגלית ובעברית ואני בשלבים הסופיים של הקלטת אלבום באולפן בעין השופט. יש כמה נגנים מעולים שהכרתי פה כמו זיו הרפז, אסף תלמודי, אביב רם (שגם הקליט את האלבום) ועוד, שנרתמו למאמץ וניגנו לי באלבום ועל כך מגיעה להם תודה גדולה, אני מקווה שבקרוב נסיים אותו סופית ונוציא אותו".
ויש לך שאיפות להגיע לפלייליסט?
"אני חושב שיש לי כמה שירים שמתאימים לרדיו והרדיו הוא המפתח לעשות קצת כסף מהופעות בפאבים. תראה, כרגע אף אחד לא יודע מי אני, אז אני הולך לקיבוצים ומנגן בשביל בירה. אם ישמיעו אותי ברדיו, אולי אוכל לראות מזה קצת כסף ואז לא אצטרך למצוא עבודה חדשה. אם אני לא רוצה להתחיל ללמוד מקצוע חדש, עדיף שאצליח להתפרנס מהמוזיקה".
ואם כבר עוסקים בהופעות בפאבים, אין ספק שמי שרואה את ההופעה של האנק, לא יכול הישאר אדיש. האנרגיות הבלתי נגמרות, החיוך שמרוח תמידית על פניו של האדם המבוגר מגודל השיער והשילוב הנפלא בין גרסאות כיסוי לשירי שנות ה-60 ושירים מקוריים בעברית מהולה במבטא אנגלוסקסי כבד, יוצרים הופעה מהנה וקולחת.
"אני תמיד מנסה לתת הופעה טובה", מצטנע, "אני יודע שאני לא מוזיקאי הכי טוב ולא גיטריסט הכי טוב וגם העברית שלי לא משהו, אבל אני פרפורמר. למעשה הייתי מגדיר את עצמי כמתופף שמנגן על גיטרה".
ואיפה אפשר לשמוע אותך?
"עד שהאלבום יצא אפשר לשמוע שירים שלי ביו-טיוב ולעקוב אחרי הופעות בפייסבוק HankMusic".
איזה אמנים ישראלים אתה אוהב?
"וואו, בוא נראה. "היהודים", "מוניקה סקס", יהלי סובול, שלום חנוך. גם את גבע אלון אני אוהב. הוא כותב באנגלית בצורה מרתקת ואומר דברים בצורה שונה לגמרי ממה שאמריקאי יגיד אותה, זה יפהפה הוא שר באנגלית בצורה ישראלית. אני גם אוהב את טל כהן-שלו. לא הרבה אנשים שמעו עליו אבל הוא ילד מוכשר מאוד ודיסק הבכורה שלו ליווה אותי לכל אורך תקופת ההתאוששות. אבל תתפלא לשמוע שאני גם מאוד אוהב מוזיקה מזרחית".
מזרחית?!?
כן גבר. אני מת על הקצב שלהם והדרבוקות. זה כמו מוזיקה לטינית. גם הבגדים שלהם מוצאים חן בעיני כי הם מזכירים לי את זמרי הקאנטרי. אתה יודע, כל החולצות המצועצעות והחגורות עם האבזמים הגדולים, זה הסטייל של אלביס, זה קורע אותי מצחוק. מעבר לזה מבחינה קולית יש שם זמרים מדהימים".
מה נותן לך השראה?
"אני מניח שזה מתחיל בביטלס, אבל אין לי השפעות אמיתיות. אני כותב על החיים שלי והטבע הוא גורם ההשפעה הכי גדול. בגלל זה אני כל כך נהנה בכל פעם שאני מנגן בפסטיבל יערות מנשה. פעם אמנם ניגנתי בשדה תירס גדול מול 15000 צופים, אבל להופיע ביער היפהפה הזה, זו תמיד חוויה מדהימה".
אז אני מבין שבאופן כללי אתה מרוצה מהחיים.
ברור גבר. ג'יז, תראה איפה אני גר, זה המקום הכי יפה בישראל. יש פה טבע בכל מקום. זה נעים לי, יש לי שקט פה. תן לי בריאות טובה ולהתעסק במוזיקה. אני לא צריך יותר מזה".
האנק לאקי והחבר'ה עושים שמח ערב לפני פסטיבל יערות מנשה