עמדתי עם נ. מחוץ לחדר האוכל, ודיברנו על אנשים מפחידים בקיבוץ. "קח לדוגמא את ש.", הוא אמר לי. "הבנאדם יכול לבנות מחר אוהל בדשא של החדר אוכל ולהחליט שהוא חי שם, והמזכירות וכולם פשוט לא יגידו כלום. אף אחד לא מוכן להתעסק איתו".
איך החמיצו את הדמות הזו ב'מבצע סבתא'? לא ברור. הרי מדובר באושיה מרכזית ביותר בהוויה השבטית שלנו, התופס מקום גדול הרבה יותר מדמויות אחרות. בעוד שאר האנשים החריגים שייכים לנוף באופן לא מטריד ואפילו משעשע, כאן זה לא צחוק, שכן מדובר בפחד אמיתי.
לדמות הזו ארבעה פנים, שהינם למעשה האבולוציה שלה: המשוגע בגיל צעיר, המשוגע בגיל אבהות, המשוגע בגיל שיבה, והמשוגע בזקנתו.
המשוגע בגיל צעיר
בגיל ארבע הוא הרביץ למטפלת, בגיל שבע זרק עציצים מהגג של חדר האוכל, בגיל תשע הלך להסתכלות בפעם הראשונה. בגיל תשע וחודש תקף את הפסיכולוג. בגיל חמש עשרה הפסיק ללמוד, שקע שלוש שנים בענף חקלאי כלשהו או בחשמליה ואחרי הצבא חזר למשק, עיניו רושפות והוא מחכה בקוצר רוח לתחילת הקריירה שלו כ... משוגע של הקיבוץ.
בין גילאי 20 ל-30 הוא היה בתקופה המסוכנת ביותר שלו, משום כוחו הפיזי הרב והעובדה שעדיין לא נשא אישה שתשתלט עליו. כולם פחדו ממנו. הוא עבד בקוו ייצור במפעל, ויום שישי אחד בכדורגל רץ אחרי מישהו עם סלע כי הוא עשה לו גליצ' ופגע לו ברגל. הוא היחיד שיש לו מגבלת שתיה בפאב, אחרי שפעם היו צריכים ארבעה אנשים כדי להוריד אותו מאיזה מסכן עירוני שהיה נראה לו שמסתכל על המתנדבת שלו.
איכשהו, בגיל 30, נהיה חבר של מישהי מקיבוץ שכן. הסיבה היחידה שהיא הסכימה להיות איתו היא כי אבא שלה הוא גם... המשוגע של הקיבוץ.
המשוגע בגיל אבהות
נולדו לו ילדים. הוא אב מושלם. כלומר כלפי הילדים. רק שעכשיו נהיה עוד יותר מפחיד להתקרב אליו, כי הוא מזכיר לך לביאה עם גורים. רואים אותו מרחוק משחק עם הילדים בדשא, נהנה וצוחק, וכשאתה מתקרב, חוזרת לפניו ההבעה של זאב בודד וצמא דם. בטח אישתו מאכילה אותו בבשר נא.
המשוגע בגיל שיבה
בגיל שיבה צבר המשוגע מוניטין כזה שאף אחד לא
מעז להגיד לו כלום. למעשה הוא הגיע למעמד
אולטימטיבי: הוא מעל לחוק, חזק מכל ועדה,
אימת המזכירות. איתו אי אפשר לדבר, הוא אלים
ופסיכופת ונדמה שכולם פשוט מקבלים את זה.
הוא יושב בארוחות ערב לבד, מבטו נוקב, כתפיו
שחוחות מעט ולרוב הוא בעל זקן והולך עם
מכנסיים קצרים גם בחורף. כאשר לנכדתו נטרף
החתול על ידי אחד מכלבי הקיבוץ, בלי להתבלבל
הוא הניח את הנבלה השחוטה על שולחן המטבח
של בעלי הכלב. המזכירות שתקה.
המשוגע בזקנתו
בזקנתו כבר גר המשוגע בבית הסיעודי, ומדי ערב
הוא יוצא בקלנועית לסיבוב איטי בחצר המשק.
בגיל 90, עדיין עם מכנסיים קצרים כל עונות השנה,
כבר מכירים אותו פחות אנשים וגם כוחו הפיזי עזב
אותו. חלפה לה תהילת עולם. מזל שיש כבר משוגע חדש.