|
|
|
הקיבוץ הקואופרטיבי
דף הבית > דעות >
הקיבוץ הקואופרטיבי
גם אם הקיבוץ הקומונלי והתובעני איבד את אמון חבריו, אין זה אומר שדרכו היא בהכרח אל ההפרטה. ניתן לבחור בנתיב הקואופרציה, המאפשרת לחבריה להיות שותפים בניהול וברווחים – ולזכות בחיי בטחון ומשמעות
הקיבוץ הינו קומונה אמונית מגויסת בעלת מבנה קואופרטיבי המנוהלת בשיטה ריכוזית. במשפט הזה, כך נדמה, טמונים כל הכשלים שהפכו את היצור השיתופי הייחודי, הקיבוץ, מ"אי כשלון למופת", כפי שכינה אותו בובר בשנת 1945, למותג בעל עבר מפואר, הווה מבולבל ועתיד מעורפל, שאין עליו קופצים רבים ברבע הראשון של המאה ה-21. |
 |
"קו-אופ סיטי" בניו יורק – קואופרטיב הדיור הגדול בעולם ובו 55 אלף תושבים
הסכנה האורבת לפתחן של קהילות השיתוף המצומצם היא להמשיך את תהליך ההיטמעות בסדר הקפיטליסטי בתהליך רציף ועקבי של הפרטה
במאות אלפי קואופרטיבים בעולם שותפים למעלה מ-820 מיליון חברים, כאשר באלפים קומונות בודדות חיים רק מאות אלפים |
|
נפילתו של הקולקטיב
הקיבוץ קיבל על עצמו עומס של מטלות ותפקידים, שהפכו אותו ליצור כלאיים בלתי אפשרי. הוא התחייב לתפקד בראש ובראשונה כקומונה, שהמרכיב הקואופרטיבי שבה כלל את כל תחומי החיים. הייצור, הצריכה, התרבות ואפילו התחום האידאולוגי היו משותפים לכל החברים, מה שהתבטא בקולקטיביות רעיונית ובציות ל"דת העבודה". בנוסף, הכליל את עצמו הקיבוץ כחלק מתנועה, וגם לקח על כתפיו את המשימה הלאומית של נשיאת העם היהודי עלי שכם. כל אלה יחד הקשו על הקיבוץ להפוך לפתרון אטרקטיבי עבור השכבות הרחבות של הציבור.
קומונה אמונית היא דרך חיים למתי-מעט, כיוון שרק מתי-מעט מוכנים לחיות במחויבות קהילתית, כלכלית, רוחנית ותרבותית טוטלית. זו דרך המחייבת שמרנות באורחות החיים, שמצריכה יחסים בין-אישיים קרובים וחיוביים המבוססים על משוב והתמודדות, ותלויה במנהיגות איכותית ובמעורבות של כלל החברים בקבלת ההחלטות. אלא שגם בחייהם של אותם מתי-מעט שקיבלו על עצמם את חיי הקומונה, התרחשה בסוף המאה העשרים רעידת אדמה.
במהלך שנות השבעים התבססה בחברה הישראלית והעולמית תופעת האינדיבידואליזציה, שפירושה ציפייה נורמטיבית מהפרט להחליט באופן בלעדי על גורלו בכל תחומי חייו. השינויים הנלווים היו דמוקרטיזציה של החברה, ליברליזציה כלכלית, עלייה משמעותית ברמת החיים הממוצעת וריבוי האפשרויות שנפתחו בפני היחיד. הקומונה הקיבוצית לא השכילה לאמץ את הרוח החדשה, התעקשה להמשיך ולהיות ריכוזית ולא מאוזנת ולא הצליחה לספק את הצרכים היחידאיים של חבריה.
אמונם וביטחונם של רוב חברי הקיבוצים ברעיון השיתופי ובשיטה התערערו. הם חשו חרטה על העבר (כפירה ברעיון הלינה המשותפת, למשל), בלבול לגבי ההווה וחרדה נוכח העתיד. ה"צונאמי" הגדול לא אחר לבוא: בין השנים 1996-2010 עברו למעלה ממאתיים קיבוצים למודל קיבוץ בעל "רשת בטחון" ושכר דיפרנציאלי, והפכו ל"קיבוצים מתחדשים" ולקהילות בעלות היקף שיתוף מצומצם. פחות מ-20 אחוזים מהקיבוצים נשארו שיתופיים.
דרך המלך: גם אינדיבידואל, גם חברה
הסכנה האורבת לפתחן של קהילות השיתוף המצומצם היא להמשיך את תהליך ההיטמעות בסדר הקפיטליסטי בתהליך רציף ועקיב של הפרטה: שיוך דירות אישי, שיוך נכסים, חלוקת אמצעי הייצור, מעבר לשכר דיפרנציאלי לא מרוסן ועוד. האם הקהילות האלה נידונות בהכרח להפוך לישובים קהילתיים לא שיתופיים או שאולי קיים פתרון אחר? האם יש דרך אחרת, שיכולה לשלב את הצורך של החברים באוטונומיה, חירות ואחריות אישית עם הצורך בשייכות, משמעות וביטחון חברתי? האם אפשר לקיים חברה צודקת, הומנית וסולידרית, שתעניק לחבריה במקביל את החופש האישי לו הם כמהים? דרך זו קיימת ושמה קואופרציה.
במה שונה הקואופרטיב השיתופי מחברה עסקית קפיטליסטית מן המניין? הקואופרטיבים הם יוזמות עסקיות השמות במרכז העסק שלהן אנשים ולא הון, והם פועלים על פי מנעד ערכים רחב יותר מעסקים שמטרתם עשיית רווחים גרידא. כיוון שהקואופרטיבים מנוהלים באופן דמוקרטי ונשלטים על ידי החברים בהם (אנשים פרטיים, קבוצות ואפילו משקיעים), ההחלטות המתקבלות בהם מאזנות את הצורך ברווחיות עם צורכיהם של החברים, ועם הצרכים הרחבים יותר של הקהילה.
במה שונה קואופרטיב מקומונה? הקואופרטיב אינו חובק-כל ותופס מרובה. הוא מתמקד ביצירת מקומות עבודה מכבדים, הוגנים ומעצימים ובהתפתחות אישית ומקצועית של העובדים, וערכי הליבה השיתופיים שלו כוללים ניהול משותף ומשתף, אחריות חברתית ואקולוגית, מעורבות בקהילה והתחדשות מתמדת. המצטרף לחברה הקואופרטיבית זוכה במספר נכסים ייחודיים: הוא נהיה שותף בבעלות – ולכן בהכרח גם בניהול ובקבלת ההחלטות האסטרטגיות; הוא הופך לשותף ברווחים, וזוכה למערכת של בטחון סוציאלי לו ולמשפחתו.
במאות אלפי קואופרטיבים בעולם שותפים למעלה מ-820 מיליון חברים, כאשר באלפי קומונות בודדות חיים רק מאות אלפים. הקואופרציה היא דרך חיים ערכית, אחראית ומשתלמת לפרט ולחברה ומוטב שחברי הקיבוצים, השיתופיים והמתחדשים גם יחד, ישכילו להבין זאת וללכת בדרך הקואופרציה, ויפה שעה אחת קודם.
|
| |
|
|