לכל מובילי תנועת "החזרה לבית הכנסת" שמקיימים עכשיו כנס תחת הכותרת "קיבוץ ויהדות, הילכו שניהם יחדיו", אני רוצה לצעוק: הרגזתם אותי! האם מאה שנות הקיבוץ לא הוכיחו שהוא הולך טוב מאד יחד עם יהדות? האם רק תקיעת שופר ו"אבינו שבשמיים" הם יהדות? האם כשסבינו ודודינו נשרפו באושוויץ, ואצלנו יום-כיפור היה יום עבודה רגיל, לא היינו יהודים? והאם כששרנו את שיר השירים בפסח, כשעל השולחן מונחות  גם פרוסות לחם – לא היינו יהודים? האם רק מי שאומר יתגדל-ויתקדש-שמו על קבר יקירו הוא יהודי? מי שמכם בכלל לקבוע מהי יהדות? אל תבלבלו אותנו. הנהיה שלכם היא לא לעבר היהדות, אלא לעבר הדתיות, או לפחות המנהגים הדתיים. יש סיפור של ברכט על אנשים שבמשך שנים בונים סביבה חומה ענקית לעצור את הברברים, וכשהם מסיימים את הבניה הם רואים שהברברים כבר בפנים. שנים אנחנו נאבקים נגד המפלגות הדתיות הכופות עלינו מנהגים שאנו מואסים בהם ופתאום חברינו מבית פותחים להם את השער.