מזל מועלם ממעריב, איילה חסון מהערוץ הראשון וירון דקל מרשת ב', בתכנית "פוליטיקה" ששודרה ב-13 בספטמבר 2011 בערוץ הראשון, הדגישו את התפיסה האתנית המאפיינת קבוצות רחבות באליטה הישראלית הוותיקה ובזו של מפלגת העבודה. את דבריהם סמכו על נתונים חוזרים ונשנים של מאפייני הצבעה בתנועה הקיבוצית ובערים וותיקות במרכז הארץ דוגמת תל-אביב,גבעתיים, הרצליה. הם השוו את דפוסי ההצבעה שנחשפו בסיבוב הראשון של הפריימריז במפלגת העבודה, שנערכו יום קודם, לנתוני הפריימריז הקודמים ב-2005 ובהצבעה ל"קדימה" ב-2006. עבורנו, השותפים לערכי תנועת העבודה וידידי התנועה הקיבוצית בערי הפיתוח, נחשף פעם נוספת פצע עתיק.

עמדנו לצידכם בכל השנים בהם הותקפה התנועה הקיבוצית על ידי הימין הישראלי. לא ויתרנו, אפילו לא על הזדמנות אחת, לקדם את שיתוף הפעולה בין ערי הפיתוח לקיבוצים סביבן ובתוכן. אתם הייתם הספר ואנחנו היינו פריפריה. כולנו נחשפנו להיותנו פריפריה של הניאו-ליברליזם ששטף את ישראל.

אנחנו, תומכיכם בערי-הפיתוח, שילמנו מחיר חברתי ופוליטי כבד על היותנו גאים בשותפות ארוכת השנים בינינו. נתוני ההצבעה במערכות הבחירות הפנימיות והארציות מאז 2005, חושפים בעוצמה את שניסינו להכחיש, גם כלפי עצמנו, כל השנים. שתיקתכם ותמיכתכם במנהיגים של מפלגת העבודה אשר פרשו ל"קדימה" רק משום שעמיר פרץ - נבחר לעמוד בראשות מפלגת העבודה, מטילה צל כבד על יכולתכם לנמק באופן רציונאלי את הבחירה של רובכם, על פי נתוני ההצבעה, להפנות עורף לשותפיכם האמיתיים, שהוכיחו במעשים את מחויבותם לשותפות.

***

ב"הארץ" מיום 12.9.2011 כותבת מרב מיכאלי על עמיר פרץ, את הדברים הבאים: "הוא היחיד שמחזיק בתפישת עולם כוללת, חברתית-כלכלית-מדינית, שרק היא עשויה להוות אלטרנטיבה, וחשוב לא פחות - אופוזיציה אמיתית; הוא אינו עושה הפרדה אלא כורך את התחומים זה בזה, בדיוק מהמקום של הצדק החברתי והאנושי, והוא גיבה את השקפת עולמו הזאת בעשייה עקבית כראש מועצת שדרות, כיו"ר ההסתדרות וכחבר כנסת".

את תפישת העולם הכוללת, ספגנו בילדותנו, מכם, בשנים רבות של שכנות. כמהנו ליום בו נוכל להיות שותפי אמת במעשים ולא בדיבורים. אנחנו הוכחנו את שותפותינו, רובכם ברחתם ממנה ללא נימוק סביר. תוצאות הבחירות בפריימריז האלה ובאלה שקדמו להן מהווים מדגם מייצג מובהק לעמדת הרוב בתנועה הקיבוצית.

בשיחותיי עם חברים בתנועה הקיבוצית, גיליתי כי מלחמת לבנון השנייה, העניקה לכם תירוץ העומד על כרעי תרנגולת לנמק את חוסר הרציונאליות של בחירתכם.  לו עמיר פרץ לא היה בוחר בתפקיד שר-הביטחון ב-2006, עד היום, אנחנו, תושבי שדרות ועוטף עזה היינו מוגדרים "איום סטטיסטי בלבד" שאין טעם למגנו. גם מערכת "כיפת ברזל" הייתה נותרת בגדר חלום. התעקשותו של עמיר פרץ על הפצצת הטילים ארוכי הטווח ביומה הראשון של מלחמת לבנון השנייה, במקום הפצצת תחנות כוח בבירות - מנעה את התפוצצותם בלב תל-אביב. כדאי להקשיב  לדבריו של אמנון אברמוביץ' ב"פגוש את העיתונות" (הערוץ השני 10.9.2011) לפיהם, לדעת אנשי צבא בכירים, שר הביטחון עמיר פרץ היה טוב יותר ממחליפו. ברק, למרות כל מה שידוע עליו, זכה לתמיכתכם הגורפת.

בישראל, מאז ייסודה, כל ניסיון להפריד בין צבא לחברה משולל יסוד. די להזכיר את משימת קליטת העלייה בשנות ה-50 וה-60, ההתיישבות, פעילות החינוך, התעסוקה, פיתוח התעשייה המקומית ועוד. העמדה כאילו עמיר פרץ כשל בעצם העובדה כי בחר להיות שר ביטחון, מחזירה אותנו אל הימים שמזרחים יכלו, לדעת קבוצות האליטה בישראל, למלא רק תפקידים של שר-דואר או שר רווחה. האם לדעתכם, יצחק הרצוג, שקיבל בכבוד את תפקיד שר הרווחה לבקשתו של עמיר, מילא אותו פחות טוב בגלל שאינו מזרחי? האם תוכלו לומר באותה יוהרה כי הוא אינו מתאים למלא את תפקיד שר-הביטחון?

***

עובדות פשוטות אותן ניתן לאתר בקלות באתר הכנסת מלמדות כי בתפקידו כשר ביטחון, הצליח עמיר פרץ, גם מתוקף ההסכם הקואליציוני עליו חתם, להבטיח קידומם של חוקים חברתיים מהמעלה הראשונה ובכללם חוק שכר המינימום. כדאי גם שתבדקו מי היה מנסחם הראשון של חלק גדול מהחוקים אותם רשמה שלי יחימוביץ' על שמה מבלי לשים לב לכלל יסוד חשוב: "האומר דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם".

בחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, בפריימריז של שנת 2005, הביאה את הבכירים בה לפרוש לקדימה ולקחת עימם 5-9 מנדטים של בני האליטות הוותיקות אשר ויתרו על נשמת אפה של הדמוקרטיה - קבלת החלטת הרוב. את החסר הצליח עמיר פרץ לגייס מקהלים שהוחזקו בעיני הפורשים ממפלגת העבודה כשייכים לארץ אחרת, תרבות אחרת. פרופ' יואב פלד במאמרו "בין איכות לכמות: האזרחות המזרחית במשנתה של תנועת העבודה" (קולות מזרחיים, מסדה, 2005) קובע: "המזרחיים התקבלו, אם כן לתקופת חניכות. בתום תקופת החניכות, אחרי שנצליח לעשות אותם למודרניים ולציונים, הם יוכלו להפוך לאזרחים במלוא מובן המילה, אזרחים איכותיים. כמה זמן תימשך תקופת החניכות הזאת? זו כמובן שאלה פתוחה.

בפועל, בניגוד לדיבורים, מה שנעשה ברמת המדיניות: מדיניות התיישבותית, מדיניות כלכלית, מדיניות חינוכית, וכולי, נועד למעשה להנציח את תקופת החניכות. כל מה שנעשה, נעשה בצורה כזאת שהמזרחים לא יהפכו למודרניים ולציונים, כדי לקבע את המעמד השולי שניתן להם בתוקף היותם לא-מודרניים ולא ציונים". את המגמה הזו, הפסיק עמיר פרץ, על ידי התייצבותו, כשווה בין שווים, ראוי לכהן בכל משרה, לא כל שכן במשרה חובקת עולם וחברה כמו שר-הביטחון. ראוי גם להזכיר כי אמנם מלחמת לבנון השנייה הייתה במשמרת של עמיר, חודשיים לאחר בחירתו, אך היא חשפה את הוריהם האמיתיים של הכשלים ארוכי השנים, אותם יצרו גנרלים בני "השבט הלבן" ובני דמותם, בתפקיד שר-הביטחון, מתוך יהירות וזלזול בכבודם וחייהם של בני-אדם.

***

ולעניין תפישת העולם הכוללת: האם יש לכם הסבר מדוע שלי יחימוביץ' בחרה לא להצטרף לרביעייה ולהיות אינדיבידואליסטית היושבת על הגדר? האם שמעתם את קולה כנגד ההפרטות במשרד החינוך? האם היא התבטאה כנגד אפלייתם של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, או אפלייתם של מזרחיים בבתי-ספר חרדיים הנתמכים על ידי משרד החינוך?

את שלמדנו מכם בילדותנו, הפכנו לתפישת עולם המכבדת כל אדם בגלל מה שהוא ולא בגלל מוצאו. גם אני מזרחי.  מעולם לא הסתרתי את מוצאי, יחד עם חברים אמיתיים בתנועה הקיבוצית קידמנו פיתוחם של פרויקטים המשנים מציאות באזורים שלנו. אני חש מועקה בחוסר יכולתי להסביר את דפוסי ההצבעה שלכם החוזרים ונשנים.

ימים של סליחות וחשבון נפש הם הימים האלה. אני וחבריי נשאר נאמנים לעמדותינו המגובשות בדבר אופן התנהלותה הראוי של חברה ומדינה. סוציאל-דמוקרטיה היא אורח חיים בהתנהגותנו ובמעשינו, עשורים רבים. האם יתכן כי אתם נותנים יד ל"סוציאל-דמוקרטיה ניאו-ליברלית", בה יש מקום רק לבעלי מוצא אתני מסוים, תוך הדרתם של בעלי מוצא אתני אחר?

אני לא יכול להשיב לטענות שהועלו בתכנית "פוליטיקה" השבוע. אולי אתם, חבריי, תוכלו להשיב.

הכותב הוא תושב שדרות ומנהל המכינה במכללה האקדמית ספיר

zohar@sapir.ac.il

פורסם באתר שווים