אם עוד היו לי ספקות לגבי היותו של עולמנו כדור גדול של אירוניה, באה לה סצנת משולש הרחובות פינסקר, אלנבי, בן יהודה בתל אביב וקבעה נחרצות- כשיש ספק, אין ספק.
השעה אחת עשרה בלילה והמשולש שוקק חיים. ניידת של ברסלבים מפציצה טראנס בווליום שמגיע עד מלאכי עליון, GMC לבנה מאויישת בגורילות של היס"מ חונה בצומת וחיות הלילה של אלנבי מתחילות להתעורר ללילה של בילוי ברחוב שהשהייה בו מלווה באזהרה של משרד החוץ...
חלקם סוחבים רגליים בבגדים בלויים , חלקם יושבים בזולות מאולתרות מחוץ ליער הפיצוציות המפוקפקות וחלקם מסתודדים בחדרי מדרגות מטונפים. מצוידים בקשיות ובניירות גלגול הם צורכים את מיטב סחורתן של החנויות מפוקפקות ודופקים וודקה רד-בול שישתלבו בסוף הלילה עם פיצה ונקניקיה מעוכלות וישמשו כקישוט לחדר המדרגות.
במדינת הקומבינה, נראה כאילו עובדי ובעלי הפיצוציות תפורים בול לשבת במשרד האוצר. מה שבטוח, התמ"ג הישראלי נמצא בנסיקה מתמדת בזכות יכולתם ליצור מקורות הכנסה אלטרנטיביים. אז לקחו להם את מכירת האלכוהול אחרי 11 בלילה. בחייאת רבאק, זה מה שישבור אותם? אם אין לחם, נאכל חלות. או במקרה שלהם, אם אין לתת, נמכור "ירוק".
הירוק בגרסתו החוקית העדכנית נמכר היום תחת שני מותגים- מבסוטון ו- mr niceguy. האירוניה בשמות המותגים הללו מתגלמת באלו שמספקים אותה. מר "בחור נחמד" הוא לא בדיוק הרושם הראשוני, המשני, או זה שבא אחרי, שמקבלים על הבחור/בחורה/פרצוף שעומדים מאחורי הדלפק, מפוצץ מהשילוב המנצח חגיגת ומבסוטון.
הרי החבר'ה הללו לא באמת נחמדים למראה בעיני המתבונן שעדיין לא צרך את שאכטת תערובת הצמחים הארומטית הזו. בעצם - הם ערסים. כן כן, בואו נודה בזה. באלנבי אפשר אפילו לצעוק את זה באמצע הלילה (אם אתם בעלי נטיות אובדניות, יושבים בתוך ניידת היס"מ או לא גרים באזור ובעלי כושר ריצה פנומנלי למרחקים ארוכים).
 |
| סליחה, האם אוכל לרכוש, איך אומרים החברל'ך? ארבע במאה? |
בימים עברו, כשהם עוד נקראו פושטקים (ריקניים ביידיש), או צ'חצ'חים, רובם ככולם היו בני עדות המזרח, משכונות מצוקה ובעלי רקע עברייני כלשהו. כילד אשקלוני (עד גיל עשר), יצא לי לראות סביבי לא מעט מהיצורים הלא מפותחים הללו. במהלך מפתיע החליטו הורי לעזוב את העיר ולנדוד עד למעוז ה"צפוניות"- הרצליה.
למי שלא יודע ולאלו שלא העזו לשאול, הרצליה היא לא רק הרצליה פיתוח. יש בה גם, בעצם בעיקר, שכונות מצוקה מוצפות בערסים. כבר כנער הבחנתי בטרנספורמציה מהותית שחלה על חלק מהאוכלוסייה בת גילי - בלית ברירה, גם "בני הטובים" מהרצליה פיתוח החלו לפתח מניירות ערסיות. לגיטימי לחלוטין, בהתחשב בצורך להקדים התקפה לתרופה.
כיום התמונה כבר הרבה יותר ורודה (או בהירה). רבים מהערסים המצויים במחוזותינו נצר ל שושלות אירופאיות הרחוקים שנות אור מצפיפות פיגמנטים. את חלקם הבהיר של קבוצת האוכלוסיה ההטרוגנית הזו, אני פוגש יום יום בקצה חדר המדרגות המטונף שלי. הם מברכים אותי ברכת בוקר טוב במבטא מזרחי מלא בח' וע', כאילו בבית של סבתא שלהם לעסו מפרום לצלילי פאריד אל-עטרש בשדיים של אמא שלהם יש חילבה.
בעלי העור המסנוור הינם חלק מהנוף היומיומי שלי. הם מלכי חדרי המדרגות ושליטי משולש הזהב. סוחרים ממולחים בעלי מאגר רעיונות בלתי נדלה לייצור מזומנים ולהסתרת חומרים לא חוקיים ואסופה של ערסים שהייתי מחזיר לכל גורם עויין בעסקת חילופי שבויים. אז עד המותג המפוקפק הבא, מיסטר ערס גאי, שיהיה לך (בך' גרונית וסופית) - יום ורוד.