נכון, קל להיות ציני. קל להגיד שלנו זה כבר לא יקרה. אך בעיני זה מדהים עד כמה הרשתות החברתיות פשוט נטולות אזכורים ליום השואה. ולכן לא מצאתי דרך אחרת אלא לכתוב, ואני מקווה שתמצאו לנכון להתייחס גם אם אין זה אקטואלי ופופוליסטי להתייחס ליום השואה.
מה, רק בטקסים ממלכתיים חשיבותו של יום זה באה לידי ביטוי?
קל גם להקל ראש ולומר שהלקח נלמד.
השאלה הלא יותר פשוטה היא מה הוא אותו לקח? מה יש ללמוד?
היו כבר שכתבו שבעיני הגרמנים הם ראו את השטן.
היו גם את אלו שאמרו נזכור עד דור אחרון.
השאלה היא האם לכל אחד מאיתנו יש את היושרה להודות שאלו לא היו אנשים שונים, טובים או רעים מאיתנו?
האם יש בכל אחד מאיתנו את היכולת להבין כי אותו רוע איום מצוי בכל אחד מאיתנו?
עלינו להודות בכך, להתמודד עם עובדה זו יום יום, שעה שעה ולסרב לצמצם את ההגדרות.
זה לא הגרמנים האכזריים והיהודים המסכנים, גם לא התורכים והארמנים. זה רוע שלצערי כל כך יומיומי, כל כך קרוב וכל כך זמין שזה פשוט מפחיד.
אין אני בא לגמד מהכאב הרב וגם לא מהטראגיות של השואה, אך על מנת להבטיח שדבר זה לא יקרה שוב, איננו יכולים להסתפק בלקח לאומי או יהודי. עלינו להרחיב ולהרחיב, לפעול שאותן הנחות יסוד שגרמו לכך שחברה מסוימת הצליחה לראות בבני אדם אחרים פשוט חיות לא יחזרו לעולם.
התפיסה החברתית הזאת אוחזת בנו מידי פעם, כשאנו מכלילים, אם בגלל צבע העור, בגלל אמונה דתית, לבוש או מוצא אתני.
ולא רק בישראל: במקומות רבים בעולם נוח ללמוד לקח וממנו לחזק את הלאומיות, ממנו לחזק את האני הפרטי שלי.
האתגר הגדול שלנו הוא לא לוותר על הזיכרון ואכן להמשיך ולזכור עד דור אחרון - כפי שכתב אבא קובנר, אך לא לזכור רק כיהודים אלא לזכור כבני אדם את האשה בסודרה ואת הילד.
לא לזכור אותם כי היו יהודים, לזכור אותם כי מישהו הפסיק לראות בהם בני אדם שווים.
ומלה אחרונה על היצירה המדהימה שנוצרה בארץ ישראל גם אחרי השואה וממשיכה לחדש את היהדות גם בימנו.
השבוע פנה אלי חבר דתי וסיפר לי סיפור, על מדריכה מתנועת הנוער בישובו שביקשה ממנו לקחת חלק בטקס היישובי בקריאת היזכור.
כמובן שהוא נענה בשמחה ולאחר שסיכמו היא שלחה לו את נוסח היזכור לקריאה.
הנוסח שנשלח היה היזכור של אבא קובנר, הדבר כמובן יצר מבוכה וחברי פנה למדריכה והסביר לה שהסכים לקרוא את היזכור הדתי.
היא כלל לא ידעה שיש הבדל ובסיכומו של דבר הוחלט כי חברי הדתי יקריא את הנוסח המסורתי ואחד המשתתפים האחרים את היזכור של אבא קובנר.
רק בבואי כעת לצרף את שני הנוסחים, מצאתי את ההבדל כבר בשם בין יזכור המסורתי לנזכור של קובנר.
מסכימים עם אורי? לא מסכימים? כתבו לנו טוקבק או מאמר דעה