תופעת הפשיעה החקלאית בקיבוצים – מה עושים?

קיבוצים ומושבים רבים מתמודדים מאז היווסדם אל מול תופעת פשיעה וגניבות חקלאיות רבות כאלו ואחרות ובשנים האחרונות התופעה אף גוברת, כפי שוודאי רובנו שומעים ורואים חדשות לבקרים.

יש לכך סיבות רבות – בראש ובראשונה, בחלק מהמקרים מדובר על רכוש שמצוי בשדות ובמרחבים הפתוחים של הקיבוץ או המושב, ודי אם מזכירים עדרי פרות, מטעים, בריכות דגים, כלים חקלאיים וכדומה. רכוש אחר כמו לולים ורפתות נמצא בפאתי הישובים ולא בשטח עירוני. הנגישות לציוד ולסחורות אלו קלה והגניבה והבריחה מהשטח הפתוח מהירה ולרוב אינה משאירה עקבות. אותם פושעים וגנבים הם לרוב אנשי שטח שאוספים מודיעין מתאים לפני הגניבה, בזמן שהם מנצלים היטב את העובדה כי ישנו קושי רב לגדר שטחים חקלאיים רחבים ולפטרל סביבם כל העת 24/7. בנוסף כמעט כל סחורה חקלאית ו/או ציוד חקלאי הינם בעלי ערך גבוה ולרוב, אין ממש אפשרות לזהות את הסחורה או הרכוש שנגנב.

תחום "פרוץ" ללא ענישה מחמירה

כל נושא הפשיעה החקלאית בישראל נחשב פרוץ למדי ואין שיטור ופיקוח מספק לצד ענישה מחמירה. הנתונים לעומת זאת חמורים מאוד ואומרים כי בין השנים 2011–2015 נפתחו סה"כ 5,239 תיקי פשיעה בתחום ומתוכם נסגרו 4,703 לאחר זמן קצר כאשר רק 95 בלבד מהתיקים הגיעו לערכאות בית משפט. אנשי מקצועי בתחום מעריכים כי בין 75% ל-85% מהעבירות החקלאיות אינן מדווחות כלל בשל אוזלת ידם של המשטרה ומערכת בתי  המשפט. בנוסף, מרבית הרכוש החקלאי אינו מבוטח כך שאין לחקלאים אינטרס מובהק לדווח על הגניבות.

התוצאה היא כמובן נזקים גדולים מאוד לחקלאים, ולעיתים, עמל של שנה אחת או יותר יורד לטמיון בגלל גניבה אחת חמורה. פועל נוסף יוצא של פשיעה כזאת היא התגברות מעשי "פרוטקשן" ופשיעה מאורגנת. החקלאים מתבקשים לשלם בעבור "שמירה" של גורמים עבריינים על רכושם ונדרשים לעשות שיקול קר ויקר למדי של כדאיות - מה זול יותר? תשלום עבור שירותים שאין הם נזקקים לו למעשה בפועל במצב שגרה תקין או הסתכנות בשריפה וחבלה של רכושם. לאור כל הבעיות הללו, הנזקים הכלכליים ובשל הפגיעה בביטחון האישי מוותרים חקלאים רבים על תעסוקתם החקלאית והנזק הנגרם עקב כך הוא אמנם ראשית ברמה האישית והמקומית אבל בהחלט גם ברמה הלאומית בגלל חשש לאובדן אדמות מדינה.

אז מה ניתן לעשות בנידון?

הדרכים להתאגדות בקיבוצים שונים לטובת התמודדות מול מקרי פשיעה חקלאית לא תמיד נשאו הצלחה מלאה, אך הן קיימות בהחלט ובראשן התגוננות באמצעות שיטור, פטרול ונוכחות עם כלבים מאולפים ובלעדיהם, הקמת מכשולים ואמצעי מיגון, ובנוסף ניסיון לקיום אכיפה מסודרת בסיוע שיטור מקומי/אזורי - שיטור זה נעשה באמצעות תצפיות, מארבים וסיורים מטעם יחידות מיוחדות של משמר הגבול, על ידי החקלאים עצמם ועל ידי ארגוני מתנדבים כמו "השומר החדש" שהינה עמותה שנוסדה במיוחד לצרכים אלו.

התגוננות סבילה ואקטיבית נוספת נעשית באמצעות שכירת שירותי משרד חקירות פרטי שיכול לסייע באמצעות התקנת אמצעי מיגון שונים ומתקדמים, וכן, לבצע מעקבים, תצפיות ואיתור רכוש אבוד. בין אמצעי המיגון ניתן למנות אמצעים גלויים וסמויים דוגמת מערכות אזעקה, מערכות גילוי פריצה, מצלמות אבטחה, טלוויזיות במעגל סגור וכדומה. אלה מחוברים למוקד חברת האבטחה אשר מקבלת התרעה בזמן אמת ויכולה לשלוח גורם אנושי לשטח. ההתרעה מועברת גם לבעלי הנכס באמצעות טלפון סלולארי או באמצעים אחרים.

ניתן כיום אף להשתמש ברחפנים שיכולים לכסות שטחים נרחבים ולשלוח תמונות בזמן אמת. כל אלה לצד אמצעי מיגון מוכרים וטובים כמו שערים וגדרות, מנעולים ורתקים למחסנים, רתקים לעיגון כוורות כדי להכביד על שליפתן ולנסות לצמצם משמעותית את  התופעה.

.