|
|
|
פנסיה סוף סוף?
דף הבית > מאמרים דף הבית >
פנסיה סוף סוף?
ועדת אילן גילאון קבעה כללים ברורים לפנסיה הקיבוצית. עו"ד גלעד ברנע, ממובילי הבג"ץ נגד הפרטת בתי הסוהר, חושב שההחלטות מצוינות ויאפשרו לשנות את המציאות בתחום הפנסיות בקיבוצים המתחדשים
מאת: אלעד הן / קיבוץ משעול
איור: יעקב גוטרמן
עו"ד גלעד ברנע, שמוכר לציבור בין השאר מהבג"ץ ההיסטורי אותו הוביל ובו ניצח כנגד הפרטת בתי הסוהר, עוסק לאחרונה בעניין אחר לחלוטין: הפנסיות בקיבוצים המתחדשים. הוא עוסק בזה כחלק מסיוע שהוא נותן ל"הסתדרות החלוצה", ארגון של תנועות הבוגרים של תנועות הנוער הכחולות שהחליט שנושא הפנסיות לוותיקי הקיבוצים הוא נושא חיוני וחשוב.
פניתי אל גלעד לאחר פרסום ההחלטות של ועדת המשנה של ועדת העבודה והרווחה בראשות אילן גילאון שעסקה בנושא, החלטות שהתבססו, בין השאר, על המלצות של פרופ' איתן ששינסקי. ההחלטות הובילו כמובן לשיח אינטנסיבי בקיבוצים ובעיתונות הקיבוצית על הנושא, ועדיין הרגשתי היתה שההשלכות של ההחלטות והשינוי בשטח שיכול לבוא מהן לא לחלוטין ברורים.
סכום הגמלה = השכר הממוצע בקיבוץ, כפול 2%, כפול מס' שנות הוותק (עד למקסימום של 35 שנים). מתוך החלטות הוועדה |
גלעד, מה בעצם אומרות החלטות הוועדה?
גלעד: "התקבלו פה החלטות חשובות, תקדימיות וחדשניות. הוועדה יצרה פה נוסחה והגדרה ברורה לפנסיה וגם מנגנון ברור ליישום שלה ויש לזה חשיבות גדולה.
"אחת מהתופעות שמתלוות לשינויים מבניים כמו הפרטה היא שהמצב המשפטי מפגר אחרי המצב בשטח. נוצרים צרכים חדשים כתוצאה מהשינוי והחוקים לא מתעדכנים. המקרה של הקיבוץ המופרט הוא דוגמה קיצונית כי ההפרטה החלה בשנות השמונים והחקיקה המאוד חלקית שנועדה להתמודד עם השינויים החלה רק ב-2005. הפיגור הזה יצר מצבים פתולוגיים ותופעות חמורות של פגיעה בציבור הפנסיונרים.
"אבל גם ההסדרה של 2005 היתה חלקית ולא מספקת. נתנו אקמול. אחד הדברים שלא הוסדרו שם כראוי היה נושא הפנסיה. קבעו שם תקנות באופן שהותיר חורים גדולים מאוד. לצערי המקרה הזה ממחיש את ההתנהגות האנושית: ב-2005 התירו לכל קיבוץ לפעול כמיטב הבנתו או הגינותו והיום אנחנו רואים שכמעט כל הקיבוצים המתחדשים התיישרו למינימום בתחום הפנסיה כמעט בלי יוצאים מהכלל. גרוע מזה, ראינו כרסום גם בקצבה המינימלית, בעיקר באמצעות מיסוי פנימי ומתן שירותים ומוצרים "שווי כסף" תוך גזל מהקצבה ופגיעה בקצבאות בכל מני קיזוזים.
"בינואר 2009 שינה שר התמ"ת את התקנה, וקבע שגובה הפנסיה המינימלית תהיה שווה ל-35% מהשכר הממוצע במשק הישראלי. ההחלטה הזאת הורידה את הרף המינימלי מ-2,960 ש"ח בחודש ל-2,740 ש"ח בחודש, והתקבלה כנראה בלחץ התנועה הקיבוצית.
"מול המציאות הזאת התחילה לפעול בעצם הוועדה החדשה, כך שהיה לה הרבה במה לטפל".
בסופו של דבר, החלטות הוועדה טובות בעיניך?
גלעד: "ההחלטות מצוינות. הן קובעות שלחבר ולחברה יש זכות לפנסיה והן מוסיפות וקובעות גם איך מחשבים את הקצבה. הן אומרות שהמקור של הקצבה הוא כל מה שיש בקיבוץ, ולא מגבילות את המקור לנכסים מסוימים והן קובעות קדימות לפנסיה על הוצאות אחרות. זה מאוד חשוב כי אחד הדברים הקריטיים הוא שכל פעם קיבוצים טוענים שאין להם כסף וכשיש פתאום כסף (למשל, כשמוכרים את מניות תנובה) הם דוחים את הפנסיונרים ואומרים "חכו. הילדים, תיקון המדרכות" ומה לא. ההחלטה הזאת אומרת – יש קדימות לפנסיונרים.
"יש פה משהו שהמחוקק היה חייב להתייחס אליו. אם כולם היו בקיבוץ מתחדש מאז ומעולם וכללי המשחק היו כאלה מההתחלה אנשים היו מתכוננים, חוסכים לפנסיה וכו'. אלא שאנשים שיחקו לפי הכללים השיתופיים: שמו את הכסף, הנכסים וכוח העבודה במשותף. פתאום אמרו להם: אין שיתוף. אז מה יעשו אנשים מבוגרים שלא חסכו לפנסיה ואיש לא מבטיח להם פנסיית מינימום מכובדת? הם הולכים לעבוד בעבודות שאינן הולמות את גילם ומצבם בעוד הצעירים מקבלים את רווחי הנכסים שיצרו הוותיקים בעבר.
"בהחלטות יש גם הגנות חשובות על הפנסיה. תופעה נפוצה בקיבוצים המתחדשים היא שהקיבוץ אומר לפנסיונר "יש לך חוב" ומוריד את הקצבה. מחוץ לגדר הקיבוץ, במדינת ישראל, הקצבה מוגנת בחוק ולא ניתן לפגוע בה ואילו בתוך הקיבוץ היו תופעות כאלה. מתוך קצבה של 2,900 ש"ח הקיבוץ עושה התחשבנות ומשאיר לפנסיונר 1,000 ש"ח. וזה קיבוץ! מבחוץ אומרים שדואגים שם לאנשים! הפנסיונרים, כאוכלוסייה מוחלשת, לא מסוגלים לעמוד נגד זה. בנוסף לכך שהם חלשים מול הממסד הקיבוצי יש לרבים מהם גם נאמנות גדולה והם פשוט לא מסוגלים לצאת כנגד הקיבוץ. זה הולך נגד כל מה שהם מאמינים בו.
"החלטות הוועדה מחייבות לשלם את הקצבה בכסף. זה מאוד חשוב. יש מקומות שעושים משחקים עם שיוך דירות ואומרים 'נשייך לוותיקים עוד דירה והם ישכירו אותה'. לפעמים זה יכול לשפר את המצב של חבר. אבל החבר מתחיל להיות תלוי בנכס לא בטוח ולפעמים עושים את זה על חשבון ה-2,900 ש"ח הראשונים שמחויבים לשלם לפנסיונר וזה עלול להשאיר אותו עם פחות מהמינימום. במקומות אחרים פשוט נוהגים בחברים בדרך לא הגונה. כשעושים את השיוך אומרים שייתנו יותר לפנסיונרים ולכן קובעים להם קצבה מופחתת, ואחרי הסבב הראשון של השיוך באים הצעירים ואומרים 'נשנה את הכללים' ולא משייכים לפנסיונרים. זה כאילו שיש מועדון סגור שנקרא הקיבוץ המתחדש ויש בו כסף. אומרים הצעירים: ניתן לפנסיונרים כמה שפחות ולנו יישאר יותר.
"אפילו בסיטואציות בהן יש מיעוט חוסם שמונע החלטות פוגעניות של שינויים נגד הפנסיונרים, הפנסיונרים מבינים שעם השנים זה ישתנה והם לא יוכלו לחסום לנצח, אז הם אומרים: 'נשיג היום משהו, אפילו אם זה לא מספיק ומגיע לנו יותר', ומסכימים להסדרים פוגעניים".
עדיף בג"ץ על תביעה ייצוגית
בעקבות המלצות הוועדה, האם יש בסיס לתביעה ייצוגית של פנסיונרים נגד קיבוצים שלא מקיימים את ההמלצות?
גלעד: "זאת שאלה לא פשוטה. הכיוון שאנחנו הולכים אליו, שהוא הכיוון היותר נכון בעיני, הוא קודם כל לנהל מו"מ של פנסיה בראש והסתדרות החלוצה עם התנועה הקיבוצית כדי שיוחלט ליישם את המלצות הוועדה. אם זה לא ילך מה נעשה? יש כמה אפשרויות אבל הוועדה עצמה אמרה שאם זה לא יקרה היא תלך להליך של חקיקת משנה וחקיקה ראשית. ברמה העקרונית זה הכי נכון. ב-2005 המחוקק לא עשה את עבודתו. אם זה לא יקרה אז גם ההליך המשפטי פתוח לפני החברים הוותיקים ואנחנו נהיה שם ונסייע. הנטייה שלי היא לחשוב על הליך של בג"ץ כי לא מספיק שיהיה שם חבר מול קיבוץ, צריך להכניס גם את המדינה כצד בעניין, היות שהיא לא עומדת במחויבותה כלפי תושביה ואזרחיה – הן כרגולטור (באמצעות רשם האגודות השיתופיות) והן כמדינה המחויבת לקיים את כבוד האדם והזכות לקיום בכבוד של כלל תושביה ואזרחיה.
"אין ספק שהמלצות הוועדה יכולות לבסס תביעה ייצוגית או פרטנית מול הקיבוץ, אבל אני נגד שהחברים הבודדים, שרובם לא בעמדה של מוכנות לתבוע את הקיבוץ, ילכו למהלך כזה. הם לא רוצים לעשות את זה ערכית. מעבר לזה, אני חושב שזה לא לטובתם, כי הרעיון הוא ללכת יחד ולהיות יותר חזקים. חבר מול קיבוץ הוא מאוד חלש. ללכת עם 'פנסיה בראש' ועם 'הסתדרות החלוצה' למהלך משותף יהיה עדיף להם. אני ראיתי איך קיבוצם מקפלים חברים שתבעו אותם. אין לחברים כסף לעו"ד ומופעלים עליהם לחצים עצומים להסיר את התביעה.
"משפטית, אחד הדברים שמקשים על תביעה ייצוגית היא שיש שונות גדולה בין קיבוצים במצב כלכלי, הרכב דמוגרפי, נכסים ועוד. אתה תתקשה להראות שיש דמיון בין כל הפנסיונרים. אפילו בתוך קיבוץ אחד בתוך קבוצת הפנסיונרים זה עלול לא לעבוד.
"בעתירה לבג"ץ אפשר להראות שפוגעים בזכות חברתית שהקיבוץ והמדינה מחויבים לה. הוועדה בנתה תשתית פנטסטית שתשרת אותנו גם בבג"ץ, גם ציבורית וגם מול המחוקק. עכשיו יש המלצה של ועדה רצינית ושל פרופ' ששינסקי שהוא מומחה לעניין".
גלעד, אתה עסקת רבות גם בהפרטות אחרות במדינה. אתה רואה קשר ודמיון בין מה שקורה בהן ומה שקורה בתחום הפנסיות בקיבוצים?
גלעד: "הדבר הכי ברור בכל המקרים האלה הוא שהמדינה פשוט לא ממלאת את התפקיד שלה. בבתי הסוהר היא ניסתה לגלגל את האחריות על האסירים לשוק הפרטי. בעניין הפנסיות יש מחדל מתמשך של עשרות שנים בטיפול בתופעה והסדרה חוקית והוגנת שלה. ההסדרה שנעשתה ב-2005 היתה מעט מדי ומאוחר מדי. במדינה מתוקנת היה צריך להיות ברור שאומרים: השתנו הכללים אז צריך הסדרים חדשים שיטפלו במציאות החדשה. המדינה הפקירה את הפנסיונרים, אנשים מעולים שעשו רבות עבור המדינה, מול צעירי הקיבוצים במשך עשורים.
"בנוסף לזה, בכל ההפרטות יש הנחת יסוד משותפת לפיה מלחמת הכול בכול תיצור טוב לכולם. פעם אחרי פעם היא מוכחת כשקרית. מלחמת הכול בכול משרתת את החזקים. שוק חופשי אומר, כביכול, שהפנסיונרים ישיגו את מה שהם צריכים בכוח הכלכלי שלהם. אבל הם לא ישיגו כי אין להם כוח כלכלי.
"היחס של המדינה לפנסיות בקיבוצים קשור לעוד דבר שקרה לפני עשרות שנים, והוא האיבה וההתנכרות להתיישבות העובדת. לכן המדינה, במקום להתערב ולפעול לנוכח מקרה בו קבוצה חלשה נפגעת, מתעלמת והרשם אומר 'אנחנו לא מתערבים'".
דברים לסיכום?
גלעד: "הוועדה התוותה כללים מאוד חשובים וברורים. עכשיו צריך לפעול כמה שיותר מהר כדי ליישם אותם".
|