|
|
|
המנזר הפתוח
דף הבית > מאמרים דף הבית >
המנזר הפתוח
פרופ' אסא כשר רואה בקיבוץ השיתופי מופת מוסרי. הוא קורא לטפח את הייחוד ולחנך עליו אך לא להסתגר ולהתגונן מול החברה אלא להיות פתוחים אליה ומשפיעים עליה.
מאת: אלעד הן / קיבוץ משעול
בני תוכל להשיג תמונה של אסא כשר?
בתמונה: רוח גן שמואל. ציור החצר הגדולה שצויר על ידי אחד מילדי קבוצת "רעים", מראשוני הילדים בגן שמואל (מקור: ארכיון גן שמואל דרך פרויקט פיקיוויקי)
פרופ' אסא כשר הוא פילוסוף של המוסר שאינו מסתגר במגדל השן אלא יוצא למעורבות עמוקה בחברה, בפולמוס על דמותה ובעיצוב דמותה המוסרית. הוא חיבר, בין השאר, את הקוד האתי של צה"ל והיה מעורב בפולמוסים רבים שנבעו מכך. הוא גם חיבר יחד עם חברי קיבוץ גן שמואל את מסמך "רוח גן שמואל" בו הגדירו את יסודותיו הערכיים של הקיבוץ. כמי שעוסק בסוגיות של אתיקה ומוסר עניין אותי לשמוע את עמדתו על הקיבוץ השיתופי, בעיקר בצומת הדרכים בו הוא נמצא בעשורים האחרונים.
"כשמעיינים בנושא הקיבוץ אחד הדברים שמייחדים אותו היא הנכונות לוותר על היכולת ליצור אי-שוויון כלכלי. זה ריסון עצמי אישי מאוד משמעותי, והוא נעשה על רקע חברה שמטפחת את ההבדלים ומחשיבה את בני האדם לפי ההכנסות שלהם והפער בין הכנסתם להכנסות האחרים. לוויתור הזה יש משמעות מוסרית מובהקת", אומר לי כשר.
אסא כשר (72) נפגש בקיבוץ בתחנות שונות בחייו, אך מעולם לא היה חבר בקיבוץ. "הייתי חבר בצופים בתיכון וההגשמה אז היתה ללכת לקיבוץ", הוא אומר. "אלא שאני גדלתי בבית של איש צבא הקבע והייתי מהמחזיקים בעמדה שהגשמה היא גם בצבא הקבע. תמיד היה לי סנטימנט לקיבוץ, אבל אני רואה עצמי כאינדיבידואליסט קיצוני ולכן עם כל ההערכה והאהבה דרוש לי יותר חופש, למרות הרמה הערכית הגבוהה מאוד של הקיבוץ בעיני.
"ברוחו של הקיבוץ אני עושה פעילויות רבות בחינם בשביל בני אדם וארגונים שנראים לי חשובים. כך למשל בקוד האתי של צה"ל עסקתי בהתנדבות מאל"ף עד ת"ו והשקעתי בו שנים של עבודה. הבדלים כלכליים הם לא דבר שחשוב לי בחיי".
הנזיר השיתופי
איך אתה רואה את הקיבוץ השיתופי בתוך חברת ימינו, שכל כך רחוקה ממנו בערכיה?
אסא: "אני יודע שיש כאלה שאינם אוהבים את הביטוי הזה כשאני מדבר על הקיבוץ השיתופי, אבל בכל זאת אשתמש בו. אני מתכוון לביטוי 'נזיר'. הנזיר לוקח על עצמו ריסון מעשי חריף של חייו והוא מרוצה בכך ומוכן לשאת במחיר הנדרש. אני מכיר נזירים שחיים בארץ. הם חיים חיי תפילה, לימודים ועבודה. לשם האמונה הדתית הם מוכנים לשלם את המחיר. זאת אנלוגיה נכונה לחיי הקיבוץ, גם אם יש כאלה שלא אוהבים אותה. הקיבוץ השיתופי הוא ביטוי של עיקרון מוסרי. זאת הלוגיקה של המצב: יש לפניך משהו בהישג יד, אבל יש לך נימוקים מוסריים מדוע אתה רוצה לוותר עליו. על יסוד השיקולים האלה, אתה מחליט לוותר, מוותר, וחי בשלום עם הוויתור הזה. זה אחד משני המרכיבים החשובים של הקיבוץ.
"המרכיב השני הוא השותפות: מערכת שלמה של יחסים וקשרים, זכויות וחובות. לעולם, אדם לא יישאר לבדו. בהתבוננות על הצבא אנחנו מתפעלים מערך הרעות. חיילים מוכנים לעשות הכול כדי שהחיילים שאיתם לא יישארו לבדם, בעת צרה. השותפות הקיבוצית היא ביטוי יותר רחב של אותו עיקרון. זה לא נראה כל כך הרואי, כי בדרך כלל אין סכנת חיים, אבל בקיבוץ דואגים לכך שאדם לא יישאר לבדו, בעבודה, בבריאות, בחינוך, בדיור, בתרבות ועוד. כמובן לא הכול עומד ברף הגבוה של האידאל, אבל זה האידאל".
האם בעיניך גם ההשפעה של הקיבוצים על החברה דומה להשפעה של הנזירים?
אסא: "לא ראוי לזלזל בהשפעה של הנזירים, גם אם היום היא נראית שולית, במיוחד מרחוק. ההשפעה של נזירים היא כהשפעת הכנסייה. בחייו של כל קתולי הנזירים מהווים סוג של מופת. נכון שהקתולי הטיפוסי לא רוצה להיות נזיר, אבל הנזיר מסמל בעיניו מודל של התמסרות רבה יותר לאמונה הדתית שלו. וכך בנמשל: גם מי שלא חי בקיבוץ שיתופי חייב להודות שיש בקיבוץ כזה מופת.
"אם אני מסתכל מנקודת מבט היסטורית לא מפתיע אותי לגלות שהפנים הנוכחיות של התנועה הקיבוצית אינן זהות לאלו שהיו לה לפני חמישים שנה. בני אדם הם מלאי חולשות והלחצים החברתיים, במיוחד על קבוצות קטנות, גורמים להם לשנות את פניהם, טעמם, ערכיהם, אורח חייהם. התהליך של יצירת הקיבוץ הלא שיתופי הוא תהליך לגיטימי, אין בו דופי מוסרי, אבל אני רואה בו קודם כל כניעה לחולשות רווחות. אני מוכן להסתכן ולחזות שהקיבוץ הלא שיתופי ייעלם כצורת חיים ייחודית. ברבות הימים הוא יהפוך ליישוב קהילתי נטול ייחוד. לעומת זאת הקיבוץ השיתופי, יש לו תוחלת חיים היסטורית, לא רק כלכלית וחברתית, אלא גם אידאולוגית.
"חלק מהשינויים בעולם הקיבוצי נובעים מאי הצלחה של המערכות החינוכיות. איך מגדלים את הדור הבא של הקיבוץ השיתופי? הנה עוד משל שאולי לא כולם יאהבו אותו. לחרדים יש מערכת ערכים שהם מחנכים את ילדיהם לרצות בה ולדבוק בה ובמידה רבה, אם גם לא מלאה, הם מצליחים ליצור דור המשך. כשמתבוננים מקרוב רואים שהבנים והבנות של החרדים הם לא ממש בדמות האבות והאמהות. ההשכלה הגבוהה של נשים חרדיות היא דוגמה פשוטה. ברור שהקיבוץ אינו שמרני ואינו חי בגטו הרוצה להתגונן, מפני שהוא רואה את עצמו מותקף, אם בכוונה ואם מדרך הטבע של יחסי הרוב והמיעוט. לכן האנלוגיה היא חלקית, אבל היא בכל זאת אומרת משהו חשוב: צריך חוט שדרה ערכי שיפרנס את התהליכים החינוכיים. מה הסיפור האידאולוגי הייחודי עליו מחנכים בשכונה עירונית או ביישוב קהילתי? אין כזה. יש סיפור אבל בדרך כלל הוא לא ייחודי. לעומת זאת, לקיבוץ השיתופי יש סיפור ייחודי והוא צריך וגם יכול לספר אותו לילדיו, בהצלחה רבה.
"אני מעז לחזות שהקיבוץ השיתופי ימשיך להתפתח ולהשתנות, ברוח 'הצירוף של רציפות ושינוי', וישמור על עמוד שדרה. הקיבוץ המופרט ייעלם בתור צורת חיים ייחודית. הוא יהיה מיוחד רק בהיסטוריה המורכבת שלו".
מה צריך להיות מקומם של הקיבוצים בחברה הישראלית בעתיד?
אסא: "רמת המעורבות של התנועה הקיבוצית בחיי המדינה תלויה בתנועה הקיבוצית ולא בחברה הסובבת. למה בין חברי הכנסת החדשים אין חברי קיבוצים? אם חברי קיבוצים היו מעורבים בצורה מתמדת ואינטנסיבית בפוליטיקה ובמעגלי הפעילות החברתית ברמה הכוללת של המדינה, לא רק של המקום והאזור, הם היו נוכחים גם בכנסת ואף בממשלה. אני חושב שמידת המעורבות של הכיפות הסרוגות בכל סוגי הפעילות החברתית במדינה נובעת מהחלטתם להיות מעורבים בכל דבר. פעם הקיבוצים החליטו להיות שם והיום הם החליטו לא להיות שם או לא להיות שם במידה משמעותית. כנראה שהם לא ממש רוצים. הם יוכלו להיות הרבה יותר מעורבים אם ירצו".
הקיבוץ: רציפות ושינוי
האם לסוג העבודה על קוד אתי מהסוג שעשית עם גופים שונים בארץ יכול להיות תפקיד בעתידו של הקיבוץ השיתופי?
אסא: "הקשר המעשי הכי אמיץ שהיה לי עם הקיבוץ השיתופי היה כשכתבתי טיוטות של מסמך שנקרא 'רוח גן שמואל'. זה לא בדיוק קוד אתי. זה מסמך שמבטא את הערכים והעקרונות של קיבוץ גן שמואל.
"יש שני חלקים בכתיבת מסמך מהסוג הזה. בשלב הראשון צריך לאפיין את הזהות של הקבוצה עליה מדובר. לדוגמה, כתבתי עם אחרים קוד אתי למערך בריאות הנפש בצבא. כל קב"ן הוא פסיכיאטר, עובד סוציאלי או פסיכולוג באזרחות, אבל בצבא הוא קב"ן, הוא קצין. זה מקום אחר מן המקום באזרחות. זה מקום שצריך להבין אותו, לאפיין אותו. בלי הבנה ואיפיון אי אפשר להתקדם באופן רציני ואחראי.
"אפיון הזהות הוא החלק החשוב בכתיבת מסמך אתי בדבר קיבוץ. צריך להגיע לתשובת מדויקות ככל האפשר לשאלות המרכזיות – מהו קיבוץ? מהו קיבוץ שיתופי? מהו גן שמואל כקיבוץ שיתופי? כדי לענות על השאלות צריך להכיר טוב מאוד את התפיסות של חברי הקיבוץ בדבר הקיבוץ שלהם. לכן דיברתי עם מאות חברים בגן שמואל, מכל חתכי האוכלוסייה, מכל הענפים, מכל הגילים, בקבוצות ובשיחות אישיות. שאלתי שאלות והם ענו לי. לא היה לי קוד אתי מוכן בכיס. אני לא עובד כך. באתי לאפיין את הזהות של המקום. כתבתי מסמך טיוטה שהיה מה שאני הבנתי מכל מה שאמרו לי. פילוסוף קדמוני ידוע אמר על עצמו שהוא 'מיילד את הרעיונות' של בני שיחו. הלכתי בדרכו. כך הרגשתי. נדמה לי שגרמתי להם להבין יותר טוב את עצמם, כי ניסחתי את הכל בצורה חדה וסדורה, אבל הרעיונות היו שלהם. עלתה מהשיחות נוסחה שקראתי לה 'רציפות ושינוי' שמאפיינת את הקיבוץ. ניתן להמשיל זאת לכך שבכל תקופה כותבים עוד כרך בהיסטוריה של הקיבוץ. הרציפות אומרת שכל הכרכים מספרים סיפור אחד. השינוי אומר ששום כרך אינו חיקוי של קודמו. בכרכים החדשים יש יותר חופש אישי, אופק יותר מוצלח להתפתחות אישית, אבל מגיעים לזה ברציפות ולא במהפכה.
"לאחר שכתבתי את המסמך נערכו סדנאות ואנשים השמיעו טענות לכאן ולכאן, על מה שנכתב, על מה שלא נכתב, וקצת שיניתי את המסמך בהתאם להערות. לבסוף, המסמך אושר בקלפי ברוב של 95%.
"עם מסמך כזה יש תשתית להחלטות בקיבוץ למשך שנים. במקום להתווכח ארוכות על דברים קטנטנים, באופן שיכול לכלות אנרגיות עצומות, אפשר לנהל ויכוחים המתחילים במישור מוסכם ומסתיימים ביתר קלות".
שקיפות, משפחה ופתיחות
למדת מהתהליך בגן שמואל דברים שחשוב שקיבוצים ישימו לב אליהם?
אסא: "יש שתי נקודות שבעיני ראוי שכל קיבוץ שיתופי יקדיש להן תשומות לב. אלה נקודות תורפה משמעותיות, אבל כאלה שניתן לתקן אותן. נקודה אחת היא הדמוקרטיה הקיבוצית. בניהול החיים הקולקטיביים צריכה להיות דמוקרטיה והיא לא יכולה להסתכם באסיפה פעם בכמה זמן שמשודרת בטלוויזיה. צריך להיות דיון מתמשך על השאלה איך מקיימים דמוקרטיה של ממש. צריך לזכור שדמוקרטיה היא לא שלטון העם ולא שלטון הרוב, אלא שלטון ההגינות, בכל מישורי החיים המשותפים. בדמוקרטיה יש לאזרח זכויות ולא רק חובות. בדמוקרטיה יש הליכים הוגנים לקבלת החלטות קולקטיביות. איפה כל זה מתבטא בשגרת החיים הקולקטיבית של הקיבוץ? דוגמה פשוטה: בכל קיבוץ שדיברתי בו עלה נושא השקיפות. יש ממסד שמקבל החלטות ואין שקיפות. בדמוקרטיה יש זכות לאזרח לדעת, כל אינפורמציה שבידי השלטון, מלבד מה שלא ראוי להתפרסם – הפרטיות האישית, הביטחון הקולקטיבי וכדומה. למה זה לא מנהג המקום בכל קיבוץ? שוחרי הקיבוץ חייבים להשקיע זמן ומאמץ בעיצוב מחודש של הדמוקרטיה הקיבוצית.
"נושא שיותר קשה להתקדם בו הוא מקום המשפחה בקיבוץ. בקיבוץ, מצד אחד ניצבים החבר או החברה היחידים ומצד השני הקיבוץ כולו. 'היחיד והיחד'. הכול מתנהל בין שני המישורים האלה. אבל אנושית זה לא נכון. חבר הקיבוץ הטיפוסי הוא בעל משפחה, שאולי חלקה בקיבוץ וחלקה לא. המקום של המשפחה בחיי חבר הקיבוץ הוא נושא שלא לובן מספיק. המעבר ללינה משפחתית היה הזדמנות שלא נוצלה לברר את מקום המשפחה. זה לא נעשה ולא גובש בגלוי וכראוי.
"אני חושב שהקיבוצים משלמים על זה מחירים. אי אפשר לפתח כאן תפיסה בין רגע. זה דורש מחשבה מתמשכת ועמוקה, אבל צריך לעשות את זה. גם בזה תתחזק הזהות של הקיבוצים השיתופיים".
משהו שתרצה להוסיף לסיום?
אסא: "הייתי מוסיף משהו על המעמד של מיעוטים. העובדה שהקיבוצים השיתופיים מהווים מיעוט בתנועה הקיבוצית והעובדה שהתנועה הקיבוצית היא מיעוט בחברה הישראלית לא צריכות להעיב עליכם. לא צריך לאמץ את המודל החרדי של גטו. המודל הטוב יותר מוביל לאמירה אחרת: נכון, אנחנו מיעוט. לא נסכים לשנות את הייחוד שלנו, אבל יש לנו שותפות וסולידריות עמוקה עם הסביבה החברתית שלנו. אם אתם רוצים לקרוא לנו 'סוציאליסטים', זה בסדר. הנוסחה שלנו 'מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו' היא ביטוי מוסרי נעלה, גם אם המונח 'סוציאליזם' נעכר במאורעות ההיסטוריה. אנחנו שמחים לשתף פעולה עם הסביבה, שהיא שונה מאיתנו וקרובה לנו בעת ובעונה אחת.
"מנטליות של מיעוט נעה לפעמים בין מגננה והסתגרות לבין היטמעות ברוב. צריך להמשיך לשמור על הזהות הייחודית, אבל גם להמשיך להיות פתוחים לחברה הסובבת, לתרום לה בחפץ לב ולקבל ממנה בזהירות".
|