|
|
|
מרק מכפתורים
דף הבית > הסיפורים שלכם >
מרק מכפתורים
בסופו של הסיפור "מרק מכפתורים", מגיש הקבצן האורח לאנשי העיירה הענייה מרק משובח ועשיר יחד עם ארוחת מלכים שהם עצמם מבשלים בהתלהבות בעזרת "כפתורי קסם". בזמן מבצע עמוד ענן הביאו לנו אורחינו מהדרום כפתורי קסם שכאלה
מאת: אורי ברזק / גבע
בתמונה: ילדים מקריית מלאכי רצים לתפוס מחסה מפני הרקטות ששוגרו מרצועת עזה (מקור: דובר צה"ל)
אחד הסיפורים שהילדים שלי אוהבים מאוד לפני השינה, הוא הסיפור "מרק מכפתורים". הסיפור מתחיל בקבצן שהולך בדרך מושלגת, בחושך גמור ואינו מוצא עיירה שידע על קיומה. הוא מדמיין את הארוחה הנהדרת שיקבל בהגיעו אליה אך מסתבר לו כי איש מהעיירה לא מוכן לפתוח לו את הדלת. הסיבה לדלתות החסומות היא שכל אנשי העיירה הם עניים כמו הקבצן ואין להם דבר לתת לו. אפילו אור לא דולק בבתים מלבד אור קטנטן בבית הכנסת. הקבצן נכנס אל בית הכנסת ופוגש בשמש בית הכנסת שגם הוא לא מאיר לו פנים. אז תולש הקבצן את חמשת כפתורי מעילו ומשכנע את שמש בית הכנסת שאם יביא לו רק עוד כפתור אחד יחולל נס: הוא יכין מרק מהכפתורים ויאכיל בו את כל העיירה. השמש נרעש מהנס העומד להתחולל, מביא את הכפתור ואת כל אנשי העיירה לראות את הנס. מכאן ההמשך ידוע ומוכר.
אירוע דומה קרה לנו לפני כחודשיים במהלך המבצע הצבאי שזכה לשם "עמוד ענן". הפגזת יישובי הדרום ברקטות ובפצצות מרגמה כחלק מהתלקחות נוספת של הגבול עם ארץ החמאס בעזה, הביאה משפחות רבות לחפש מקלט בצפון. צוות החינוך ובראשו אפרת רייזל, נרי אלוני, רז ברוד ועדי בן שמחון, יצרו קשר עם גופים שונים שהתארגנו לסייע למשפחות הפליטים. מספר הטלפון שלנו החל להתפרסם באמצעי התקשורת השונים ובקשות להתארח החלו לזרום מכל כיוון.
כולם מתגייסים
ראשונים הגיעו עשרה חיילים בודדים מגרעין "צבר" וארבעה מתנדבים מקיבוץ עין השלושה. עין השלושה נמצא כשניים וחצי קילומטרים מגדר הגבול מול דרום הרצועה. בהמשך המבצע עתיד הקיבוץ כולו להתפנות ומתוכו יגיעו אלינו עוד שש משפחות משם.
אור ליום שישי ה-16 בנובמבר, התגייסו כל נערי ונערות השכבה הבוגרת לנקות חדרי סטודנטים שפונו לטובת אירוח. דירות שעומדות ריקות מיושביהן נשטפו ואובזרו בפיקודה של יעל זיו, במזרונים, מקררים וקומקומים לשתייה חמה.
גל הפניות שהלך וגבר הבהיר לנו כי לא יספיקו לנו המזרנים שאנו שומרים לקייטנת איל"ן ושיש צורך גם במצעים, כריות ואנשים שיתגייסו לאירוח. כל שעשינו כדי לגייס כל זאת, היה לשלוח מסרון אחד לכלל חברות וחברי גבע. תוך דקות קיבלנו קרוב לשלושים תשובות מכל קצוות גבע. מי שמציעה מזרון, מי שיש לה מצעים או כריות ומי שמוכנה לארח משפחה בביתה. ענפים תרמו מקררים, קלאב-קארים וטרקטורים להובלת הציוד, ענף המזון נערך להוציא מהמחסנים מזון לתגבור הארוחות, המכבסה נערכה לכבס את בגדי הפליטים, הכלבו והמרכולית נפתחו בשבת כדי לאפשר למארחים להצטייד לאירוח, הקופה נפתחה כדי להוציא קופונים איתם יוכלו האורחים לקנות מצרכים לעצמם. בתי הילדים ובתי הספר נתנו אור ירוק לקליטת הילדים שיבואו. ארוחות ערב שבו והופעלו בידי נשות ואנשי גבע שהתנדבו לכך, טלוויזיות וממירים חולקו בכל החדרים כדי לחבר את האורחים לצינור הנשימה של האולפנים הפתוחים, האורווה הזמינה את האורחים לבוא ולרכב על הסוסים וכך גם הרפת. ערב שירה בציבור התארגן מרגע לרגע, אירוח בספריית הילדים ובגני המשחקים. המרפאה קלטה חולים ושלחה את חלקם למיון, שירותי הרווחה קיבלו אנשים וילדים וגם אל "תחנת העמקים" הגיעו הורים וילדים כדי לשטוח מצוקותיהם.
קיבוץ – לא רחוק ומתנשא
עד יום א' ה-18 בנובמבר כבר היו בגבע 13 משפחות על טפן. רובן השאירו את הגברים בדרום ונדדו לכאן רק עם האימהות או הסבתות. במהלך השבוע עלה מספר המשפחות ל-17. חברת הנעורים של קיבוץ חצרים הגיעו הנה לשני לילות. ילדים מברור חיל עצרו לביקור. בנקודת השיא שהו בגבע 110 אישה ואיש, ילדה וילד. כשראינו כי אין לנו יותר מקום להלין משפחות בגבע פנינו ליישובי הסביבה. אפרת רייזל גייסה את קיבוצה, עין חרוד מאוחד, לקליטת משפחות רבות, משפחות בכפר יחזקאל קיבלו אורחים אל ביתן וכך גם בגן-נר, מולדת ובית אלפא.
המשפחות שהגיעו לגבע התקבלו בחום רב על-ידי 17 משפחות מאמצות. הן הגיעו מנתיבות, שדרות, אשקלון, באר שבע, חצרים ועין השלושה. לרבים מהם זו הייתה הפגישה הראשונה עם החיה המוזרה הזו שנקראת "קיבוץ". לחלקם התחבר ה"קיבוץ" עם תדמית של ריחוק והתנשאות. המפגש הבלתי אמצעי עם חברות, חברים ועם הילדים כאן היה מרגש. נראה היה שעשרות אנשים הגיעו הנה עם מראות קטנות שהציגו בפנינו את עצמנו בדרך טובה ומשמחת. נעים היה לעבור במדרכות גבע בשעות הערב ולהרגיש את כל הטוב הזה שבוקע מתוכנו עם חיוך רחב ונכונות לתת ולקבל. נעים היה להביט בעיני אנשי גבע ולראות את הברק וההתלהבות, בצד הדאגה לבנים ואבות שנשלחו אל החזית בדרום.
כפתורי הקסם
בשבת ה-23 בנובמבר יצאה המשפחה האחרונה את שערי גבע בדרכה בחזרה לבאר-שבע. חלקם הותירו מכתבי תודה מרגשים והיו ילדים שאמרו שהם רוצים להמשיך ולהישאר בגבע. משפחתו של ניקולאי, שפרש את קווי התקשורת בגבע, השאירה לנו שני מסכי מחשב במתנה.
בסופו של הסיפור "מרק מכפתורים", מגיש הקבצן האורח לאנשי העיירה הענייה מרק משובח ועשיר יחד עם ארוחת מלכים שהם עצמם מבשלים בהתלהבות. אנשי העיירה מארחים את הקבצן עוד ימים רבים וכשהוא ממשיך בדרכו הם נותנים לו כפתורים חדשים למעיל כדי לשמר את כפתורים הישנים להכנת מרק הקסמים. בשבוע שעבר הביאו לנו אורחינו מהדרום כפתורי קסם שכאלה. שומה עלינו לשמור אותם לימי הסגריר הבאים. כך נוכל להמשיך וליהנות ממרק הקסם של החשיבה החיובית, של היוזמה והרצון הטוב. זה לא בשמיים, זה בידינו!
בתודה חמה ונרגשת לכל עשרות ילדי גבע ואנשיה ומעל לכל לצוות החינוך שאין שני לו על שנתתם לנו את ההרגשה המחודשת של השייכות למקום הכי טוב שלנו!
|