|
|
|
להחליף דיסקט
דף הבית > אקטואליה >
להחליף דיסקט
דרך שלישית בין דרך המלחמה במחנה הדיפרנציאלי ובין דרך השלום אִתו. על המחנה השיתופי להתבסס על חברים שיבחרו להשתייך אליו באופן אישי.
מאת: אבנר (קיפי) כרמל / מעגן-מיכאל.
צילום: Bundesarchiv, B 145 Bild-F079279-0009 / Engelbert Reineke / CC-BY-SA
* ניזום ונקיים התפקדות אישית (בקיבוצים השיתופיים ובקיבוצים הדיפרנציאליים) להתארגנות השיתופית.
* נמסד רשת אנשי קשר ופורומים של נאמני הדרך השיתופית בקיבוצים השיתופיים
(מתוך "המטה השיתופי: כרטיס ביקור")
לאורך כל תקופת כהונתו של אלישע שפירא בריכוז המטה השיתופי לא קבלתי את הגישה ה"מלחמתית" שלו, שלפיה על המט"ש, הנהגתו, קיבוציו וחבריו להציג ללא הרף כמה שאנו, הקיבוצים השיתופיים, "טובים", ומנגד כמה שהם, הקיבוצים הדיפרנציאליים, "רעים". מדוע? כי כאשר "אצלנו הכול בסדר" סימן ש"לא צריך לתקן דבר". אבל אם כך איך זה שמספרם של הקיבוצים השיתופיים הולך ומצטמק כל הזמן?
מאידך, אינני מקבל כיום גם את גישתה ה"שלומיסטית" של מאיה שפיר, כי כאשר הנהגת המט"ש מקיימת מפגשים סדירים עם הנהגת הקיבוצים המעמדיים ומרכזת המט"ש מוזמנת לשאת את דברה בכנס היסוד של "פורום הקיבוץ המתחדש" נוצר אצלי הרושם שה"זאב והכבש" החליטו לגור יחדיו ושאין עוד ויכוח ערכי-דרכי ביניהם.
אמת, להיות נגד הגישות הרווחות כולן עלול ליצור רושם לא-חיובי גם כן , ועל כן אני מציע דרך שלישית. מן הראוי להקדים ולהעיר שאין זו הפעם הראשונה שאני מציג אותה וכי כבר הצגתיה במרוצת השנים האחרונות ב"ידיעות הקיבוץ" וב"שווים". הדרך הזו יוצאת מנקודת מוצא שעל המחנה השיתופי "להחליף דיסקט" ו"לשנות אזימוט" לעבר התבססות על "חברים" (שבחרו להשתייך אליו באופן אישי ופעיל) ולא עוד על "קיבוצים" (שחבריהם משתייכים כולם למחנה השיתופי על בסיס קולקטיבי-אוטומטי).
כמובן שאני מודע לכך שקיים קושי פסיכולוגי גדול מאד להחדיר להכרה שינוי כה מהותי שפירושו המעשי הוא הקמת מעין "מפלגה" שיתופית בעלת סניפים משלה בתוך הקיבוצים – השיתופיים והמעמדיים כאחד – אבל עדיף בעיני, ואפילו מאד, מחנה ערכי-שיתופי שחבריו בחרו להשתייך אליו באופן אישי ופעיל מאשר להמשיך במצב הקיים, שבו כל חברי הקיבוצים השיתופיים משתייכים למחנה הערכי-שיתופי באופן קולקטיבי-אוטומטי – מצב שמביא לאדישות גדולה מאד מצדם של חברי הקיבוצים השיתופיים כלפי כנסיו ופעילויותיו האחרות של המט"ש (מזכירי קיבוצי השיתופי אפילו לא מדווחים לציבור חברי מעגן-מיכאל - ובעקביות – אודות הכנסים האזוריים והארציים בהם הם משתתפים). אגב, הקיימות בעולם הרחב הרבה תנועות ערכיות שההשתייכות אליהן היא קולקטיבית-אוטומטית ולא מתוך בחירה אישית פעילה? נראה לי שלא!
העובדה שמספרם של הקיבוצים השיתופיים הולך ומצטמק, היא נימוק נוסף המצדיק את הצעתי (בראיון עמה ב"הזמן הירוק" מלפני כחודש ימים, אמרה מאיה לנחמן גלבוע שלהערכתה יוותרו בסופו של דבר כעשרים קיבוצים שיתופיים בלבד. אבל מסופקני אם חברי מעגן-מיכאל, למשל, יאותו להיוותר כה בודדים ב"מערכה" הזו).
בהיותי מודע גם מודע לקושי העצום הכרוך בשינוי "לִבתי" שכזה, אין לי אלא להוסיף – ובכך גם לסיים את רשימתי זו – שהכול צריך להישקל על כפות-המאזניים, היות שמצבו העכשווי של המחנה השיתופי אינו טוב ומזהיר באופן שמצדיק את המשך המצב הקיים חרף חסרונותיו.
המצב הקיים, שבו כל חברי הקיבוצים השיתופיים משתייכים למחנה הערכי-שיתופי באופן קולקטיבי-אוטומטי מביא לאדישות גדולה מאד מצדם של חברי הקיבוצים השיתופיים כלפי כנסיו ופעילויותיו האחרות של המט"ש
|