"איך אתה מרגיש עם השינוי שעבר הקיבוץ שלך?" שאלה אותי ר. מ., בת הקיבוץ שלנו שעברה לחיות בקיבוץ אחר בעקבות נישואים. "לא טוב", השבתי לשאלתה. "למה?" המשיכה ר. מ. והפנתה לעברי את עיניה הירוקות בפליאה. את המבט הזה אני מכיר היטב מעשרות החליבות שחלבנו יחד ברפת והוא היווה עבורי תזכורת לשיחות הרבות אותן ניהלנו בינינו במהלך החליבות, שנמשכו שעות ארוכות. שיחתנו התרחשה במהלך פגישה מקרית אחרי שנים בהן איננו חיים באותו הקיבוץ.

לאחר שהסברתי לבת שיחי הישנה-חדשה את הסיבות לחוסר שביעות רצוני מהמציאות הדיפרנציאלית בה מתנהל הקיבוץ שלנו בימים אלה - חוסר השוויון בין חברי הקיבוץ ההולך ומעמיק והחלפת הקריטריונים להערכת האדם ממכלול אישיותו לרמת הכנסתו הכספית, הפסיקה אותי בת שיחי בקביעה נחרצת: "בטח במציאות השיתופית מצבך הכלכלי היה טוב יותר מהמצב שלך בימים אלה. זאת ודאי הסיבה להתנגדותך לשינוי באורחות החיים בקיבוץ שלך".

תשובתי השלילית נבלעה ברעש החברים שסבבו אותנו והשיחה בינינו הגיע לסיומה.

ההנחה המובלעת בקביעותיה של ר. מ. היתה שרק מצבו הכלכלי של החבר, לפני השינוי או אחריו, הוא הקובע את עמדתו לגבי טיבו של המהלך הדיפרנציאלי. מכאן, מי שמצבו הוטב תומך במהלך בעוד מי שמצבו הורע מתנגד לו. השיקולים האחרים, הערכיים והעקרוניים, הם בבחינת מס שפתיים שאין מאחוריו אמת אישית. משיחות רבות שאני מנהל עם רבים מחברי קיבוצי מתברר שהנחה ממעיטת דמות זאת בטעות יסודה. בחודשים האחרונים מאז עבר השינוי בקיבוץ שלנו אני נפגש עם חברים לא מעטים שמצבם הכלכלי השתפר מאוד לאחר השינוי אבל למרות עובדה זאת הם ממשיכים להתנגד לעקרונות המנחים אותו, שכאמור מיטיבים אתם מבחינה כלכלית.

מסתבר פעם נוספת שהתייחסותם של חברי קיבוץ רבים לשינוי הדיפרנציאלי אינה נובעת רק מהאספקטים של טובות הנאה חומריות הנובעות ממנו לעצמם. מדבריהם עולה שגם השיקול של דמות החברה הקיבוצית המתעצבת במקום בו הם חיים, או בלשון עכשווית יותר רמת הצדק החברתי השורר במסגרת החברה הקיבוצית בה הם חיים, מהווה מרכיב חשוב, לעתים מכריע, הקובע את התייחסותם לשינוי הדיפרנציאלי.

ציפיתי ששותפתי לעברנו בחליבות ברפת, זו שהכירה את השקפותיי החברתיות והקיבוצית לעומקן, תשייך אותי לאלה הקובעים את עמדתם לגבי דמותה של החברה הקיבוצית במסגרתה הם חיים גם ואולי בעיקר על פי מהות מערכת הערכים הבאים לידי ביטוי באורחות החיים על פיהם ולאורם מתנהל הקיבוץ. התבדיתי.

יתכן שגישתי מיושנת, אנכרוניסטית, אבל אני ממשיך לרכוש כבוד לאותם חברים הבוחנים את אורחות חייהם על פי העולם הערכי הבא לידי ביטוי בחיי היום יום המקומיים.

הנחלים זורמים אל הים, הרוח נושבת לאותו הכיוון ואני, ואנחנו, בשלנו.

 בחודשים האחרונים מאז עבר השינוי בקיבוץ שלנו אני נפגש עם חברים לא מעטים שמצבם הכלכלי השתפר מאוד לאחר השינוי אבל הם ממשיכים להתנגד לעקרונות המנחים אותו