באמצע חום יולי קיבלנו טלפון מפתיע – על הקו היתה בלה אוחנה (ששהתה בקיבוץ בתקופת שירותה בנח"ל אי שם בשנות השבעים וקיבלה את המספר ממשפחת חברים איתם שמרה על קשר) ובפיה בקשה מפתיעה בלו"ז מקוצר של מהיום למחר:

נציגי בית ההשקעות העולמי אינפיניטי הזמינו לביקור התרשמות בארץ הקודש משלחת של יזמים משוואנגליו שבסין (שוואנגליו היא מעין "מועצה אזורית" ובה "רק" 920 אלף תושבים, המשתייכת לאזור המוניציפאלי של צ'נגדו, בירת מחוז סיצ'ואן) כדי לעניין אותם במיזם הקמת קיבוץ במחוז מגוריהם. קיבוץ בסין?! בפעם האחרונה שנוסתה שם קולקטיביזציה ע"י מאו זה נגמר במותם של מיליונים ברעב ומאסרם של רבבות במחנות עבודה וחינוך מחדש. מאידך ההתעניינות מטעם מעצמת העל העולה סקרנה אותנו ומיד נענינו לאתגר.

בסין נפוצה תרבות ה"שנזאי" (ביטוי שפירושו חיקוי והעתקה) ואחרי שהתופעה הגיעה גם לתחום האדריכלות והתכנון העירוני (בסין העתקים הן של מונומנטים מפורסמים בעולם והן של ערים/כפרים שלמים שניבנו בסגנונות הלקוחים ממדינות כשווייץ, ארה"ב בריטניה ועוד) הגיע כנראה תורו של המותג הישראלי המצליח ביותר בחו"ל – הקיבוץ. בעוד במערב נלחמים בנושא החיקויים באמצעות חקיקה על שמירה של זכויות יוצרים ואכיפתה, הרי שבסין לרוב אין נתפסת ההעתקה כמושג שלילי, אלא כ"מעשה רובין הוד" של לקחת מוצר "מהחזקים" וייצורו כך שיהפוך למוצר עממי. זאת ועוד – מתוך תהליך החיקוי וההעתקה לומדים הסינים ומשדרגים עד שלבסוף הם מייצרים מה שלתפיסתם הוא מוצר סיני המבוסס על רעיון של אחרים – ולא רפליקה מדויקת של המקור (ועל זה נאמר מיליארד ורבע סינים לא טועים!).

אנחנו שמחנו לשתף את היזמים הנלהבים ולהדביק אותם באהבתנו לקיבוץ (בכל זאת, השנה הוגדרה ע"י האו"ם כשנת הקואופרציה בעולם) אז בהתראה קצרה התארגנו לארח את הביקור המסקרן – וביום קיצי והביל התייצבה המשלחת הסינית במגרש החנייה שליד המזכירות והנהלת החשבונות.

הביקור נפתח במגרש החניה על "החיץ" שבין אזור המגורים לאזור מבני המשק כשאדריכל היישוב מסביר את הקונספט של התכנון הקיבוצי ושובר את השיניים במטרה לנסות ולתרגם את יחידות המידה "דונם" למקבילה הסינית. מספר התושבים (כארבע מאות וחמישים מתוכם כ-180 חברים) נשמע להם מעט בכל השפות. עם הגיעה השעון לחצות היום רגילים האורחים לשבת לאכול בדיוק של שעון סיני.  ויתרנו על ההצגה האדריכלית של השכונה החדשה המתוכננת ועשינו פעמינו לחדר האוכל הקיבוצי – כשהאורחים מבקשים שלא להכין להם שולחן מראש, אלא לחוות את חוויית ארוחת הצהריים הקיבוצית "כמו כולם". מה שהם לא לקחו בחשבון זו חופשת הקיץ שבזכותה השתרך לו תור ארוך של ילדי הקיבוץ ליד עגלות ההגשה, דבר שאולי הזכיר למבוגרים שביניהם נשכחות מימי מאו העליזים. בארוחה חבר אלינו "שר הקליטה" (וההיסטוריה) של ניר אליהו החבר רמי צדפי וביחד העברנו סקירה על הקיבוץ של היום והקיבוץ של פעם, משמעות החברות בקיבוץ, תפקידו של חדר האוכל הקיבוצי ועוד. האורחים מסין התבקשו שלא לעשן בזמן הארוחה וכולם ללא יוצא מן הכלל הוציאו שקיות מהבית של מה שנראה כגרסה הסינית לסחוג חריף במיוחד על מנת לתבל את הארוחה, שלדבריהם היתה טעימה מאד. בשולחנות הוותיקים סביבנו החל דיון ערני האם קיבוץ בסין יצליח, כשמרבית הדוברים חושבים ש"בשל החריצות והמשמעת הסינית – הפעם זה יעבוד!" בעוד המתנגדים מצרים על מר גורלם של מאמיני ה"פאלון גונג" ופעילי החופש בסין (מה לעשות שבמקור אנחנו מאיחוד הקבוצות והקיבוצים).

מחדר האוכל המשכנו לסיור בקיבוץ שעבר במכבסה (שהפכה ליזמות פרטית) ונתנו הסברים על המודל של הקיבוץ השיתופי לעומת הקיבוץ המתחדש. האורחים התעניינו פחות בפוליטיקה ויותר בצורת ההתאגדות הקואופרטיבית, מודל שיוך הנכסים וחלוקת הרווחים, ומודל השכר אז והיום. הם אף ירדו לפרטים אודות גובה ושיטת המיסוי הפנימי והסבסודים בקיבוץ החדש. להפתעתנו, שיא הביקור מבחינת הסינים היה דווקא בגני הילדים, שם התרשמו האורחים בעיקר מחצר הגרוטאות ותפקידה במעשה החינוכי – הסבר לו זכו מהגננת תמר – שביקשה באסרטיביות מהאורחים שלא לצלם את הילדים. לאחר מכן יצאנו בטרקטור ועגלה ל"סיור שטח" כשבשלב זה הצטרף לביקור החבר אברהם קאליפה שלמד בשנות התשעים רפואה סינית בבייג'ינג, וכיום הוא יזם צעיר (70 פלוס) המטפל בשיאצו ומגדל אבוקדו אורגני – החיבור היה מידי שכן שוואנגליו ידועה בעולם (מסתבר...) כמחוז בו גדלים צמחי מרפא בהם נעשה שימוש ברפואה הסינית המסורתית. בהמשך הסיור בטרקטור האדום התגאינו בשטחי הגד"ש והמטעים ונתנו הסבר מקיף על אופן מחזור מי הקולחין להשקיה במטעים ויעילות ההשקיה בטפטוף.

בשלב זה החום הארצישראלי עשה את שלו והביקור הסתיים בגן האירועים עדן על המים – שניבנה על סיפה של בריכת האגירה המשמשת עד עצם היום הזה גם כבריכת השחייה של חברי וילדי הקיבוץ. גם כאן זכו כפל השימושים במים והניצול המרבי להתלהבות גדולה.

אם לשפוט ע"פ תגובתם של אורחינו לחום והלחות הישראלית מדובר ב"ארתור רופינים" של הפרויקט ולא החלוצים בפועל – שכן החבורה נמלטה למזגן המיניבוס על חשבון עוד "קפיצה" למפעל הקיבוצי וסיור בארכיון (הפסד שלהם). מי יודע, אולי נתחיל מסורת של ברית קיבוצים תאומים. ואולי יסתפקו אורחינו הסינים ברפליקה של חדר האוכל או אולם גן האירועים, או לפחות חצר גרוטאות בלב האזור החקלאי של סיצ'ואן.

מה שהם לא לקחו בחשבון זו חופשת הקיץ שבזכותה השתרך לו תור ארוך של ילדי הקיבוץ ליד עגלות ההגשה, דבר שאולי הזכיר למבוגרים שביניהם נשכחות מימי מאו העליזים

אם לשפוט ע"פ תגובתם של אורחינו לחום והלחות הישראלית מדובר ב"ארתור רופינים" של הפרויקט ולא החלוצים בפועל – שכן החבורה נמלטה למזגן המיניבוס על חשבון עוד "קפיצה" למפעל הקיבוצי