הגענו מהכפור הלונדוני אל, אמ.. כפור. מסתבר שקצת כמו באר שבע ביחס לתל אביב, גם אדינבורו מפגרת בשבוע אחרי כל מה שקורה בלונדון, וכנראה שעדיין לא שמעו כאן על הפשרת השלגים בלונדון. מצאנו את ההוסטל בעזרתם האדיבה מאוד של התושבים המקומיים שבניגוד לנימוס האנגלי מראים חמימות אמיתית שמספיקה כדי להכתיר את הסקוטים כעם הנחמד בטיול עד כה. מתוך 2. בעצם עכשיו 3, אבל הגרמנים לא באמת נחשבים, נכון? יופי.

מבחינת תיירות: העיר מזכירה קצת את ירושלים דווקא. מצד אחד: רחובות מרתקים, בניינים מימיי הביניים ומגוון תרבותי, ומצד שני: תוך חצי שעה אתה קולט את כל המקומות שיש לראות כאן, כי כולם במרכז העיר. אגב, בניגוד לכמות הפלסטינאים בלונדון שגרמה לנו לדבר אנגלית בינינו, פה אין מה לחשוש, אבל אם בא לכם - דברו אנגלית בכיף, גם את זה הם לא יבינו ממילא, השפה שמדברים כאן זה לא אנגלית.

  

מבחינת בילויים: כמה נחמד לשבת בתוך פאב, על גינס מהחבית, כשבחוץ כפור ולקלוט שהשעה 12:00 בצהריים. אין ספק שמדובר בשדרוג משמעותי לעומת הבילויי האהוב על מובטלי ישראל בשעה הזאת: שש בש וקפה שחור במרכז המסחרי.ובאמת, נראה היה שכולם מסביבנו הם מובטלים אשר החליטו להשתכר מוקדם כדי לשכוח מהצרות, כמה רומנטי.

בגדול, לא בילינו כל לילה, אבל בלילה האחרון היינו במסיבה שדי קשה לי לכתוב עליה. לא שהייתי שיכור או משהו, פשוט הייתה שם אחת עם שערות בבית השחי ש-כגעכגד

אנא המתינו, הכותב התעלף.

 

שבתי אל הכרתי בעזרת מלחי הרחה. תודה שחיכיתם.

 

מזון: הסקוטים דוחים, באמת. זה הקטע שבו הייתי אמור לתאר איך זה לאכול האגיס (המאכל הסקוטי הלאומי). השתפנתי. משום מה, איברים פנימיים כגון ריאות, כליה, כבד ומעיים עטופים בקיבת כבש ומורתחים לא נשמע מפתה מדי, בואו רק נגיד למי שהתבלבל עם חברת הטיטולים הנודעת שזה בסדר, איו הרבה הבדל. למרבה האימה, התברר שהאוכל כאן דווקא מהווה הכנה ראויה לטעם של הגרמנים ועל כך בהמשך. לסיכום: ניזונו בעיקר מבירה, שכאן היא מספיק סמיכה כדי לאכול אותה עם סכיו ומזלג.

 

ביום שבת הלכנו למשחק של הארטס אוף מידלותיאן (שכונה באדינבורו) נגד אברדין. בעודינו חולמים על פאבים מפוצצים באוהדים סקוטים שיכורים התברר לנו שהפאבים אכן מפוצצים ואין כניסה. בצר לנו קנינו 3 פחיות בירה ושתינו אותן מחוץ לאיצטדיון. אגב, המלצה: אם אתם רואים באיזשהו פאב את הבירה "מקיואנס"- אל תהססו. כאן ניתן לקנות אותה בכל מקום ומדובר בבירה מעולה. לא גולדסטאר, אבל מעולה. אמ... אה! אז ישבנו מחוץ לאיצטדיון והבטנו במחזה הלא יאומן: אלפי סקוטים נכנסים למשחק, רובם במשפחות (אמא ושתי בנות!) ואנחנו, 2 ישראלים, היחידים ששותים בירה! בסקוטלנד! המשחק עצמו התחיל באווירת נכאים, עידוד מסיבי של קבוצת החוץ שגם עלתה ליתרון הוביל לדממה באיצטדיון, אך האווירה השתפרה ככל שנקפו הדקות, וממש לפני המחצית, כששלפוחיותנו משוועות את נפשן למות הובקע השיוויון ואילו אנו נתנו דרור לבני מעינו. המחצית השנייה הייתה כיפית יותר, אווירה חמה יותר ביציע, כולל אבא סקוטי שיכור שהרחיב את אוצר הקללות שלנו (איזה כיף לראות כדורגל עם אבא כזה, הא? {לא, הא?}) הובילו ליתרון 2:1 של הארטס ולניצחון.

 

סיכום: היה סבבה, ונחמד לשבת ממש על הדשא, כשאפשר להריח את הבל הפה של השחקנים. אבל עדיף שלא. הכנה נחמדה לאולד פירם.

 

***

לא נכנסנו לאולד פירם. אני לא רוצה לדבר על זה. גלזגו עיר מסריחה. בא לי למות. אגב, אם הקוראים עידו רוזנבלום ודביר זיוון קוראים את זה: אנא, ספרו לנו איך היה ואיך השגתם כרטיס.

לסיכום: הסקוטים עם נפלא. אדינבורו עיר אדירה, גלזגו מזכירה את דימונה, רק בלי האטרקציות של הכור ופנינו מועדות לגרמניה.

 

 

אלה רק חלק מהזוועות אשר מונחות על מדפי הסופר בגרמניה. אם מישהו יכול לפרט להסביר או להוסיף עוד- זה הזמן שלכם!

 

- נסענו ברכבת בגרמניה! אגב, הרכבות כאן הן בחינם. כלומר, יכול להיות שיש איזה מישהו או משהו שמוכר כרטיסים, ובאמת שלא בא לי להיות הישראלי המכוער (ואני נכשל בעיקר בקטע של המכוער) אבל לא מצאנו אותו. אם מישהו יודע איך משלמים- שישמור את זה לעצמו, לנו די נוח עם הסידור הנוכחי. 

 

-מהחלון בהוסטל שלנו רואים רמזור סואן, זה מהפנט, כמו אקווריום רק עם גרמנים במקום דגים.

 

-ביציאה מהתחנה המרכזית בקלן יש קתדרלה ע נ ק י ת! מאיפה זה הגיע? ולידה יש עמדה עם תמונות מהמבצע בעזה שאמורות לגרום לגרמנים להתגבר על רגשות האשם שלהם ולחזור לעשות את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב. אני לא אפרט.

 

-עובדה מוזרה: לכל קבצן גרמני יש כלב. ביבי: הנה פרוייקט בשבילך! במקום מחשב לכל ילד- כלב לכל הומלס! עברנו לידם וזרקנו להם בונזו. רצינו לצעוק להם שימצאו עבודה, אבל הוא לא נראה כמו מישהו שמתאים לגישוש או נחיה, אז וויתרנו.

 

-ובלי בדיחת שואה אחת! (בינתיים)

 

בעתיד כולנו נעוף בחלליות.

ואם נשנה נושא לדברים קצת יותר רלוונטים, בסופ"ש אנחנו נהיה בדיסלדורף ומשם נצא ל-3 משחקים: שאלקה- דורטמונד, מינשנגלדבך- האנובר (יאללה גל ורוברטו!) ולברקוזן- האמבורג, כך שתקבלו גם דיווחים על הבונדסליגה, ולא רק על המאכלים בסופר. כמו כן: בסופ"ש הקרוב יהיה איזשהו חג אזורי שבו עושים תהלוכות ומתחפשים, וגם שם נהיה. בהמשך נטוס ליוון, אבל עד אז יש עוד (קצת) זמן.

ובינתיים: אוף וידרזן!

או משהו כזה..

 

אוי לחפירות. איזה רני חפרני האורן הזה, ולחשוב שאני צריך לסבול אותו במשך כל היום. הלילה. השבוע. החודש. הרבעון.

טוב ולעניינים חשובים הרבה יותר – הפינה של בורשטין!111 הפעם בסגנון מהדורה מוגבלת*, ותחילה פתיח גרפי:

 

אורן כבר הזכיר את הבחורה המכונה "שערת" בעלת שערות בית השחי. ונשאלת השאלה.. האם ראוי?!

כלומר, אולי זה מה שהרגילו אותנו כל החיים, שהנורמה היא לגלח. אבל אולי אנחנו טועים ודווקא היא צודקת? אולי עלינו לחזור לטבעיות ולא להכנע למוסכמות המודרניות? האם כולנו הולכים כצאן לסכין גילוח? איפה האמירה האישית? המיוחדות, השונות? כל כך הרבה שאלות קשות ותשובה אחת.

לא.

 

אישה בדמות ליצן ניסתה להתחיל עם אורן ולאחר שדחה אותה על הסף התעלפה ונזקקה לאמבולנס שיפנה אותה.

אמת? טימטומת? נגלה בפעם הבאה.

 

אל תקנו מיצים באנגליה.. או בשר בסקוטלנד.. או אוכל בגרמניה.

 

* מי שלא צופה במהדורה מוגבלת/יש לו יס – אתם אנשים לא חכמים.