"שלום תום. לאחרונה התוודענו למדור שלך, ורצינו לשבור את השוק עם הזמנה לחדר האוכל בשער העמקים. אריאל מנהל המטבח ישמח ללוות אותך ולנסות להסביר את כמויות השמן בשניצל. על החתום: יפעת ואלעד גור - שער העמקים".

להזמנה כזאת אי אפשר לומר לא. בעיקר לנוכח העובדה שמזדמנת לי הצצה נדירה לקיבוץ, שכבר שנים מוגדר על ידי כיקום מקביל לקיבוצי משמר העמק, בשל הדמיון בשמות הקיבוצים, שסיבך אותי לא פעם במשחק "פיצוחים" חסר סיכוי. "מה, זה גם עובד הפוך?", השתומם אריאל כששמע על התופעה, "הייתי בטוח שרק לנו זה קורה איתכם".

 

לצורך המשימה הבאתי איתי את חברי "העוגה", דבר שפעל לטובת מארחיי, שכן בניגוד לביקורתיות שהוא מפגין כמעט על כל נושא בעולם, דווקא בתחום האוכל מתרצה העוגה בקלות, ואפילו ארוחת "ששת הימים" - ארוחת השאריות של יום שישי בצהריים - זוכה ממנו לא פעם למחמאות.

 

מה חדש? לוח המודעות מלא למחצה. הוא אמנם מחולק לסקטורים, כללי, ספורט, חינוך וכדומה, אך המודעות תלויות ללא סדר. הזמנות לתערוכה, או הסעיפים שיידונו באסיפת הקיבוץ, לצד מודעות דרושים (חמש שנות הפרטה).

 

קבלת פנים - שוב נקלענו למתחם קטן וצפוף שבו לא ניתן להסתתר, אך מיעוט הסועדים ומוצא החברים - יגוסלבי/רומני (דבר שגרם לקרואטי/רומני/רוסי שכמותי להרגיש בבית) - הובילו להתעלמות מוחלטת. העוגה, פרובוקטור במשרה מלאה, התקשה לקבל את האדישות, ופתח בקול תרועה רמה בקבוק יין שהכין מבעוד מועד, בניסיון נואש ליצור מבוכה. הפעולה אמנם השיגה סוג של תגובה קיבוצית, המתאפיינת במבטים חודרים וברחש לחשושים רועם, אך לא הצליחה לעורר את המהומה הרצויה.

 

קוד לבוש - כחול, אבל יש טוויסט... כחול בהיר.

 

הגשת פתיחה - חדר ההגשה קטן ופתוח במחציתו כלפי חדר האוכל הגדול. כדי להתאים את חלל ההסעדה למיעוט הסועדים, יצרו מחיצת עץ שמפרידה בין השליש שמוקצה לאוכל לשני השלישים שמיועדים להרקדות, לאירועי חגים, או לערבי תרבות. בניגוד לחדרי אוכל אחרים שהוזנחו לאחר ההפרטה, פה מקפידים על מראה אסתטי, נקי ומטופח שמתאפיין בשפע תמונות שחור לבן מהימים ההם.

 

המבחר שמציגות עגלות האוכל עשיר ביותר, ומכיל לא פחות מחמש מנות בשריות, שלוש תוספות, שני מרקים עם... קבלו את זה: שקדי מרק, ומבחר סלטים מפתה. אני בחרתי אורז עם עוף, תפוחי אדמה מטוגנים ופסטה ברוטב. לאלה הוספתי "סלט ארנבים" ושתי כוסות מיץ תפוזים (יש גם לימונדה). עוגה הימר דווקא על הפרגית ברוטב יין, שלהן הוסיף אורז עם ירקות, והשלים עם חומוס וטחינה, שיהיה במה לטבול את הלחם.

 

אורח משלם על הארוחה 29 שקלים גלובלי, ובתמורה זכאי גם לקינוח ולמילוי מחדש של תוספות ושל סלטים. חבר קיבוץ משלם על כל מנה בנפרד, ויוצא שבע במחיר שנע בין 12 ל-20 שקלים.

 

שלוש ארבע לעבודה - 40% תושבי הקיבוץ (כולל בני נעורים), 60% שכירים ובראשם השף בעל השם המאיים, איציק אברג'יל.

 

על טעם ועל ריח - "לי ממש טעים", הודיע העוגה באופן לא מפתיע, ובאופן מאוד מפתיע הסכמתי איתו. העוף היה משולב היטב באורז, תפוחי האדמה היו רוויי שמן אך זה היה חלק מהקסם שלהם וחתיכת הפרגית שקיבלתי לטעום היתה עשויה כהלכה עם רוטב חמצמץ-מתקתק שליטף את הלשון. לקינוח הגיש לנו אריאל במאור פנים פלחי אבטיח קרירים - חותם נהדר לארוחה מוצלחת. מסתבר שהאוכל מיועד לא רק לסועדים בחדר האוכל, וחלק גדול ממנו ניתן למצוא גם בחנות "טעמי הבית" הסמוכה לחדר האוכל. חנות זו, שבה ניתן למצוא שפע מזון ביתי לצד לחמים, עוגות ואפילו פרחים, משגשגת באזור, ותושבים רבים נוהרים אליה מהיישובים הסמוכים, במטרה לקנות ארוחה ביתית איכותית במחיר ידידותי.

 

ההברקה - בקיבוץ יש מסורת שנקראת "פיצה נעורים", אשר במסגרתה אופים ילדי הנעורים פיצות, מסתובבים עם קלאב קאר בקיבוץ ומוכרים לכל דורש. את הכסף שהם מרוויחים, הם מייעדים לפעילויות שלהם.

 

ההמלצה - יש מצב לשלוח פיצות ליקום המקביל?

 

סיכום - חדר אוכל יפה, אוכל טעים, נוף מקסים ואקונום מסביר פנים. יש לנו מוביל חדש עם שמונה! עופות מכובסים.

 

  

 

 

 

אילו דילמות עומדות בפני הסועד בחדר האוכל?

מחפשים מתכונים לעצלנים? אולי מתכון פויקה לוהט לכבוד החורף?   

וזה לקסיקון חדר האוכל הגדול שלנו