העידוד הוא נושא משמעותי ביותר בתהליך חינוך הילדים. על פניו זהו נושא שנראה קל ומובן, אבל למעשה אנחנו לא תמיד מודעים לו ומספיק מאומנים ליישם אותו כהורים. נושא העידוד קריטי לתחושת הביטחון של הילד והמסוגלות העצמית שלו. לפי הגישה האדלריאנית, עידוד הילדים חשוב להם ממש כמו אוויר לנשימה, כמו מים לפרח. ילד שלא מקבל עידוד ייבול, מאחר והעידוד הוא בעל השפעה רבה על היכולת שלו להאמין שהוא טוב יותר ממה שהוא מרגיש. אמונה זו מעניקה לילד וגם לנו כוח מצטבר, שמהווה מזון רוחני לנשמה ומחבר אותנו לכוחות הפנימיים שלנו.

 ניתן בקלות להתבלבל בין שבח ועידוד, אך אלו שני דברים נפרדים בעלי השפעות שונות על הילד. כשהילדים שלנו מצליחים אנחנו משבחים אותם: "כל הכבוד, קיבלת 100!", "אתה מעולה", "כמה שאתה יפה". העידוד הוא בעל חשיבות עליונה דווקא במצב של כישלון. אם שבחים ניתנים לילד תוך התייחסות לתוצאה של מעשיו, העידוד מתייחס למאמץ שהילד עושה בשביל להצליח או להתגבר על המכשולים העומדים בפניו. "לא נורא, בפעם הבאה תצליח", "כל הכבוד שאתה מנסה שוב, בסוף תצליח". העידוד יכול להתבטא במילים, בחיבוק, במבט, במגע, בחיוך... עידוד הוא לפעמים פשוט להקשיב, לתת לילד את האפשרות להרגיש רע ולהיות איתו, בלי לתת עצות ובלי להיות שיפוטי וביקורתי. להרגיש יחד איתו את מה שעובר עליו.

 

 דוגמאות לתגובות רצויות ובלתי רצויות:

לא: "מה עשית? עוד פעם שברת משהו? אי אפשר לסמוך עליך!". כן: "לא נורא שהכוס נשברה, לפעמים זה קורה לכל אחד". מעביר מסר שאפשר להכשל לפעמים, ושאף אחד לא מושלם.

לא: "את מוציאה אותי מהכלים! איזו ילדה מעצבנת". כן: "סליחה שצעקתי עלייך, הייתי עצבנית". תנו כבוד לילדה על ידי העברת המסר שהיא מספיק חשובה לכם כדי שתבואו ותתנצלו בפניה.

לא: "אם המורה כעסה עליך בטח עשית משהו לא טוב". כן: "תודה ששיתפת אותי על מה שקרה לך בביה"ס, זה מאוד מחמיא לי שאתה מספר לי דברים שעוברים עליך". כאשר מאפשרים לילד לשתף גם כשקורים דברים לא טובים, זה מחזק את הקשר שלו איתכם ואת תחושת השייכות למשפחה ומסייע לתפיסת המשפחה כמקום בטוח.

כן: "אני מאוד מעריכה את העובדה שאתה מביא את אחיך מהגן כל יום", "זה מאוד עוזר כשאתה מוריד את הצלחת מהשולחן". הכירו בתרומה של הילד למשפחה, גם כשהמעשים נראים מובנים מאליהם.

כן: "מה דעתך על התספורת החדשה שלי?" התייעצות עם הילד, גם בדברים הקטנים, מעבירה לו מסר שדעתו חשובה.

כן: "אני ממש מודה לכם ששיחקתם בשקט ויפה. הצלחתי לנוח ועכשיו אני מרגישה יותר טוב ויותר רגועה". חשוב להודות לילדים על ההתחשבות בכם או באחרים. זה מעלה את המודעות שלהם והרגישות שלהם לזולת ולצרכיו.

 

 ביקורת מתמדת לא מסייעת לבנייה אלא מדגישה את החסר, את ה"אין" ואת חוסר ההצלחה ונותנת לילד הרגשה שהוא לא מספיק טוב. לעידוד אין כללים, ומספר הדרכים לעודד כמספר האנשים בעולם. חשוב לציין שעידוד אינו פותר בעיות, אלא עוזר מאוד לילד להתמודד עם החיים ולהרגיש שהוא לא לבד.

ילד מעודד הוא ילד מספיק אמיץ וחזק, שיודע שאפשר להיכשל ולמעוד ולקום בחזרה. הוא מאמין בכוחות שלו וביכולת שלו להתגבר וכך יעיז יותר ובסופו של דבר גם יצליח.

 

 

כשנקבל אותו ללא תנאים.

כשניתן לו כבוד.

כשנשתף אותו בתחושות שלנו.

כשלא נשפיל, נזלזל ונפגע בו. גם כאשר יש חוסר הסכמה על מעשה כלשהו, נסביר בגובה העיניים.

כשנדבר עם הילד בכנות. ילדים מזהים בקלות צביעות, היוצרת חוסר אמון.

כשנקפיד להפריד את המעשה ממי שעשה אותו: לא "אתה ילד רע", אלא "מה שעשית הפעם לא היה בסדר".