בפאתי שכונת עג'מי ביפו, בסמטה פסטורלית כמו שרק יפו יודעת לייצר, שוכנת במקלט ציבורי מועדונית קטנה שהקים ריפעת (ג'ימי) טורק (כדורגלן ערבי-ישראלי וחבר מועצת תל אביב-יפו). כשאני נכנסת למקום חלק מהילדים מציירים בצבעי גואש על שולחנות פלסטיק גדולים, וחלקם משחקים במשחקי שולחן יחד עם ארבעה-חמישה מדריכים. ילד עם עיניים גדולות ועצובות מצלם אותי בפלאפון של אחת המדריכות, ומבקש לנסות לצלם גם במצלמה שלי. המדריכים שמשחקים דמקה עם הילדים הם סטודנטים מהחוג לתנועה ולתיאטרון בסמינר הקיבוצים, שהתנדבו לתרום מזמנם ולהעניק כל אחד לפי יכולותיו וכישרונותיו לשבועיים של קייטנה התנדבותית במקום המיוחד הזה. זהו היום הראשון של הקייטנה, והוא מוקדש בעיקר למשחקי היכרות. מחר מובטח יום בנושא אגדות, ולאחריו ירוכז כל יום סביב נושא אחר, ביניהם יום ספורט, יום תיאטרון בובות, יום יצירה וסדנת מיחזור.

 

נוהר לזרוביץ, 24, סטודנטית שנה ב' לבימוי ולהוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים, מספרת כי הגיעו לעניין הודות לקורס "קהילת לומדים", שבו עסקו בשאלה של אליטה חברתית ומשמעותיה. מהרמה העיונית גזרו את התביעה המעשית, "לברר מהם התחומים שאתה טוב בהם ולתת מהם לסביבה ולחברה", כדבריה של לזרוביץ. טורק הוצג על ידה כדוגמה לאליטה: "כמי שגדל בשכונה ויש לו יכולות אתלטיות שהובילו אותו להיות שחקן כדורגל. הוא לא שכח מאיפה הוא בא, ועכשיו הוא מקדיש את הזמן שלו פה לילדים של השכונה".

 

טורק עצמו מספר, כי נולד וגדל ביפו במשפחה מרובת ילדים. "עד גיל 12 עוד היו יכולים לראות אותי מסתובב יחף ברחובות. היום אני נותן לילדים האלה את מה שלי לא היה. קייטנה במתנ"ס ביפו עולה 900 שקל, וילדים של משפחות, שלהן אין אפשרות לשלם סכומים כאלה, פשוט נמצאים ברחוב. יש לנו גם קבוצת כדורגל משותפת לערבים וליהודים שאני מאמן. בתקופות שבהן היו תקציבים היו לי שני מאמנים בשכר, ועכשיו רק אני מאמן. מה לעשות, אנחנו ערבים, וערבים במדינה הזאת זו בעיה. לא כולם נרתמים לעזור כמו שצריך. בשנה האחרונה לא נכנס כסף לעמותה, והכול אנו עושים בעצמנו בהתנדבות מלאה. על המקלט אני משלם בעצמי שכירות".

 

טורק הקים את המועדונית כבר לפני עשר שנים, והיא מהווה מקלט תרתי משמע לכ-150 מילדי השכונה, רובם ילדים בסיכון מבתים קשי יום, שאין להם שום מסגרת אחרת לאחר שעות בית הספר. המועדונית עובדת על בסיס התנדבותי מלא, ללא כל תקציב מהעירייה ובעזרת תרומות, שמגיעות ל"עמותה למען החינוך, התרבות והספורט ביפו", שאותה הקים. בשנה האחרונה, בעקבות המשבר הכלכלי, התמעטו התרומות והמועדונית משוועת לכוח אדם ולתרומות מכל סוג שהוא.

 

גם שירה לביא, 33, במאית דוקומנטרית, משפיים במקור, מתנדבת במועדונית בחצי השנה האחרונה: "הכרתי את טורק לפני כמה שנים, והשנה בגלל המשבר הכלכלי באתי להתנדב במקלט. יחד עם הדסה טרון משפיים, שאחראית על היחידה למעורבות חברתית בסמינר הקיבוצים, שהכניסה את הסטודנטים ואת ארגון 'השובע', אשר תרם אוכל, אנו מארגנים את הקייטנה הזו".

 

נוהר: "בהתחלה עלה רעיון שנתנדב במהלך כל השנה, אך בגלל הלימודים הצפופים העדפנו לעשות קייטנה מרוכזת בקיץ. פרסמתי מייל בסמינר, ובו קול קורא לבוא ולהתנדב, והייתה היענות מאוד גדולה. בנינו קייטנה שמורכבת מכל היכולות של הסטודנטים, וזה מעניין לראות מה כל סטודנט יביא. הרעיון היה ליצור קו מאגד לכל יום. מחר זה יום אגדות, וחשבנו להקרין סרט או להקריא סיפור, ושהילדים ישחקו דמויות מהאגדה".

 

יסמין ורנר, 25, סטודנטית למחול בסמינר הקיבוצים: "היה יום ראשון מדהים. לפני כן הזהירו אותנו שמדובר באוכלוסייה קשה, והופתענו מהחברותיות שלהם ומכך שהם זרמו עם כל המשחקים וקיבלו אותנו באהבה. תכננו סדנאות בתנועה, אבל היו מעט ילדים, ואנו זורמים עם מה שקורה במרכז. בהמשך הכנו סדנאות בתנועה ובתיאטרון".

 

נוהר: "אני מאוד נהניתי מזה. היה כיף וקליל. בתור סטודנטית להוראה, האינטרקציה שיש לי עם ילדים היא פורמלית, והיה כיף לשבת עם ילדים ולשחק דמקה. המון זמן לא שיחקתי דמקה".

טורק מברך על עבודת הסטודנטים מסמינר הקיבוצים, ואומר כי היא משמעותית ביותר למקום, וכי הסטודנטים הם אנשי מקצוע טובים, שלא הרבה קייטנות מתברכות בהם.

 

שירה: "אנחנו מנסים לגייס תקציבים, כדי לתפעל את המקום ולקרוא לתרומות בכל צורה. מי שמעוניין לתרום משחקים, בגדים, צמחייה, מחשבים או זמן, מוזמן לפנות למייל: sevensistersfilms@gmail.com

 

 פורסם לראשונה ב"דף הירוק"

 

 

גם במכללת ספיר דואגים לסביבה, ומקימים ארגון למחזור ויד שניה