לבי אתכם סטודנטים יקרים. למרות ששנתיים וחצי חלפו מאז סיימתי את בהצלחה מפתיעה את לימודיי לתואר ראשון, בכל פעם שמגיעה תקופת מבחנים אני נזכר ברגעי האימה. 

 

אם הייתי צריך להגדיר את גישתי הכללית ללימודים במילה אחת, "זלזול" לבטח הייתה המתאימה ביותר. נו, אל תשפטו אותי, זה לא שהלכתי ללמוד פיזיקה גרעינית. כולה תקשורת. כמה קשה זה כבר יכול להיות? במרבית ימות השנה הגישה השתלמה: שעות שינה רבות, רביצות מהנות על הדשא ושפע זמן פנוי היו מנת חלקי בכל שנות התואר. כתיבה בשיעור? בחייכם. קריאת מאמרים? הצחקתם אותי. שאני אתאמץ? לפני המבחן כבר אבין מה למדו בקורס, לא ככה? 

 

אוף, איך שנאתי את הרגע הזה. לחץ הדם מתחיל לעלות, החיוך הזחוח נעלם וההכרה מתחילה לחלחל: תקופת המבחנים הגיעה. יום הדין של הסטודנט השאנן. צריך ללמוד.

 

בבסיס המאבק הקיומי נמצאת כעת הכמיהה לחומר לימודי שמעוררת מערכת שלמה של "נרקומנים" שלא יבחלו באמצעים על מנת לשים את ידם על החומר הטוב ביותר.

 

כמו בחיים, כך גם באקדמיה, ככל שאיכות החומר טובה יותר כך מחירו יקר יותר. בפני מי שמוכן לקחת כל דבר ניצבת משימה פשוטה והוא יוכל להשיג במשא ומתן לא קשה עם אחד מחבריו, הטיפה יותר משקיענים, את "כתב החידה". הבעיה היא שמדובר באסופת דפים חסרי קשר כרונולוגי או הגיוני, שמגיבים על כל טלטול במטר של שבבי טיפקס יבש. על פי רוב, מכיל "כתב החידה" קודים וצפנים כה מורכבים עד שפענוחם אפשרי רק לכותביהם או למפענחי כתבים בעלי שם עולמי.

 

איכות מעט טובה יותר יכול לספק "כתב החרטומים". חומר זה נפוץ בקרב גברים משקיענים או בחורות זרקניות והם ייפרדו ממנו בתנאים פשוטים יחסית: שמירה על הסדר והחזרה תוך דד-ליין של שלושה ימים ממועד ביצוע העסקה. חומר זה יכול לעשות את העבודה, אבל יצריך מהמשתמש כמויות לא מבוטלות של הגיון בריא שיאפשר לו להחליט האם האות הנקראת היא ד' או צ' במקרה הקלאסי וב', פ', או אולי בכלל ם' במקרים החמורים.

 

מי שירצה ללכת על איכות אמיתית, יצטרך לעטות על פניו חיוך מתחנף, לאטום את עצמו לעלבונות ולצאת לסמטאות האפלות של השורות הראשונות בכיתה, המקום היחידי בו ניתן להשיג את "כתב הזוהר", הקריסטל של החומר הלימודי. השיחה בדרך להשיגו תכלול מגוון חנופות שנועדות להשכיח מה"דילר" את חוסר מחויבותם של יושבי השורות האחרונות לסדר הציבורי בשיעור.  

 

הצלחה בביקוע חומות ההתנגדות שנבנו במהלך סמסטר שלם של התנהגות מזלזלת, תחשוף את בר המזל לעולם של כתב יפהפה וקריא, שלל צבעים זוהרים עם מפתח בתחתית הדף למשמעותם, סדר מופתי ולעיתים אפילו סיכומי מאמרים (שהם ללא ספק ה"היי" האולטימטיבי של תקופת הבחינות).      

 

אך אין זמן רב להתענג על השלל. חלון ההזדמנויות עומד בממוצע על חצי שעה מרגע העברת החומר עד למועד ההחזרה לאחר צילום ולכן יש להסתער על משימת הצילום בנחישות, תוך מלחמת חרמה בסיכות סוררות, מכונות צילום בוגדניות, תורים אין סופיים, טכנאים לא זמינים ועוד מגוון מכשולים מעוררי אימה. כל חריגה מהזמן המוקצב, קמט בדפים, או רחמנא לצלן, הפיכת הסדר הכרונולוגי, תעלה לעבריין בחותמת שחורה ובלתי הפיכה, שתכתים אותו לא רק בקרב החרשן התורן, אלא בכל סמטאות השורות הראשונות ותובילו לעתיד אקדמי עגום של חומר בינוני.

 

מי שהצליח לעמוד בכל המשימות בהצלחה, יכול להתרווח בשקט, החלק הקשה עבר. עכשיו רק נשאר לגלות מה לעזאזל למדנו בקורס הזה?!?! בהצלחה.