כשניתאי יערי דמיין לעצמו לאן יתגלגל בשנים הקרובות, הוא לא ממש דמיין את התרחיש הזה. ניתאי, בן 28 ובן קיבוץ גבולות, עבד בשנתיים האחרונות כאנליסט שכר ותהליכים במשרדי בזק בינלאומי בפתח תקווה וחי בדירה שכורה ברמת גן. המשרה בבזק בינלאומי היתה העבודה הראשונה שלו אחרי הלימודים, והוא היה די מרוצה. ההצעה של גבולות, לחזור לקיבוץ ולתפקד כרכז המשק, תפסה אותו לא מוכן.

מה שכל כך מפתיע בסיפור של ניתאי היא לא הדירה ברמת גן אלא השילוב של גילו וההצעה הרצינית. מי רוצה רכז משק כל כך צעיר?

 ניתאי יערי. רכז המשק, לא פחות

 

מסתבר שזה לא הקיבוץ הראשון בו נושאי המשרות הניהוליות קרובים יותר בגילם לחגיגות חצי היובל מאשר ליובל שלם. מזכירים, רכזי משק, רכזי קהילה וגזברים בני שלושים פלוס מינוס צצים בשנים האחרונות כפלאירים פרסומיים על לוח המודעות הקיבוצי. למה מוכנים הצעירים לקחת על עצמם את התפקידים האלה, ומה מסכן ומרוויח הקיבוץ שלהם?

 

אחרי התלבטות קיבל ניתאי את ההצעה, ובקרוב הוא יסיים את עבודתו בבזק בינלאומי וימונה אחר כבוד לרכז המשק של גבולות בחצי משרה. גבולות הוא קיבוץ מתחדש מזה חמש שנים, וריכוז המשק בו כולל אחריות על הצד המשקי והייצרני של הקיבוץ הכולל את התעשיה, החקלאות, התיירות והממשק עם גורמים חיצוניים כמו שכונת ההרחבה.

 

"היתה לי התלבטות רציניות", ניתאי מספר. "הטיעון נגד היה שהייתי בלי בת זוג ופחדתי שאתקע בקיבוץ. מצד שני, ברמה המקצועית זו קפיצת מדרגה רצינית ומאתגרת מאד בעיני. פחדתי שהחיים האישיים יהיו ברמה מאד נמוכה והחיים המקצועיים יהיו ברמה גבוהה". ניתאי חשש שהתפקיד קצת גדול עליו, וקיבל עידוד והרגעה. גם הבעיה האישית נפתרה בדמותה של חברה חדשה, אלא שעכשיו נפתחה בעיה אחרת: "היה לי ברור שאני לא הולך לעבור לגור בקיבוץ", הוא מספר, ומסביר איך בחר בסופו של דבר לרקוד על כל החתונות ולחיות בגבולות שלושה ימים בכל שבוע.

מעבר לאטרקטיביות של המשרה, ניתאי מודה שהיה בבחירה שלו גם מוטיב ערכי. "פחות אהבתי את החיים העסקיים בבזק בינלאומי, שם רואים הכל דרך השקל. כל דבר נבחן רק בכדאיות הכלכלית שלו, ובסדרי העדיפויות בשמונת המקומות הראשונים עומד הכסף, ורק במקום התשיעי אולי מגיעים האנשים. מהבחינה הזאת אני מאד מעדיף את החברה הקיבוצית על פני העסקית, מה גם שזה הקיבוץ שלי ויש לו פינה בלב".

 

חגי רזניק, בן שלושים וקצת, מתפקד כמזכיר רביבים כבר שלוש שנים. הוא מסכים שזה יוצא דופן, אבל מספר על עוד מקומות בהם התופעה קיימת: מיד אחריו נכנסו לתפקיד המזכיר צעירים גם בניר יצחק ובשדה בוקר.

"זה לא תמיד פשוט, אבל זה מתבקש - החברה הצעירה היא זו שמוטלת עליה האחריות לכבד את דור המקימים, להמשיך לשמר את הקיים וגם לחזק ולהעצים אותו", אומר חגי. "אני חושב שיש בזה בעיקר יתרון, באופן כללי ולא רק בקיבוצים. לחברה כולה ייטב אם אנשים צעירים יקחו אחריות, לדעתי זה תפקידם וזו חובתם".

 

"רציתי להיות מעורב במקום שאני חי בו. כשהצעתי

את עצמי לתפקיד אנשים הרימו גבה, ואני

התחייבתי להביא את עצמי לאשרור מחודש באמצע

הקדנציה. אחרי שנה וחצי נבחרתי שוב ברוב גדול

של מעל 90 אחוז, וכבר לא היה חוסר קרדיט".

 

לא מסובך לחשוב על שילוב צעירים בני קיבוץ

במערך הניהולי כעל אסטרטגיה דמוגרפית,

שמטרתה להשאיר אותם בקיבוץ על ידי הצעתן של

משרות אטרקטיביות. שני לביא מעין השופט

היא מנהלת משאבי האנוש בקיבוץ יזרעאל,

והיא מעידה שהתופעה מוכרת לה.

"זו היתה מגמה בהרבה קיבוצים", היא אומרת. "אני חושבת שזו הסתכלות על הקיבוץ כעל חברה משפחתית. הקיבוצים ראו ששווה להם להציע לבנים שסיימו ללמוד הצעה אטרקטיבית ולזרוק אותם למים, כדי להתחרות עם העולם בחוץ. בעין השופט כבר לפני עשר שנים הנהגת הקיבוץ הובילה מהלך של דיאלוג עם צעירים דרך מחלקת משאבי אנוש, בנסיון לרתום אותם ולראות איפה הם יכולים להשתלב בעמדות בכירות בתעשיה, בחלקאות או בניהול הקהילה".

 

"זה בא ממקום של לשמור עתודה ניהולית – להכשיר בנים שיחלקו את עומס העבודה והחיים הקהילתיים המשותפים, מתוך תפיסת עולם שאת העסקים מנהלים רק השותפים ולא מנהלים חיצוניים. עושים הכל כדי למצוא אנשים מבפנים, ולכן מעדיפים להכניס לתפקיד אפילו אדם בלי שום נסיון, רק משום שהוא ינק את השורשרים של הקיבוץ".

אבל הצעירים עצמם, לדבריה, לא ממהרים לקחת על עצמם את האחריות בתחומים הקהילתיים ומעדיפים את המשרות בניהול העסקים. "ניהול בתעשייה יותר אטרקטיבי לצעירים, כי המפעל הוא ארגון כלכלי שמתחרה בעולם האמיתי עם מטרות כלכליות. בהרבה קיבוצים קשה להעביר את תפקידי ההובלה הקהילתיים לצעירים, כי לנהל את בני כל הדורות בקיבוץ שלך זו משימה קשה בהרבה שיש לה מחיר חברתי והיא גם מחייבת אמירה של בחירה בחיי הקיבוץ. הצעירים היום לא רוצים להתחייב לרעיון השיתופי או בקיבוץ מתחדש לתהליכי השינוי. הגיל של ההתחייבות הזאת הולך ועולה. לכן בהרבה קיבוצים ממנים מנהלי קהילה שכירים".

 

"כשמדובר בניהול של אוכלוסיה כל כך רב-דורית, יש יתרון לאדם בגיל הביניים. הרבה צעירים שכיהנו בתפקידים שדורשים מנהיגות נכשלו, והכוויה היא מול כל הקיבוץ וזה קשה.

מבחינת יתרונות זה מחזק את העסקים, כי אין

נאמן לתרבות האירגונית המקומית כמו אדם

מהקיבוץ. זה יוצר נאמנות ומחויבות בין האדם

למקום העבודה, השגיות, גאוות יחידה. ויש גם

הפריה יפה - הידע מועבר מדור לדור. חוץ מכל

אלה, תמיד יש יתרון באדם צעיר ונמרץ.

וכמובן יש יתרון דמוגרפי מובהק. מרוויחים

אוכלוסיה צעירה שמקימה משפחות בלי לבנות

שכונה או הרחבה".

גם חגי רזניק מסכים שהמינויים האלה מושכים

צעירים להשאר בקיבוץ. "זה לא לא חד משמעי",

הוא אומר, "אבל בהחלט דבר גורר דבר. ברגע

שהצעירים ירגישו שהם יכולים להיות משמעותיים לקהילה, הם ישאבו אליה".