אני רוצה להגיב על המאמר ובעיקר על דבריה של שני לביא.

לפני הכל גילוי נאות: אני אביו (הגאה) של ניתאי. לכך אוסיף שהייתי מנהל הקהילה ומזכיר גבולות, עד שהחליף אותי ליאור, בן קבוצתו של ניתאי, לפני כשנה. זה חשוב להמשך הטיעון שלי. לכך צריך גם להוסיף שהייתי רכז אזור בתנועה, כך שלמדתי את החומר.

ובכן באזור הדרום (יד מרדכי ודרומה) יש, או היו לאחרונה, מספר נושאי משרות בכירות שהם צעירים (מתחת לגיל 35). לא אתן שמות, כי לפחות לגבי אחד מהם אני יודע שהוא לא אוהב שמזכירים את שמו, אולי זה נכון גם לאחרים. מתוך שבעה שספרתי – 5 מנהלי קהילה או מזכירים, ורק שניים מנהלי עסקים. מדובר לא רק בקיבוצים מתחדשים, כמובן.

זה סותר את הטענה שהצעירים רוצים ללכת לתחום העיסקי דווקא. אגב – הרצון הזה קיים בהחלט אצל המבוגרים יותר, בדיוק מהסיבות ששני מזכירה: ניהול עסקי הוא "רגיל" יותר. הוא מתגמל יותר (בכל סוג של קיבוץ) והוא נותן אופק תעסוקתי רחב יותר. אבל עובדה היא שזה לא ממש מתבטא במינויים בשטח.

הסיבות לטענה של שני מקורן לדעתי שונה, ולא כל כך מחמיא. סיבה אחת היא חוסר הנכונות שלנו, הותיקים, להפקיד את העניינים הרציניים, את הכסף, בידי הילדים האלה שרק גמרו אוניברסיטה (טוב, אולי גם עשו תואר שני), בעוד אנחנו, שסיימנו לפני כמה שנים (כמה? 30?) קורס מרכזי משק ברופין עושים את זה כל כך טוב ומבינים כל כך הרבה. יש אצלנו חוסר רצון לעזוב את המושכות. הצעירים יקחו את מה שיש, ומה שיש זה ניהול חברתי. שימו לב לקצב תחלופת המזכירים לעומת קצב תחלופת מנהלי המפעלים ותבינו לבד.

שנית – אנחנו מקרינים מעצמנו אליהם: האם אני הייתי בוחר להיות מנהל קהילה או מרכז משק? ברור. אבל זה לא בהכרח מה שעובד אצל כולם, ראו את המספרים.

ועוד דבר אחד: ציינתי את העובדה שגם מנהל הקהילה אצלנו הוא בחור צעיר (טוב, לא כל כך צעיר: הוא כבר בן 28). כעת גם מרכז משק צעיר למדי. בהמשך צפויים צעירים נוספים להשתלב בתפקידי ניהול נוספים. הדברים אינם בהכרח פשוטים. לא פשוט לבנים לבוא להוריהם ולאמר להם: זהו, זוזו, עכשיו אני (הם עושים את זה, אבל אחרי גיל 4 זה עובר להם).

הקיבוץ צריך לרצות את זה לא פחות מהם. ליוויתי מעט את חגי ברביבים. חגי היה מופתע מאד מבחירתו המחודשת ברוב סובייטי. לא אני: הוא טוב. אבל חוסר הבטחון מובן. לכן אם קיבוץ רוצה להכניס את החברים הצעירים לתפקידים – הוא צריך לעשות זאת באופן יזום. לא די ב"דיאלוג עם צעירים דרך מחלקת משאבי אנוש בנסיון לרתום אותם ולראות איפה הם יכולים להשתלב בעמדות בכירות". בנוסף: צריך לבדוק את התוצאות. בהרבה מקרים יש לנו כוונות טובות, תוצאות לא כל כך. ואז כמובן יש לנו הסברים טובים ("הצעירים היום לא רוצים להתחייב לרעיון השיתופי או בקיבוץ מתחדש לתהליכי השינוי. הגיל של ההתחייבות הזאת הולך ועולה.") שלא פותרים שום בעיה, אם כי הם נותנים לנו הרגשה טובה.

מהמהלך של כניסת צעירים לתפקידי ניהול בקיבוץ עוד אי אפשר להסיק מסקנות. זוהי רק התחלה. איננו יודעים עד כמה זה ישפיע על הקיבוץ, ועד כמה עליהם. אבל אם רוצים לשלב צעירים בתפקידי ניהול זה צריך להיעשות בכנות, בלב שלם, במקומות הנכונים. זה לא פשוט, אבל מסתבר – אפשרי.