דוד (שם בדוי), בן 16, הוא אחד החניכים במיזם "כנף של אהבה". הוא מוגדר "נער בסיכון", בן לאם חד-הורית, קשת יום, שאינה מסוגלת לדאוג לחינוכו, וכבר הספיק לצבור מספר תיקים במשטרה בגין אלימות וגניבות. במסגרת המיזם הוא מתגורר עם חבריו בהוסטל בגדרה, ועובד בפינת החי בקיבוץ כפר מנחם, בניסיון אחרון של המערכת למנוע את התדרדרותו לעולם הפשע. לאחר שנקלט במקום, מונה לאחראי על כלוב הקופים, וכיום הוא מטפל בהם באהבה וגם מציג אותם בפני המבקרים בפינת החי. "בעבר הייתי נער שמשוטט ומסתבך עם החוק", הוא מספר, "אבל אחרי שהגעתי לכנף של אהבה החיים שלי השתנו מאוד. אני פחות משוטט, פחות נגרר לקטטות, פחות מסתבך עם החוק, ובכלל, מרגיש שהשתניתי".

 

"הייתי ילד שקט ומופנם, ועכשיו אני יותר מדבר ומבין מה זאת עבודה. כיף לי לעבוד בגן החיות, אני נהנה וההרגשה הכללית טובה. הכרתי הרבה אנשים חדשים, שמלווים אותי לאורך כל הדרך ועוזרים לי להתקדם בחיים, לצאת מהפשע, לחיות חיים יותר יפים ומושלמים. אני עובד, ובמקום לגנוב אני מרוויח את הכסף ביושר. הרווחתי אלף ומשהו שקל בקיץ בעבודה עם קייטנות שביקרו אצלנו בספארי: עבדתי בטאבון וגם בחוגי יצירה. לא משנה איפה שישימו אותי אני אסתדר ואעבוד".

"אני מקווה שבעתיד אוכל לצאת מכל הבלגן ולהתגייס לגולני".

 

פינת החי של כפר מנחם הוקמה לפני עשרות שנים ליד בית הספר צפית, והוקדשה במהלך השנים לזכרו של בן הקיבוץ, גיא שלו, שעבד בה כנער ונפל בלבנון ב-1980. בשנות ה-80 וה-90 עבד במקום במסירות רבה בן קיבוץ אחר, לוחם השייטת לשעבר, גדי פטיש, שטיפח והגדיל את המקום עד שנפטר מסרטן כתוצאה מהצלילות בקישון. המקום המשיך להתנהל כמשק חי צנוע של ילדי כפר מנחם, עד שלפני כשש שנים הגיע לקיבוץ איש חינוך, בועז מילר, ששכר את המקום למשך עשרים שנה, במטרה לשלב בו נוער בסיכון ובעלי צרכים מיוחדים. מילר הקים את העמותה כנף של אהבה, והחל לפתח את המקום למתכונת של ספארי קטן.

 

"בכל בוקר מגיעים לפה נערים בני 14-18 מההוסטל בגדרה", מספר מנהל הספארי, רונן שהרבני, תושב כפר מנחם. "הנערים הגיעו לעמותה ממקומות שונים בארץ, ואחת לשבועיים הם יוצאים לחופשת סוף שבוע בבית. בשאר הימים הם עובדים וקצת לומדים פה מהבוקר ועד אחר הצהריים, ואז הם חוזרים עם המדריכים שלהם להוסטל, שמתנהל כפנימייה סגורה. מדובר בנערים המצויים בחלופת מעצר, או בכאלה שהוצאו מהבית בצו של פקיד רווחה. לרובם כבר יש תיקים פליליים על גניבות או סמים. כל נער שמגיע עובר תהליך של אורחות, שבו נקבע אם הוא מתאים למסגרת הזו. לאחר שהוא נקלט הוא מקבל אחריות על מתחם מסוים - של הקופים, של הקנגורו, של האלפקות וכדומה. בכל תקופת שהותו פה הוא מלווה על ידי מדריכים מהפנימייה ועובדים סוציאליים, כשהמטרה היא להעביר אותו תהליך שיקומי בעזרת בעלי החיים. הנערים לא מקבלים שכר על העבודה היומית בספארי, אבל התחלנו לפתח יזמות עסקית, שבה אנחנו מביאים לפה קבוצות ילדים ונוער או תיירים, ועל ההדרכה שלהם בביקורים פה הם מקבלים תשלום".

 

"טוב מאוד. לכל נער יש תפקיד ביזמות העסקית. יש כאלה שעבדים בסיור המודרך, ויש כאלה שנמצאים במתחמים שבאחריותם. הנערים שצריכים להדריך התחילו בהתחלה בחוסר ביטחון, הזיעו, בקושי דיברו, אבל עם הזמן רכשו ניסיון והפכו למקצועיים לחלוטין. גם הנערים האחראים על החיות הפכו למקצועיים, ובעיקר, למחויבים לחיות, כי הם יודעים שאם הם לא יקומו בבוקר, החיה שלהם לא תקבל אוכל. הנערים מקבלים הדרכה מבעל מקצוע, כי מדובר בפינת חי שיש בה חיות נדירות וייחודיות, אשר חלקן נמצאות בסכנת הכחדה".

 

שהרבני, 33, הגיע לכנף של אהבה לפני כשנתיים היישר מעולם ההיי-טק. הוא יליד ראשון לציון, שהכיר אחרי השירות הצבאי את עופרה שרון, 30, בת כפר מנחם, ויחד הם הגיעו לקיבוץ לפני כ-13 שנה. שניהם עבדו בהיי-טק בהרצליה פיתוח ובתל אביב במשרות בכירות, והגיעו לביסוס כלכלי, כולל שכר גבוה ורכב צמוד. "לפני שנתיים החלטנו לעזוב הכול", הוא מספר, "ולחפש עבודה עם תכלית וסיפוק. החלטנו להפסיק את המירוץ המטורף אחרי רמת חיים, שמחייב אותנו לצאת בבוקר לעבודה ולחזור בערב. שנינו התפטרנו באותו יום ונסענו לחופשה בתאילנד, שממנה חזרנו לקיבוץ והתחלנו לחפש עבודה".

 

החופשה בתאילנד הניבה היריון שבסופו נולדה תינוקת חמודה, עלמה, ששני הוריה פנויים לצרכיה בקיבוץ. רונן שמע במקרה שדרוש מדריך לנערים בעבודה בספארי, והחל לעבוד איתם כמדריך בעבודה היומית עם החיות. באותה תקופה שהו שם במסגרת העמותה 14 נערים. "נתקלתי בדילמות חינוכיות שלא הכרתי מעולם, ולא כל כך ידעתי איך להתמודד איתן", הוא מספר, "הייתי שואל כל יום את בועז מילר ואת העובדת הסוציאלית, איך להתמודד עם נערים שרבים ביניהם, נערים שמתפרצים ומסרבים לעבוד, או נערים שמתפרקים. לא ידעתי אם אני צריך להתערב במריבות שלהם, להעניש אותם, לאיים עליהם, להעיף אותם מפה, או להבליג ולנסות לפתור את הבעיות לאט ובסבלנות".

 

"פעלתי לפי האינטואיציה, לפי מה שהרגשתי שנכון. חשבתי איך אני הייתי רוצה שיתמודדו איתי בתקופת ההתבגרות שלי. גם אני הייתי נער בעייתי שלא אהב ללמוד, וסיימתי רק אחת-עשרה שנות לימוד. בסופו של דבר, מצאתי את הדרך שלי מאוחר יותר. מההתחלה דיברתי עם הנערים בגובה העיניים, ולאט לאט למדתי בדרך הקשה להתמודד עם הבעיות שלהם".

 

"כן, למרות שזה מאוד קשה, ואחוזי ההצלחה הם לא גבוהים. בתקופה הראשונה היה לי מאוד קשה לראות את ההזנחה שהנערים האלה חווים. הייתי נוכח במקרים שבהם הורים אומרים לילדים: 'אנחנו לא רוצים אתכם בבית. אתם מהווים נטל עלינו'. שמעתי אימהות שאומרות לילד שלהן, שיש להן חבר חדש, ושאין להן מה לעשות עם הילד בבית. לעומת זאת, נכחתי בדיונים בבתי משפט שבהם השופטים אמרו לילדים, שהעבודה אצלנו היא ההזדמנות האחרונה שהם נותנים להם לפני שהם נשלחים לכלא. המשמעות של זה הייתה, שאנחנו חייבים לנסות לעזור להם ככל שאנחנו יכולים, משום שאנחנו מהווים בעצם את הסיכוי האחרון שלהם. למרות זאת, נתקלתי בנערים שלא מסוגלים לרסן את עצמם, ולא הבנתי איך הם מתפרצים ומכריחים אותי לדווח עליהם, ואולי להגיע בעקבות זאת לכלא. בשלב מסוים קלטתי, שהנערים האלה פיתחו יצר הישרדות ועור של פיל, ושהם גדלו ללא גבולות וללא שום רתיעה מהכלא".

 

"בסבלנות רבה ועם צוות מקצועי רחב ומסור. לא נותנים לנער מיד אחריות על מתחם. מלמדים אותו מהם הצרכים של החיה, ובונים אצלו את תחושת האחריות והמחויבות אליה. החיות הן כלי להטמעת הערכים אצל הנערים. ברגע שהוא נקשר אל החיה, הוא לא מרשה לעצמו להסיר אחריות. במקביל, מלמדים אותם בכיתות שנמצאות פה, על פי תוכנית לימודים של חסות הנוער. נערים שרוצים להתקדם עושים בגרות, מוצאים עבודה ומתגייסים לצבא. אחוזי ההצלחה די נמוכים, אבל חייבים להמשיך לנסות".

 

"כן. אנחנו שומרים על קשר עם נער שיוצא מפה במשך תקופה של שנתיים-שלוש, ועוזרים לו להשתלב בעבודה ולהתמיד בה. לפני חודשיים הגיע לפה אחד הנערים שהתגייס לגולני. הוא בא במדים מדוגמים, בשיער קצוץ, עם נשק, דיבר בביישנות, ממש מלח הארץ. קשה להאמין איזה תהליך הוא עבר עד שהגיע למצב הזה. נער כזה מהווה דוגמה לאחרים, ונותן תחושת סיפוק מהעבודה".

מחנק כספי

הביקור בספארי הוא תענוג בפני עצמו, למבוגרים ולילדים, ולכל חובבי החיות. חלק מבעלי החיים מצויים בכלובים, אחרים משוטטים להנאתם בשבילי הגן. במרכז הגן מצויה בריכת מים ובה לוח הזיכרון לגיא שלו, כשלצדה משוטטים בנחת עופות המים. שילוט מאיר עיניים מפנה את המבקרים לאזורים השונים, ובכל מתחם קיים שלט ועליו שם החיה ולעתים הסבר עליה. יש שם עופות נדירים, קופים, סוסים, אלפקות, טווסים, עזים וקנגורו ייחודי. לאחרונה, נכנסה נקבת הקנגורו להיריון, אף על פי שלא היה זכר בקרבתה. כשהבחין בזה שהרבני, הוא בדק בספרות המקצועית, וגילה שהנקבה יכולה לשמור זרע מהזדווגות במשך תקופה ארוכה, ולהחליט בעצמה מתי להתעבר. הולדת הצאצא הקטן של הקנגורו הנדיר זכתה לתהודה ולפרסום בתקשורת.

 

למרות העובדה שמדובר במיזם חינוכי, ייחודי ויוצא דופן, ידעה העמותה לפני כשנה קשיים כלכליים לא פשוטים. עלות החזקת וילה שכורה בגדרה, גן חיות בכפר מנחם וצוות מדריכים ומטפלים גבוהה, והעמותה נזקקת להכנסות גבוהות לכיסוי ההוצאות. אחד התורמים הגדולים לעמותה הוא הבנק הבינלאומי, שכנף של אהבה מהווה חלק ממיזם חברתי גדול שלו בשם "נקודת מפנה". העמותה מקבלת גם כספים מהמדינה, תרומות מחברות מסחריות והכנסות מהיזמות העסקית שהתחילה להתפתח במקום.

 

"התחלנו לפתוח את המקום בשבתות לקהל הרחב", מספר שהרבני, "כדי להגדיל את ההכנסות, וגם כדי לחשוף את המקום ואת העמותה לקהל הרחב. כל אחד מהנערים יודע את תפקידו, והם אלה שמתפעלים את המקום. באמצע השבוע באים אלינו ילדים מבתי ספר ומהגנים במועצה האזורית יואב וממקומות אחרים, וגם קבוצות מטיילים ותיירים מהארץ ומחו"ל".

 

בפסח שעבר התקיים בספארי שבכפר מנחם פסטיבל חגיגי ראשון, ובסוכות האחרון התקיים בו פסטיבל התרנגולת, שעתיד להפוך למסורת רב שנתית. במסגרת הפסטיבל קיבלו הנערים את המבקרים בכניסה, סיירו עמם בגן, הפעילו את הילדים, הכינו חביתות ושקשוקות, הקרינו סרטי טבע והעבירו את האירוע למופת. "מבחינתי, זה שהנערים והמדריכים עבדו יחד, לבשו את אותן חולצות, ללא הבחנה בין הנער לחבר צוות, ועשו את אותן הפעילויות, זו הצלחה גדולה", מציין רונן, "קיבלנו המון תגובות טובות על האירוע, וזה מדרבן אותנו להמשיך בדרך הזו. עצם זה שנוצר מפגש כזה בין הנערים לקהל הרחב, ושקיבלנו שבחים על התנהלותם ועל האירוע, מראה לי שהגענו לדרך הנכונה".

 

הדרך הרשמית אל הספארי "כנף של אהבה" היא בכביש העובר ליד הכניסה לכפר מנחם, ממשיך למגרשי החניה של בית הספר האזורי צפית, ומשם עובר דרך ההרחבה הקהילתית של כפר מנחם עד לשערי פינת החי. הדרך הזו הייתה קיימת עוד לפני שהוקמה ההרחבה, אך תושבי ההרחבה החליטו לא לאפשר מעבר כלי רכב אל הספארי דרך השכונה. לשהרבני התגלה השבר במקרה. באחת השבתות הוא גילה ששלטי הכוונה לגן החיות נעקרו ממקומם, ורק לאחר מעקב סמוי הסתבר לו, שאחד מתושבי ההרחבה עקר אותם. התושב, גל אילון, סירב בהתחלה לקיים איתו שיחה בנושא, ורק לאחר שהמשטרה התערבה בנושא הוא ניאות לכך. בשיחה התעקשו אנשי ההרחבה לא לאפשר מעבר כלי רכב דרכם, אף על פי שהנהלת הקיבוץ והנהלת המועצה האזורית הבהירו, כי מדובר בדרך הרשמית והמתוכננת לכנף של אהבה. "מתוך רצון לשמור על יחסים טובים עם כולם", מבהיר שהרבני, "הסכמתי להפנות את המבקרים לדרך עפר עוקפת, שבה הם מגיעים לספארי לאחר שעקפו את הקיבוץ ואת השטחים החקלאיים. זה יוצר בלבול אצל אנשים וגורם לבעיות רבות. למרות זאת, אני מוכן להתחשב בדאגה שלהם לילדים הקטנים. הבעיה תהיה כשיגיע החורף, ויהיה קשה לעבור בדרך העוקפת. אני מקווה שנפתור את הבעיה הזאת, אבל אם לא נצליח בזה - נצטרך לחזור למועצה האזורית, לקיבוץ ולהרחבה ולפתור את זה יחד".

 

גל אילון אומר בתגובה, כי מדובר במחלוקת שהיא נחלת העבר, וכי הבעיה נפתרה עם הפניית התנועה לדרך העוקפת. "אין לנו בעיה עקרונית עם המקום", הוא מדגיש, "נהפוך הוא, אנחנו תומכים במיזם הזה ונשמח גם להתנדב לעזור לרונן בעת הצורך. התנאי שלנו הוא רק שהפעילות שם לא תפריע למרקם החיים שלנו ולא תפגע באיכות החיים. אני לא מוכן שבשבתות תעבור מול הבית שלי תנועה בלתי פוסקת של כלי רכב, שתסכן את הילדים שלנו, ושהמבקרים בספארי ייכנסו אחר כך לגינות הנוי בשכונה וישאירו לנו שם לכלוך וחיתולים מלוכלכים כפי שהיה בעבר. אני גם לא מוכן שהמקום ישנה את הצביון שלו, ויהפוך יום אחד לגן אירועים רועש עם מוזיקת טראנס שתפגע לנו באיכות החיים. יש לנו בסך הכול שתי בקשות: אחת, שהמקום ימשיך לקיים פעילות חינוכית עם ילדים בשעות הרגילות במשך היום. השנייה, שכלי הרכב לא יעברו דרכנו. כל זמן שהדברים האלו יישמרו, נתמוך במקום הזה ולא תהיה לנו שום בעיה איתו".

 

"החורף לא מגיע בהפתעה. אפשר תוך כמה ימים לטפל במקומות בעייתיים ולסדר את הדרך. עדיף שרונן ידאג שיעשו את זה עכשיו, על מנת שלא נגיע שוב לחיכוכים בנושא הדרך".

 

 

 

 

מחפש עבודה בקיבוץ ? הצטרף לקהילת במקום ותוכל לעיין בכל מודעות הדרושים.