ספר חדש נולד בישראל: "כותבים קיבוץ". בספר, שיצא בהוצאת "אלון ספר" בקיבוץ צרעה, אוגדו 40 סיפורים קצרים שנכתבו על ידי קיבוצניקים וקיבוצניקיות מכל רחבי הארץ. הסיפורים מתארים ילדות, אהבה, בגרות, אירועי חול ומועד, שמחה ועצב, חברותא ובדידות ואפילו סקס – והכל בקיבוץ. לפניכם, כדוגמא, מובא הסיפור "נקמתו של הנויניק".
צילום: יואב כרמון
נקמתו של הנויניק
נטלה את מברשת השיניים שלה, הודיעה לו "אנחנו נפרדים" ויצאה אט את ביתו. הוא, שזה עתה התעורר, חשב שזה חלום בלהות. קולות טיפוס במעלה המדרגות עוד נטעו בו תקווה.
"שכחתי את משחת השיניים, שלום!"
שבה לחדרה בקצה הרחוק של הקיבוץ.
הירהר בינו לבינו איפה טעה והאם היו סימנים מוקדמים. נכון, בליל אמש היא ישנה על הספה, ובעבר גם מחתה בקול חלוש על ההתמכרות שלו לתוכניות הספורט והאקטואליה. "זה הכל על חשבוני", נהגה לומר. לא אחת הזכירה לו את המקרה עם רנה, ה'אקסית' האמריקאית שלו, שהגיעה לביקור במפתיע, והוא, במקום לאותת לה "תפוס", התהלך חבוק בזרועות שתיהן בכל רחבי הישוב.
ואולי היא עזבה אותו בגלל שבכל אחת מהמריבות התכופות שלהם נהג להזכיר לה שהוא אימצה אל חיקו לאחר שארוסה התחתן עם נערה אחרת...
"גם במריבות יש כללים, ואתה הגזמת", נהגה להזכיר לו.
הוא אהבה וכאב את עזיבתה אותו.
בלאות קם אל שיגרת יומו, כיסוח הדשאים ותיכנון ההשקיה הממוחשבת. בעזרת המחשב נענה לכל גחמות החברים, בתיאום שעת הכיסוח וההשקיה עם שעת ההשכמה של כל אחד מהם, והם הכירו לו תודה.
עברו ימים ולילות בהם לא מצא מנוחה לנפשו.
באחד הלילות, כשהסתובב ברחבי הקיבוץ, מכין את הממטרות לקראת ההשקיה המתוכננת ליום המחר, ראה אותה חוצה את הדשא, ידה אוחזת ביד חברו הטוב מאוריציו, כמו נויניק שאוחז בצינור השקיה ומעביר אותו ממקום למקום. אחרי שהתגבר על הצביטה שחש בלבו שאל את עצמו, מה היא מצאה בו בילד הרע של הישוב, שלא שירת בצבא, בקושי סיים י"ב כיתות ושנים רבות גם לא היה רשום בסידור העבודה.
את ההזמנה לחתונתה מצא מוכתמת ומקומטת בתא הדואר שלו. הוא ציפה שתבוא עם ההזמנה לחדרו ויוכלו לשוחח ביחידות, רגע לפני שהיא יוצאת סופית מחייו.
בבוקר שלפני יום החתונה כיסח את הדשא המרכזי לקראת האירוע, על פי התוכנית השבועית. חש כצלוב שנושא את הצלב על כתפיו.
למחרת סיים לפנות ערב את יום העבודה, גורר אחריו לחדר את שק הכביסה, רגליו בקושי נושאות אותו. מנגד הבחין בהכנות האחרונות לחתונה – פריסת המפות, חימום המזון ומירוק הבר האקטיבי. לחש לעצמו שבעצם, בחתונה הזאת גם הוא יכול היה להיות החתן.
לא עבר זמן רב ומבעד לחלון הפתוח שמע את מארש החתונה, אות הוא כי הקרואים מוזמנים לטקס החופה.
הרב כבר החל בטקס. לקראת סופו הניח את הכוס מתחת לרגלי החתן וביקשו שיחזור על המשפט - "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני..."
הוא זינק אל המחשב שלו, המחובר למחשב של הנוי. סימן את מפת ההשקיה של הישוב, נדד עם העכבר אל הדשא המרכזי ולחץ על ENTER...
איור: יעקב גוטרמן