באוקטובר 2007 התחלתי את לימודי הכלכלה שלי באוניברסיטת חיפה. בן 26, מבוגר יחסית למרבית הסטודנטים, הגעתי לאקדמיה אחרי שנתיים וחצי של ריכוז השומר הצעיר בירושלים. עבודה מופלאה סביב נושאים מרתקים ועם אנשים מרתקים, אלא שכבר בשיעור הראשון של קורס המבוא לכלכלה התחלתי להרגיש עקצוץ בעייתי. השיעור נפתח בהכרזה: "מטרתה העליונה של כלכלת השוק הוא לענות על רצונות בני האדם, והדבר העיקרי שעושה לבני האדם טוב הוא רכישת מוצרי צריכה", הסביר המרצה המלומד.

 

הסתכלתי סביב. כמוני, כמרבית הסטודנטים שם, יכולתי לומר על כולנו די בבטחה שהחוויות הטובות ביותר שעברו עלינו בחיינו הקצרים אינן קשורות דווקא לרכישת מוצרי צריכה. אני בטוח שחברים וחברות תופסים מקום מרכזי יותר בחיינו. אם עושים כלפינו מחוות אנושיות, אנחנו נתרגש. הרבה מאיתנו יוצאים לטיולים ארוכים, ונופים מופלאים בארץ ובכל העולם מסעירים אותנו. ובעיקר, בואו נודה, לבבות שנגעו בלבבנו והרטיטו אותו עומדים בראש סולם הריגושים. אבל כשאמרתי: "אדוני המרצה, אני לא חושב שההנחה הזו נכונה לגבי", הוא לא נרעש. "אתה פשוט לא מתאים למודל", ענה לי והמשיך בשיעור.

לפני יותר מ-150 שנה הציע מרקס הנחת עבודה אחרת. "מהותו האנושית של הטבע קיימת רק עבור האדם החברתי", אמר מרקס וטבע את אחד המשפטים החשובים בכלכלה. שם, בשיעור הראשון ההוא החלטתי, שאני מסרב לוותר על עצמי כאדם חברתי. התואר הזה הרבה יותר מתאים לי ממה שהוגדר על ידי המרצה כאדם הרציונלי, כשהוא מתכוון בעצם לאדם הצורך. מה נאמר בשיעורי הכלכלה על האדם הרציונלי לפרחי הכלכלה בישראל? הדבר שגורם נחת לאדם הרציונלי הוא רכישת מוצרי צריכה. לאדם הרציונלי אין מוסר או ערכים. אלה נחשבים התערבות לא רציונלית בקבלת ההחלטות. עבודה? האדם הרציונלי אינו אוהב לעבוד. העבודה עבורו היא רק אמצעי לרכישת יותר מוצרים. נהנים מעבודתכם? שמחים שיש לכם סיבה לקום בבוקר? אתם לא מתאימים למודל. ואז, בסוף השיעור הראשון, התחוור לי לחלוטין שאם אינני מתאים למודל הזה, אולי כדאי לי לחפש מודלים אחרים.

במשך שנותיי כתושב ירושלים הגעתי למספר מפגשים במכון ון-ליר, בארגון המרכז לצדק חברתי על שם חזן ולתוכנית לכלכלה ולחברה של המכון. במסגרת המפגשים, ולעתים גם על גבי עיתוני הכלכלה, התחלתי להתוודע למגמה של ביקורת הולכת וגוברת באשר לאופן הלימודים בחוגים לכלכלה.

 

בין המבקרים היו לא רק אנשי רוח וחברה, אלא גם פרופסורים מחוגי הכלכלה עצמם. למשל, לדבריו של פרופסור אריה ארנון מהחוג לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון, שכתב אף הוא בעלון של מרכז חזן, בתכנית הלימודים המתבססת על "האדם הכלכלי" הכלכלה הופכת למערכת מבוססת ו"מדעית", לכאורה, שמצדיקה את השיטה הקיימת. תכנית לימודים זו מייצרת כלכלנים, שאינם ביקורתיים כלל כלפי השיטה הכלכלית.

פרופסור אביה ספיבק, גם הוא מרצה באוניברסיטת בן גוריון, משנה לנגיד בנק ישראל לשעבר, קרא לעשיית חשבון נפש מעל גבי המקומון הירושלמי "כל העיר". "כאנשי אקדמיה עלינו לשאול את עצמנו, כיצד יצרנו סטודנטים בגוון אחיד. כיצד יצרנו סטודנטים עם השקפת עולם שהיא ימנית מאוד. על הכלכלנים באקדמיה לעשות חשבון נפש, לבחון את התוצר הקר שאנחנו מייצרים ולהבין שנכשלנו. הסטודנט הישראלי רדוד ואטום לחברה הישראלית. זה הזמן לעשות שינוי בתוכנית הלימוד".

פרופסור אריאל רובינשטיין, חתן פרס ישראל לכלכלה, ערך ניסוי לפני מספר שנים, בקרב הלומדים באוניברסיטת תל אביב, וממנו הסיק, כי הרגישות החברתית שמפגינים הסטודנטים לכלכלה היא הנמוכה ביותר בהשוואה לסטודנטים במקצועות פילוסופיה, משפטים ומתמטיקה. ד"ר נילי מארק מבית הספר לכלכלה של אוניברסיטת תל אביב, שהייתה בין מחברי ספרי הבסיס לתואר ראשון "מבוא למיקרו ומבוא למאקרו כלכלה", גורסת אף היא, כי מודל השוק החופשי הוא "יפהפה רק מבחינה אינטלקטואלית, כבסיס מחשבתי". את השימוש הנוכחי בו היא מכנה "שטיפת מוח עם הטיה קיצונית", תוך שהיא מעלה שורה ארוכה של סיבות, שבעטיין מודל השוק החופשי אינו יכול להתקיים בשום מקום.

 

אבל לא רק פרופסורים מביעים ביקורת; גם חלק מהסטודנטים,

ודווקא המצטיינים שבהם.

בנאום הענקת התארים, ביוני

2003, התייחס חגי קוט, בוגר

בהצטיינות יתרה של בית

הספר לכלכלה באוניברסיטת

תל אביב, לתוכנית הלימודים

שסיים. בנאום שנשא בטקס,

והופץ לאחר מכן ברשת, הוא

אמר למרצים שלו עד כמה

תוכנית הלימודים היא חד-

ממדית בנטייה הניאו-ליברלית,       קניון עזריאלי, יום הבחירות, 2009. צילום: רענן כהן

וזאת למרות שבסיסי תפיסה זו הוכחו כלא נכונים על ידי מספר זוכי פרס נובל לכלכלה בשנים האחרונות, ביניהם דניאל כהנמן, ישראלי במקור.

עוד אמר להם, כי תוכנית הלימודים מנותקת מהכלכלה הישראלית, שאליה היא מתיימרת להכין את בוגריה. דבריו לא נפלו על אוזניים אטומות. חברים נוספים ישבו בשיעור הראשון וחשו את העקצוץ הזה, וכך הקמנו את פורום הסטודנטים לכלכלה תחת הסיסמה, "חושבים מעבר למספרים". לאחר שלב ההתייעצויות, גיוס מומחים וקבלת סיוע מטעם המכללה החברתית כלכלית, ניגשנו לגיבוש תוכנית הלימודים.

הוגדרה המטרה: המפגשים אמורים לפתח את המחשבה הביקורתית של הסטודנטים לכלכלה ולייצר חיבורים בין הכלכלה לחברה. הפורומים, בחיפה ובירושלים, אמורים לתת מענה בדיוק לביקורת הנשמעת ולהטיל ספק במודלים הנלמדים במסגרת התואר הקונבנציונלי, להעניק היכרות עם מודלים כלכליים-חברתיים, בנוסף למודל הניאו-ליברלי, וליצור הקשרים בין הכלכלה לחברה. במודע בחרנו, שלא להביא רק מרצים מהצד השמאלי של המפה הכלכלית, אלא גם מומחים בנושאים שאינם אהודים בחוגי השמאל.

 

כשניסיתי להזמין את תמר גוז'נסקי להרצות, היא תקפה את הקורס על היותו ימני מדי, וסירבה להיות "עלה תאנה", כדבריה. באופן טבעי, ביקורת על חוסר איזון נשמעה גם מצד חלק מהמרצים בחוג לכלכלה, המזוהים עם הצד השני של המפה. לשמחתנו, מרבית השומעים מימין ומשמאל משבחים ותומכים. סדרת המפגשים צברה פופולריות רבה, והשתתפו בה עשרות סטודנטים לכלכלה הן בחיפה והן בירושלים. השנה מתקיימים המפגשים שוב, וההתעניינות מסמנת כי מספר המשתתפים רק יגדל.

אני לא בטוח שנהפוך את החוגים לכלכלה למרקסיסטים, אך אין לי ספק שגם היום, 126 שנה אחרי מותו של מרקס, הביקורת שלו על הכלכלה המודרנית - מנוכרת, חומרנית ורדודה - רלוונטית מתמיד.