ברפת?! איך אפשר עם הריח? כל היום בתוך החרא של הפרות? איכס!!! אלו הן לרוב התגובות שאני מקבל כשאני עונה על השאלה במה אני עוסק. אבל אני אוהב את העבודה ברפת. היא משלבת עבודה פיזית עם הרבה מחשבה, עובדים בחוץ ולא במשרד והעבודה היא עם בהמות ולא עם בהמות אדם.
מערכת היחסים שלי עם הפרות התחילה בגיל שש כשאבי היה לוקח אותי לחליבות שבת והמשיכה כשהגעתי לגיל הנעורים והייתי צריך לבחור ענף לעבוד בו. הבחירה הייתה קלה וברורה. אחרי הצבא חזרתי לרפת ושם אני עד היום. את הגאווה המקצועית ירשתי מאבי, כיום מדען חוקר, שכרטיס הביקור שלו מתהדר בציור של פרה ובמילים:" ותיק חולבי דגניה א'".
רפתנים הם עם מיוחד. העבודה עם חיות דורשת זמינות של 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע ולכן אין הרבה אנשים שרוצים להתעסק בזה. לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי עם הידיים בתוך פרה, עוזר לה בהמלטה קשה, כאשר בדיוק באותו הזמן משפחתי ישבה לארוחת שבת חגיגית. כמו רוב הרפתנים שאני מכיר, אני מרגיש הרבה יותר בנוח בחצר ההמלטות מאשר בארוחות משפחתיות. לא רק הרפתנים הם זן מיוחד אלא כל מי שקשור לענף: מזריעים, וטרינרים, סוחרי בקר, מטלפים וספקים למיניהם. המפגשים עם האנשים הללו במהלך היום הם נעימים מאד ולרוב נעשים בליווי כוס קפה.
כשאני מספר לאנשים שלא מההתיישבות העובדת במה אני עובד, אני נדרש להסביר להם שכבר לא חולבים פרה-פרה ישובים על שרפרף באסם, אלא שיש מכוני חליבה שחולבים מאות בפרות בזמן קצר. הענף התפתח מאד לאורך השנים והיום יש הרבה מערכות ממוחשבות והרבה החלטות שהרפתן נדרש לקבל על בסיס מאגר הנתונים האדיר שיש לו על כל פרה בעדר. המערכות הממוחשבות אמנם עוזרות, אבל ברפת דגניה נוהגים לומר את המשפט "עין של רפתן מצילה חיי פרה". אין תחליף לעינו החדה של הרפתן שמסתובב בחצרות, מכיר את הפרות באופן אישי ואפילו אינטימי, ויודע להבחין ולחוש בבעיה אצל כל פרה ופרה.
 |
| ככה (כבר) לא חולבים פרה |
דוגמא מצוינת לשילוב העין עם הידע ומחשוב הענף היא עניין ההזרעות. פרה "דורשת" נוהגת לעמוד ולתת לחברתה לקפוץ עליה. הרפתן רואה את הדרישה, מסתכל בנתוני הפרה במחשב, רואה אם היא מתאימה מבחינת גיל, תאריך ההזרעה הקודמת ועוד נתונים ומחליט אם להביאה למזריע (המגיע לרפת מדי יום עמוס בזרמת פרים). כעת על הרפתן להחליט עם זרמה (זרע קפוא) של איזה פר להזריע, על מנת לקבל את מגוון התכונות הרצויות בוולד. יש רפתות שיבחרו להזריע בזרמת פר שבנותיו ידועות בכמות החלב או באיכותו ויש כאלו שיתמקדו דווקא בתכונות פיזיות כגון רגליים חזקות. כל רפת וסדר העדיפויות שלה.
בשנים האחרונות היו מספר ניסיונות של רפתנים מרפתות שונות להכניס גזעים חדשים לארץ ולנסות לשפר את הגזע ההולשטיין פריזי-ישראלי (זה הבקר השחור-לבן שרואים ברפתות), ששולט ברוב העדרים בארץ. רובם נחלו אכזבות, בעיקר מכיוון שקשה מאד לפרות להסתגל לאקלים בארץ, במיוחד באזורים של שערי הגיהינום- עמק הירדן ועמק המעיינות.
גם בתחום הווטרינרי יש התקדמות גדולה והרופאים שמלווים את הרפתנים נותנים מענה לרוב בעיות הבריאות של הפרות. הרפתנים הותיקים יודעים מניסיונם כיצד להתמודד עם רוב הבעיות הרפואיות, אבל התייעצות עם הווטרינר לא מזיקה אף-פעם. יש סיפוק עצום כאשר עוזרים לפרה להוציא את הוולד בהמלטה קשה או מצליחים להציל פרה או עגל ממוות או מהפיכה להמבורגר...
לאורך השנים ענף הוכיח ענף הרפת שהוא מהיציבים ומהמרוויחים ביותר בחקלאות הישראלית, ולאור העובדה שהסינים וההודים צורכים יותר ויותר חלב, העתיד נראה מבטיח. לכן, כששואלים אותי "מה זה הריח הזה?" אני מצטט חבר רפתן ועונה:" ריח של כסף!".
כך נראה יומו של הרפתן