האם הקול המושתק מתחיל כבר לבעבע מתחת לפני השטח של הקיבוץ הדיפרנציאלי, בדומה למפגיני האוהלים שהתעוררו משנים ארוכות של שינה והתחילו לדרוש את קיומו של צדק חברתי?

לפני שנים רבות הדרכנו יחד בתנועת הנוער. שלומית ודרור, שהיו מדריכים צעירים, הכירו אחד השני בקומונה בה התגוררנו כולנו יחד, התאהבו, הקימו משפחה ונשארו עד היום חברי קיבוץ נאמנים. הקיבוץ בו הם חיים עבר להתנהלות דיפרנציאלית לפני חמש שנים. הם נמנו בין מתנגדי השינוי אבל השלימו, אמנם בכאב, עם החלטת הרוב.

ביום חורפי ונאה נפגשנו אחרי שנים רבות שלא התראינו. מה נשמע? איך הבריאות? מה עושים הילדים שכבר בגרו? ועוד כהנה שאלות הנשאלות כאשר מתקיימת פגישה בין מכרים ותיקים שלא נפגשו כבר תקופה ארוכה.

"איך אתה מרגיש אחרי שעבר השינוי הדיפרנציאלי בקיבוץ שלך?" שאלו אותי וזיק של דאגה ניצת בעיניהם.

"מסתגלים," השבתי תשובה לקונית. "ואיך אצלכם? האם אתם מרוצים מאורחות החיים לאחר השינוי?" שאלתי.

השניים החלו לספר. "הפערים בהכנסות החברים אצלנו הם עצומים, אבל היות והנתונים חסויים איננו יכולים לדעת בדיוק את העובדות לאשורן. יש חברים בקיבוץ שלנו שנאלצים לעבוד עבודות נוספות, בעיקר בשמירות לילה, כדי לאזן את תקציבם."

"יש אפילו כאלה", המשיכו השניים לתאר את המציאות בה הם חיים, "שהתנדבו להשתתף בניסויים רפואיים כדי להעלות את הכנסת המשפחה." "למזלנו," סיפרו השניים, "מדי פעם הקיבוץ מחלק בונוסים לחבריו מהכנסות המפעל התעשייתי המצליח שלנו. בשנים האחרונות, מאז השינוי, הכול נמדד בכסף. זהו הדבר החשוב, כמעט באופן בלעדי."

"אל תשלה את עצמך," המשיכו השניים ואמרו, "אין אפשרות לפקח על גודל הפערים בהכנסות בין החברים. זאת רק שאלה של זמן עד שההחלטות שקיבלתם בכל הקשור לשמירה על 'פערים סבירים' יופרו כתוצאה מלחץ של  בעלי ההכנסות הגבוהות."

"אז למה הקול שלכם ושל אנשים אחרים במצבכם לא נשמע? האם משהו או מישהו מאיים עליכם? האם העשירים החדשים שפרסום הדברים יכול להזיק להם מהווים איום מרומז או אפילו גלוי על יכולתכם לקבל תפקידים או להתארגן בעבודה מכניסה בקיבוץ שלכם?" שאלתי.

השניים חייכו חיוך נבוך ושתקו. לחצנו יד ונפרדנו לשלום.

האם שלומית ודרור הם היחידים הנמצאים במצב כזה או דומה לו? אם התשובה שלילית, מדוע קולם לא נשמע?

האם הקול המושתק מתחיל כבר לבעבע מתחת לפני השטח של המציאות הדיפרנציאלית? הייתכן שכאשר יגיע לכלל רתיחה יביא את עצמו לכלל ביטוי, אולי בדומה למפגיני האוהלים שהתעוררו משנים ארוכות של שינה והתחילו לדרוש צדק חברתי?

העתיד צופן בתוכו את התשובות לשאלות המופיעות בימים אלה רק במצב עוברי, נרמזות, נובטות, ועדיין לא הבשילו לכדי פעילות גלויה.

"זאת רק שאלה של זמן עד שההחלטות שקיבלתם בכל הקשור לשמירה על 'פערים סבירים' יופרו כתוצאה מלחץ של בעלי ההכנסות הגבוהות"