"בנפול אויבך אל תשמח" כתוב במקורותינו. בחודשים שעברו מאז הוחלט בקיבוץ שלי על מעבר להתנהלות דיפרנציאלית אני חש כיצד המרכיב של השמחה לאידו של מי "שנדפק" עולה מדרגה ותופס יותר ויותר נפח בחצר המקומית שלנו.

איור יעקוב גוטרמן

"שמעת? אביהו צייטלין פוטר מעבודתו. השמועה אומרת שאתמול בבוקר נכנס המעביד שלו למשרד בו ישב אביהו, קרא לו אליו לחדר המנהל והודיע לו על פיטוריו." חיוך קטן של שביעות רצון התפשט על פני המספר ועבר גם אל פניו של השומע.

"וחוץ מזה," המשיך המספר את דבריו, "גם אליהו רוזן שעובד במפעלים האזוריים קיבל הודעה שבעוד חודשים אחדים עליו לסיים את עבודתו ולצאת לפנסיה." החיוכים על פני השניים התרחבו בשביעות רצון שמדי פעם לוותה בצקצוק לשון שאמור היה להביע צער מהול בשמחה על גורלם של השניים.

אביהו ואליהו היו תומכים מובהקים של השינוי באורחות החיים בקיבוץ שלהם. "השיטה הישנה פשטה את הרגל, חייבים לעבור לדרך התנהלות אחרת המתאימה למציאות המודרנית" נהגו השניים לטעון כאשר נכנסו לדין ודברים עם התומכים בהמשך ההתנהלות השיתופית. את הקוד המרכזי עליו בנויה השיטה הקיבוצית ההיסטורית – לפיו הגמול על כל עבודה או תפקיד הוא שווה והקריטריונים להערכתו של אדם הם מגוונים ונשענים בעיקר על אפיוני אישיותו – הם הציגו כאנכרוניזם.

"בנפול אויבך אל תשמח" כתוב במקורותינו. רבים מאתנו מתקשים לעמוד בהוראה הומניסטית זאת, במיוחד אם מדובר באדם שאיננו מחבבים במיוחד או שנמנה עם יריבינו הרעיוניים.

בטבע האדם טמון כנראה הזרע הבא לידי ביטוי בקביעה ש"יצר לב האדם רע מנעוריו". כלומר יש בתוכנו מרכיב של רוע המוליך לשמחה לאיד. זהו מרכיב אנושי שכנראה לא ניתן לשנותו. המצווה האומרת "ואהבת לרעך כמוך", או בצורה המתונה יותר "מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך", מתקשה להתמודד עם יצר האדם, שיש אמנם בתוכו גם מרכיבים של חסד וחמלה אבל לצדם זוהרים מרכיבים של חשדנות, קנאה באדם האחר ורצון לראות בנפילתו.  

בחודשים שעברו מאז הוחלט בקיבוץ שלי על מעבר להתנהלות דיפרנציאלית אני חש כיצד המרכיב של השמחה לאידו של מי "שנדפק" עולה מדרגה ותופס יותר ויותר נפח בחצר המקומית שלנו.

האם העלייה הדרמטית במרכיבים השליליים הקיימים באופן טבעי בעולמו של כול אדם מקורה במעבר לשיטה החדשה בה נחשב בעיקר החומרי והגשמי שבא לידי ביטוי בעיקר בגובה ההכנסה הכספית של החבר? קשה לדעת.

אנחנו כבר על המסלול המוביל לעתיד שאיש אינו יכול לחזות את דמותו ואפיוניו החברתיים. כשנגיע אולי נדע  את התשובה לשאלה. אולי.

"השיטה הישנה פשטה את הרגל, חייבים לעבור לדרך התנהלות אחרת המתאימה למציאות המודרנית" נהגו השניים לטעון כאשר נכנסו לדין ודברים עם התומכים בהמשך ההתנהלות השיתופית