חברה סוציאליסטית – מהי?

זוהי חברה שבה מתקיימת אחדות של המשק והחברה, אחדות של העבודה וההון. החברים בה הם היוצרים את מקורותיה ואת פירותיה, אותם הפירות שמחולקים לרווחתם ולקיומם של החברים בה. יצירת המקורות היא תוצאת השילוב של הון ועבודה – החברה היא בעלת ההון, והיא המפעילה אותו על ידי עבודת חבריה. החברה הסוציאליסטית רואה לנגד עיניה את צורכיהם של בני האדם. היא מאמינה בקיום ערבות הדדית, קשר אישי, סולידריות, שיתוף והשתתפות המסלקים את הניכור. יש בה נורמה של עבודה שהיא ערך כשלעצמה. היא מעלה את חשיבות הקיום-העצמי ללא ניצול הזולת והסתפקות במה שניתן להשיג מפירות עמל חבריה. לעומתה, במרכז המשטר הסוציאל-דמוקרטי עומדת מדינה, מדינת הרווחה. המדינה אינה בעלת הון אלא משתמשת במסי אזרחיה כדי לחלק את הרווחה בצורה נאותה ביניהם. במדינה כזו, יש משמעות למושג צדק חלוקתי (שלא כמו בחברה סוציאליסטית, שבה החברים הם בעלי הנכסים, והם מחלקים ביניהם את פירותיהם). בחברה סוציאליסטית אין מקום לפער בין הצריכה וההכנסה. במדינה הסוציאל-דמוקרטית, לעומת זאת, יכול האזרח לצרוך לפי רצונו, אך לחזור ולדרוש מהמדינה שתתמוך ברמת החיים שהוא מבקש לעצמו. המקום היחידי שבו חיים אנשים בחברה סוציאליסטית ממש, הלכה למעשה, הוא הקיבוץ (ולא המוטציות שלו). הקואופרציה, שהקיבוץ הוא צורה שלה, היא הדרך שבה אנשים, ולא רק חברות גדולות, יכולים לקיים סוציאליזם בתנאי השוק של העולם הקפיטליסטי. על ידי התאגדות משותפת של תאים וקבוצות ניתן לקואופרציה כוח משותף בשוק ודרך לצבור במשותף הון, כתשובה לאשראי הנדרש להפעלת כל משק מודרני. כל מי שהצליח לצלוח את ההרצאה הקצרה הזו עד כאן, יוכל ללמוד בנקל, שהמחאות והכיכרות אינן לרוחי, שכן אינני מקבל את הפשרה הסוציאל-דמוקרטית שהן מבקשות. אני גם הרפתן וגם בעל המחלבה. אני סוציאליסט החי בתוך עולם קפיטליסטי, אך איני מתפשר על הערכים הסוציאליסטיים. אני בעל אמצעי-הייצור ואני גם המפעיל אותם – הפועל.