האם הן סוציאליסטיות מפני שהן עשירות או שהן עשירות מפני שהן סוציאליסטיות? שאלה מעניינת. התשובה: כמו הקיבוץ, כולן התעשרו בעת היותן סוציאליסטיות.
הן שוויוניות (שוב דנמרק בראש). הפער בין העשירון העליון לתחתון הוא קטן. שם לא מדברים על 99% מול 1%. בשוודיה ביקש העיתונאי מ-TheMarker לבקר בשכונת עוני. המארחים התפלאו מאוד, אבל עשו כרצונו. הוא מצא שם בעיקר מהגרים ומעט קשי יום אחרים, אבל הרחובות היו נקיים, הבתים סבירים עד יפים והאנשים לבושים היטב ונינוחים. בשום מקום אחר בעולם לא היו קוראים למקום הזה "שכונת עוני"! בקיצור, עוני של ממש אין שם.
במדינות האלה האוכלוסייה מרוצה. דנמרק היא מספר אחד כמעט בכל מדד אפשרי, גם במדד האושר (יש דבר כזה!). תושבי סקנדינביה מאושרים יותר מאשר תושבי המדינות הקפיטליסטיות; מדוד!
יקר שם! העיתונאי שביקר בדנמרק מספר שבבית קפה נתבקש לשלם 22 ש"ח עבור ספל אספרסו. הוא שואל: איך אנשים מן היישוב מסכימים לשלם, בסבר פנים יפות, בלי להתמרמר, 22 ש"ח עבור כוס קפה? והוא משיב: "אם אתה יודע שחינוך לילדיך, מגיל אפס ועד סוף האוניברסיטה, לא יעלה לך כלום; שעבור בריאות לא תשלם כל חייך אגורה שחוקה; שמובטח לך דיור הוגן במחיר סביר כל חייך; שאם תפוטר מעבודתך מובטחות לך שנתיים של תשלום דמי אבטלה בגובה השכר האחרון שלך; שהפנסיה שלך היא עניין מוסדר וכו' וכו' – אם אתה יודע את כל זה, אתה כנראה מוכן לשלם בשמחה 22 ₪ עבור כוס קפה! וגם משלם ברצון (יחסי...) מס הכנסה! והמשבר הכלכלי שאירופה נאנקת תחתיו– פסח עליהם!
איך עושים את זה? פשוט מאד: כמו בקיבוץ!
מס ההכנסה פרוגרסיבי מאד, גבוה מאד. שירותים חברתיים חינם, על חשבון המדינה. רגולציה נרחבת – פיקוח אינטנסיבי של המדינה על ההתנהלות הכלכלית. בארה"ב עושים הכול להפך: מס הכנסה נמוך מאד, מינימום שירותי חינם לציבור, התערבות מינימלית של המדינה בכלכלה.
למשל: תואר אקדמי מאוניברסיטה משובחת עולה באמריקה 100,000 $ (!); בדנמרק, המדינה משלמת לסטודנט משכורת כדי שילמד; על שכר לימוד לא מדברים כמעט בשום מקום באירופה! באמריקה מאות אלפים מכריזים מדי שנה על פשיטת רגל בגין הוצאות בריאות חריגות. בסקנדינביה (וברוב אירופה) "בריאות" איננה בכלל סעיף בהוצאות. כך הדבר בשירותים אחרים.
השיטה הדנית מטפחת שוויון. השיטה האמריקאית מטפחת אי שוויון קיצוני.
ומה אצלנו?
אנחנו, בקיבוץ, עושים בערך מה שעושים הדנים. או שהם עושים בערך מה שעושים אנחנו! אלא שאנחנו קצת יותר. הדנים לוקחים מהאזרחים שיעור גדול מהכנסתם, באמצעות מס, ומשאירים להם חלק, כשבתהליך הם מקטינים מאד את הפער בין ההכנסות השונות. זאת המשמעות של מס פרוגרסיבי. בקיבוץ אנחנו לוקחים מהפרטים את כל הכנסתם ומעניקים בחזרה לכולם הכנסה פרטית שווה (תקציב אישי). בתהליך מבטלים לגמרי את הפער בין ההכנסות השונות. הדנים מספקים לציבור שיעור עצום מצרכיו חינם, ללא קשר להכנסתם. אנחנו עושים אותו דבר, רק יותר.
את ההשוואה הזאת אפשר להמשיך:
כמו בכלכלת המערב, כך גם בכלכלת הקיבוץ: ההצלחה הכלכלית תלויה כנראה בעיקר במנהיגות נבונה ובמידה שהמשטר החברתי משפיע – יותר סוציאליזם משפיע רק לטובה. התרופות הקפיטליסטיות הקלסיות - הקטנת המס לעשירים (הגדלת הפער), קיצוץ השירותים שהמדינה מעניקה חינם (הגדלת הפער), הפרטת כל מה שזז (הגדלת הפער) – כל אלה התגלו כתרופות אליל. כמובן, בכל דבר ועניין לא כדאי להגזים...
אני יודע שהדברים יותר מסובכים. המדינה הסוציאליסטית הנורדית יותר מורכבת ממה שעולה מהתיאור למעלה. כך גם הקיבוץ. אבל המתאר הכללי הוא נכון. תיאור מפורט יותר, מדויק יותר של הדברים דורש הרבה יותר מקום מהעומד לרשותי... אבל הכיוון הוא העיקר.נשאלת השאלה: למה אנחנו בישראל, וגם בקיבוץ, שואפים להידמות לאמריקה? למה אין אנו שואפים להידמות לדנמרק? מה קרה לנו שהחלפנו את אהבת האדם שנברא בצלם, את הצניעות וההסתפקות במועט, באגואיזם דרוויניסטי מכוער?האם הן סוציאליסטיות מפני שהן עשירות או שהן עשירות מפני שהן סוציאליסטיות? שאלה מעניינת. התשובה: כמו הקיבוץ, כולן התעשרו בעת היותן סוציאליסטיותתואר אקדמי מאוניברסיטה משובחת עולה באמריקה 100,000 $ (!); בדנמרק, המדינה משלמת לסטודנט משכורת כדי שילמד