"אם אני אזמין שוקו זה יהרוס לי את התדמית?", שואלת נתי ניב בחיוך כשאנחנו נפגשים בבית קפה תל אביבי סמוך לדירתה הנושקת לים, "יש לי חולשה למתוק".
ככה, בפשטות כנה, מתחילה פגישתנו. בלי גינוני טקס, בלי מחסומים. הישירות והחום הללו, לצד כישרון גדול ומחויבות אינסופית, הן ככל הנראה התכונות שהובילו את הבחורה מקיבוץ גבעת חיים מאוחד להגיע עד גיל שלושים להישגים וחוויות שחלק מהאנשים לא חווים במשך כל שנות חייהם. היא מתופפת נחשקת, די.ג'יי מבוקשת, ומפיקת אירועים מוזיקליים שמנווטת במיומנות בין סגנונות שונים ועיסוקים מגוונים.
ילדים הכו בתוף
כשנתי ניב היתה בת 9, החליט מיקי גורן, מנהל האולפנה למוסיקה בקיבוצה גבעת חיים מאוחד, שיש לה נתונים קלאסיים ללמוד תופים. "הייתי ילדה ג'ינג'ית והיפראקטיבית שלא יכלה לשבת בשקט לרגע אחד", היא נזכרת. "התופים היו בדיוק מה שהייתי צריכה והתחלתי ללמוד".
החיבור של הילדה הצנומה לכלי הנגינה שבדרך כלל מזוהה עם גברים שריריים ועטורי ציורי גוף, היה מיידי. היא החלה להתאמן בשקיקה והתקדמה לאורך השנים. "כל התיכון ניגנתי בכל הטקסים של בית הספר, הקיבוץ ועמק חפר. בנוסף למדתי ל- 10 יחידות בגרות במגמת מוזיקה. לימודים שהסתיימו ברסיטל גדול ומושקע, עם 14 נגנים ממגמת המוזיקה של בית הספר". במקביל החלה גם להפיץ את כשרונה מחוץ לקיבוץ והפכה למתופפת של מיקה קרני ומיקי שביב.
הנסיקה של נתי נמשכה גם בצבא, שם שירתה כמתופפת בלהקת חיל החינוך "ארבע על ארבע", כשלצדה אמנים ידועי שם כמו יהודה לוי, אפרת בוימוולד, אמילי קרפל ועוד. "ההווי בלהקה היה נהדר. הם היו חבר'ה מעולים ובמשך שנה ותשעה חודשים חרשנו את הארץ בהופעות ואפילו נסענו מטעם הצבא להופיע באיטליה".
בניגוד לחבריה ללהקה, שמצאו את עצמם בקריירות משחק מגוונות ושלל רומנים מתוקשרים, נתי החליטה מיד עם השחרור לראות עולם. היא טסה לסן-פרנסיסקו ומשם לקרנבל בברזיל. "אחד החלומות הגדולים שלי היה ללמוד מברזילאים את קצב הסמבה, את המוזיקה הברזילאית", היא מספרת בעיניים נוצצות, "ישבתי שם כמה חודשים ולמדתי עוד ועוד, עד שידעתי את כל המקצבים במדינה"...
כמה חודשים לאחר מכן, החליטה נתי שאין לה רצון או כוח להמשיך את המסלול השגרתי של המטיילים והחליטה לחזור לארץ ולהתחיל לעבוד. באופן טבעי חזרה להופיע עם אמנים כמתופפת ובמקביל הרחיבה את אופקיה כשהתקבלה למעגל מתופפים. "מעגלי המתופפים היו אז בחיתוליהם והתקבלתי למעגל של איל דוידוב, מייסד הז'אנר בישראל. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהתחלתי לדבר עם הקהל, להרגיש אותו. זה פתח אותי למקומות חדשים. מהר מאוד נשאבתי לכיוון הזה, של קשר אקטיבי עם הקהל והחלטתי לפתוח עסק משלי בתחום".
חופשי זה לגמרי לבד
ההחלטה לא הגיעה יש מאין, כי במקביל לקריירת התופים, ליוותה את נתי אהבה נוספת – התקלוט. "לאורך כל החיים אספתי מוזיקה ותקלטתי באירועים שונים, אבל מעולם לא שילבתי את זה עם התופים. אני עוד זוכרת את תקופת הקסטות שהיה צריך לסובב עם האצבע כדי להגיע לשיר הרצוי. התחלתי במקומות קטנים, אירועים משפחתיים, מסיבות בתיכון. בהמשך הייתי הדי.ג'יי של הקיבוץ במשך תקופה ארוכה. מוזיקה תמיד היתה התשוקה שלי וזה כל מה שרציתי לעסוק בו כל היום. כשפתחתי את העסק הבנתי שסוף-סוף יש לי הזדמנות להתפרנס מכל עיסוקי במקביל: היה לי מעגל מתופפים משלי, הפקות אירועים משלי, תקליטנות שלי. עשיתי הרבה אירועים: למשרד הביטחון, לעסקים פרטיים. הפעילויות האלה דחפו אותי למקומות נהדרים".
 |
| נתי ניב. מילדה היפראקטיבית למתופפת מוכשרת |
אך בדיוק כשנראה היה שהילדה ההיפראקטיבית מצאה מנוחה, הגיעו רוחות ממערב ומשכו אותה אליהן. "מגיל צעיר חלמתי ללמוד מוזיקה בחו"ל. ב-2003 התקבלתי לאקדמיה מדהימה בשם LAMA (Los Angeles Music Academy) וקיבלתי מהם מלגת לימודים. זו אקדמיה שמרכזת אליה מוזיקאים מכל העולם ונחשבת ליוקרתית מאוד. בנוסף, היא ידועה בתכנית מתופפים מהטובות שיש, כך שהחלטתי לעצור את הכל וללכת אחרי החלום שלי ללמוד מוזיקה. הכרתי שם אנשים יוצאים מהכלל, רכשתי חברים מכל העולם וזה נתן לי המון. זו הפעם הראשונה בחיים שהייתי לבד לגמרי בזכות עצמי. בלי הורים, בלי אחים, בלי חברים, בלי אנשים ששמעו עלי. נתי ניב נטו. ילדה בת 23 שמגיעה למקום חדש לגמרי עם מזוודה אחת ויאללה, מתחילים חיים".
שנתיים למדה שם, נהנית מהחיים התוססים של עיר המלאכים. "הכי אהבתי לשבת בג'אם-סשנים במועדוני הג'אז ופשוט ללמוד מהם איך מנגנים גרוב מהלב והנשמה". מעבר למוזיקה, ניצתת בלבה גם אש האהבה – לבחור שווייצרי שלמד איתה. כשסיימו את הלימודים, נסעה איתו לשווייץ והחלה ללמוד בבית ספר לג'אז. "היו דברים נהדרים בשוויץ, אבל לצדם הרבה בדידות", מספרת, "לא היה לי אישור עבודה, הייתי צריכה ללמוד שפה זרה וכדי לבוא לבקר חברים צריך לתאם שבועיים מראש. אין ספונטניות, פערי המנטאליות היו פשוט גדולים מדי. אבל מתוך כל הבעיות האלה יצא משהו טוב, זה הפך אותי למוזיקאית יותר טובה, השעמום הוביל אותי לנגן נון סטופ".
ממריאה לשחקים
אחרי שלוש שנים על הקו שוויץ-ישראל-לוס אנג'לס, החליטה שהגיעה העת לחזור ארצה. החבר נשאר מאחור.
כשחזרה לארץ לא נשארה מובטלת זמן רב והתחילה לתופף בלהקת "השחקים", שאולי לא מוכרת לציבור הרחב, אך נחשבת ללהיט מבוקש בשוק החתונות ומנגנת גרסאות כיסוי ללהיטים מכל הזמנים. "כשניגנתי ב'שחקים' לא היה סופשבוע אחד בלי טיסה" היא מתלהבת. "מוסקבה, ברלין, ז'נבה, אפילו לאומן הגענו... השיא היה כשהופענו במינכן במסיבת השקה לספונסרים, בערב הפתיחה של מונדיאל 2006. התכנית של האירוע היתה אלטון ג'ון ואחר כך אנחנו. זה היה מדהים".
באיזה עוד סוגי אירועים הופעתם?
"כל סופשבוע היינו מופיעים ביום חמישי בחתונה בארץ, משם היינו מיד ממשיכים לנתב"ג כדי לטוס להופעה בבירה אירופאית כלשהי. רוב האירועים בחו"ל היו לאנשים עשירים שיכלו להרשות לעצמם להטיס להקה. הרבה מהם היו אוליגרכים. הייתי 34 פעמים במוסקבה, אבל לא מעט אירועים היו דווקא ללקוחות לא יהודים, שרבים מהם אפילו לא ידעו שאנחנו מישראל. זו היתה תקופה מטורפת. בזכות העובדה שהיתה לי עבודה מסודרת, בעיקר לסופי שבוע, היה לי המון זמן להתאמן בתופים, את זה שילבתי באימוני ספורט אינטנסיביים, כדי להגיע בשיא הכושר לבמה. בנוסף, ניצלתי את הזמן כדי לאסוף ולהכיר כמה שיותר מוזיקה".
שנה וחצי החזיקה נתי בלהקה, כשתוך כדי התקופה, הגיעו אליה עוד ועוד הצעות לנגן עם מוזיקאים נוספים. "כל הזמן היו לי הצעות ולא יכולתי להיענות להן כי לא הייתי אדון לעצמי, כך שהחלטתי שזה היה סיבוב נחמד, אבל צריך לעשות גם דברים אחרים".
גם הפרישה מהלהקה לא קיבעה אותה לישראל, אלא פתחה אותה לסגנונות נוספים: "התחלתי לעבוד עם תקליטנים של טראנס ונסעתי איתם לפסטיבלים ברחבי העולם. פתאום מצאתי את עצמי מופיעה מול 30 אלף איש ברייבים היסטריים. התיפוף מהסוג הזה העלה אותי עוד שלב".
דווקא פה, כשהיא בשיא תהילתה, נגמר לה הכוח והיא החליטה להוריד את מינון הטיסות. "ראיתי את כולם מסביבי מתמסדים ומתחתנים ואני כלואה בטיסות אין סופיות. החלפתי שלושה דרכונים כי לא היה בהם יותר מקום לחותמות ומיציתי את החיים האלה, כך שהחלטתי להתמקד בדברים אחרים".
כלים שלובים
הרצון להוריד מעצמה את התלות באחרים הוביל אותה לחדש ימיה כקדם ולפתוח שוב עסק משלה. "אני מכירה הרבה מאוד אנשים בתעשייה ובמשך השנים רכשתי המון קשרים. הרבה אנשים ביקשו ממני להמליץ להם על נגנים או די.ג'יי לאירועים שונים והחלטתי להתחיל לעשות את זה בצורה מקצועית".
מה בדיוק כולל העסק שפתחת?
"דבר ראשון, אני משלבת את שתי האהבות שלי – תקליטנות ותיפוף. אני עצמי מתקלטת ומתופפת באירועים שונים, החל מחתונות, דרך בר-מצוות וכלה באירועים עסקיים. בתוך כך, לפי ביקוש, אני משלבת אטרקציות נוספות במסיבות בהן אני מתקלטת. אם זה תיפוף חי, אם זו ירידה לתוך רחבת הריקודים עם עגלת תופים, או אם זו יצירת מופע בו מופיעים בעלי השמחה, כמו למשל מופע תיפוף בסגנון ה'מיומנה'. כמו כן, אני סוגרת על הופעות של נגנים נוספים. בעלי השמחה אומרים מה הם רוצים ואני עושה את התיווך: סקסופוניסט בקבלת הפנים, תזמורת של 14 כלי מיתר, כלי הקשה, די.ג'יי נוסף, או כל בקשה אחרת. יש לי המון אמנים שאני עובדת איתם ולכל בקשה יש מענה. בכלל, אני חושבת שהלקוח חייב לקבל בדיוק את מה שהוא רוצה ולכן אני יושבת עם בעלי השמחה לפני האירוע, משמיעה להם מוזיקה, בונה את הפלייליסט יחד איתם ותופרת להם את האירוע המושלם. אני מקפידה תמיד להיות מעודכנת במוזיקה הפופולארית, בעזרת קולגות, מעקב אחרי המצעדים בארץ ובעולם והכי חשוב- להיות קשובה לקהל בזמן האירוע עצמו. להרגיש".
אז את בטח צריכה לנגן הרבה מזרחי בעבודה שלך.
"כן. יש אנשים שאוהבים את זה וגם אני, אבל תתפלא לשמוע שיש גם כאלה שמבקשים שבשום פנים ואופן לא אשים מזרחי".
כשמדברים על מזרחי, אין ספק שלנתי יש בסיס חזק להישען עליו, זאת לאחר שבמשך שנה וחצי שימשה כמתופפת של מלך הז'אנר – עופר לוי. "האנשים של עופר לוי ראו אותי כשניגנתי חודש עם שריף הילד הדרוזי. הם חיזרו אחרי במשך ארבעה חודשים כדי שאהיה המתופפת של עופר ואני לא ממש רציתי, כיוון שמוסיקה מזרחית היא לא העיסוק המרכזי שלי. הם התעקשו והתעקשו, עד שהסכמתי ובמשך שנה וחצי ניגנתי עם עופר לוי והלהקה. זה היה עבורי בית ספר למוזיקה של החיים, גם ההופעות מול קהל אדיר ונלהב וגם העבודה עם עופר שהוא מוזיקאי וזמר ענק. ברגע שהחלטתי להתמקד בעסק שלי, פרשתי. כיום יש לו כבר מתופף אחר, אבל אני עדיין מתגייסת בשמחה להופעות הגדולות עם עופר והלהקה.
|
| "עדיין מתרגשת מכל הופעה". נתי ניב בפעולה |
דבק בה טעם האהבה
אם כן, לנתי ניב יש רזומה עשיר, אבל היא עדיין מאוד מחוברת למקום ממנו באה – הקיבוץ. "בקיבוץ מאוד מפרגנים", היא מחייכת בגאווה, "לפעמים אני באה לתקלט בפורים ואני מתה על זה. 800 איש שרוקדים בטירוף. אין, אין על פורים בקיבוץ. אני גם מאוד אוהבת לעשות אירועים לקיבוצניקים, אתה יודע, זה החבר'ה הטובים. יש לי תיקייה שנקראת 'לקיבוצניקים בלבד' ויש שם את כל הרוק והלהיטים שתמיד יצליחו בקיבוצים".
יצא לך לעשות חתונות בקיבוץ שלך?
"פחות. אבל יש מדי פעם אירועים לקיבוצניקים. רוב העבודה שלי היא דרך גני אירועים שאני עובדת איתם וממליצים עלי, או כמובן, בהמלצת לקוחות מפה לאוזן. אני מביאה איתי משהו אחר מהרגיל והרבה מנהלי אירועים מעריכים את זה. דבר ראשון אני מוזיקאית בהשכלתי ובניסיון העבודה שלי. העובדה שאני די.ג'יי שבאה מרקע מוזיקלי נותנת ערך מוסף וזה נותן לי יותר כלים לעשות את המיקסים נכון ולקרוא את הקהל בצורה טובה. דבר שני, אני מתופפת ומשלבת תיפוף חי עם השירים, או מזמינה את הקהל לתופף איתי. זה נותן אנרגיות גבוהות ומוסיף עוד ממד למסיבה. באמת שאין כמו הקצב והתופים לחבר ולהרים את האירוע. דבר שלישי, וחשוב לא פחות, אני אישה. אני חושבת שהאיכויות של נשים - רגישות, אכפתיות והקשבה, אלה תכונות משמעותיות להצלחת האירוע ולחיבור שלי עם בעלי השמחה".
איך לקוחות פרטיים יכולים ליצור איתך קשר?
את עדיין מתרגשת לפני הופעות?
"בטח. עדיין יש לי פרפרים לפני הרבה הופעות, חתונות ואירועים. ביום שהפרפרים ייפסקו כנראה שכבר לא אהיה על הבמה... הרבה פעמים אני יותר מתרגשת כשאני יודעת שיש לי בקהל משפחה וחברים".
מה את יותר היום, מתופפת או די.ג'יי?
"אם היית שואל אותי לפני ארבע שנים, הייתי מגדירה את עצמי כמתופפת, ואני עדיין מנגנת עם אמנים שאני אוהבת וקורבים אלי, כמו אלונה דניאל. אבל היום, אני מגדירה את עצמי די.ג'יי בשילוב תופים".
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"לשמח. זו תחושה מדהימה לשמח אנשים ולגרום להם לזכור את האירוע לכל החיים כחוויה חיובית. אני יכולה לראות מרבד של אנשים רוקדים בטירוף ומי שיתפוס לי את העין זה המישהו הזה שיושב בצד והולך להירדם. אני ישר מתחילה לחשוב איך אני מעירה אותו ונותנת לו בראש. כמו שהסלוגן שלי אומר: 'באה מאהבה'".
אם כבר בשם הסלוגן עסקינן, הרי שהחוצפה החיובית והביטחון שמאפיינים את נתי, הובילו אותה להרים טלפון ליענקל'ה רוטבליט ולבקש ממנו שימוש בזכויות היוצרים של משפט המחץ. "התקשרתי, הצגתי את עצמי והסברתי לו למה אני רוצה כל כך את השורה 'באה מאהבה'. הוא ישן על זה שבועיים עד שהתקשר ואמר 'נתי את באמת באה מאהבה והתחושה שלך היא אמיתית' ואישר לי להשתמש בזכויות".
נושא האהבה חוזר על עצמו גם בתחביבה הגדול של נתי – התנדבות בעמותות שונות שמטפלות בילדים. "אין שום דבר שעושה לי יותר טוב מלשמח ילדים חולים ולהקל עליהם, אפילו במעט, את הסבל שהם עוברים".
החיבור עם ילדים אינו דבר חדש עבור נתי, שלאורך כל השנים עובדת ומתופפת, און אנד אוף, עם שתי מקהלות ילדים מעמק חפר. "בשנת 1998 התחלתי לעבוד עם מקהלות 'מורן' ו'העפרוני'", מספרת, "אני מלווה אותם בסיבובי הופעות רבים בעולם, בתחרויות ופסטיבלים למקהלות ילדים וכל אירוע בו הם משתתפים. מדובר בנערות ובנערים מגילאי חטיבת הביניים עד התיכון וזו חוויה גדולה להופיע איתם. סיבובי ההופעות האלה עובדים על האישיות והביחד שלהם אחד עם השני".
לכל אלה תוסיפו נגינה בערבי שירה בציבור עם אהרון פררה ורוחמה רז שעושים את מיטב שירי הלהקות הצבאיות. "אני פוגשת אנשים כל כך מעניינים", בורקות עיניה שוב, "מחבר'ה בני 80 עד ילדים בני ארבע שמה שמחבר ביניהם זה המוזיקה. מוזיקה – זה הדבר! ואני אסירת תודה על זה שכל חיי הצלחתי להתפרנס מזה".
אם כן, נתי ניב מאוד מרוצה במקום בו היא נמצאת היום. היא מתגוררת בדירה תל אביבית ליד הים, נמצאת בזוגיות צמודה (ע"ע באה מאהבה) ונראה שנדודיה הגיעו לסיומם.
"כיף לי לחזור לארץ ולבנות פה את הבית שלי", היא מסכמת בסיפוק, "ומי יודע, אולי גם אחזור יום אחד לקיבוץ".