מבחן קצר: מי מכם שמע על ליגת ה-IFL (ליגת הפוטבול הישראלית)? מי מכיר את הקבוצות תל-אביב "סברס" או ירושלים "ליונס"?

אני מניח שרובכם לא. תתפלאו, אבל יש מי שמנסה לשווק בארץ הקודש ספורט אמריקאי, לא פחות. התרומות והציוד מגיעים מארה"ב, השחקנים הם חובבי ספורט אמריקאי ישראלים או יוצאי מדינות צפון אמריקה, והאוהדים? להם עוד מחכים.

 

 

 

 

 

בשנים האחרונות ידע הספורט הישראלי כמה ניסיונות לקלוט ענפי ספורט אמריקאים לשורותיו. ב-2007 הוקמה ה-IBL – ליגת הבייסבול הישראלית. בליגה שיחקו שש קבוצות: פתח תקווה "פיונירס" ("החלוצים" - בעקבות היותה "אם המושבות"), תל אביב "לייטנינג", מודיעין "מיראקל" (על שם נס החנוכה מתקופת המכבים), נתניה "טייגרס", רעננה "אקספרס" והאלופה הראשונה (והאחרונה לעת עתה) בית-שמש "בלו-סוקס" (כמחווה לבוסטון "רד-סוקס"). לטובת הליגה נבנו והוכשרו כשלושה מגרשים: הספורטק בתל אביב, בכפר הבפטיסטים ובקיבוץ גזר. אפילו ערוץ הספורט הצטרף לחגיגה ושידר מדי שבוע משחק ישיר מהליגה. אך למרות כל המאמצים והמשאבים הליגה נכנסה לבעיות פיננסיות, עונת 2008 בוטלה ומאז הליגה חדלה מלהתקיים. אולי מיעוט השחקנים המקומיים, החוקים המסובכים או סתם המגרש הלא ישר הם שמנעו מקהל חובבי הספורט הישראלי לקבל אל חיקו את הענף מספר 1 של המעצמה מספר 1.

 

ניסיון מוצלח יותר ידע דווקא הענף מספר 2 של האמריקאים והוא הפוטבול. בישראל, ידע הענף מהפכים מ-1998 (השנה בה הוקמה התאחדות הפוטבול הישראלית - AFI) ועד 2007, בו התאחדו שתי ליגות הפוטבול הישראליות: ליגת ה"תאקל פוטבול" (ה-IFL) וליגת ה"פלאג פוטבול" (משחק ללא מגע פיזי מבית ה-AFI). הליגה המאוחדת, Kraft Family Isreal Football League, נקראת על שם משפחת קראפט, שבבעלותה קבוצת הפוטבול ניו-אינגלנד פטריוטס, והיא נותנת החסות הרשמית. הליגה מונה כחמש קבוצות: ירושלים "ליונס" (אלופי 2007/2008), ירושלים "קינגס" (שהצטרפה בעונה השנייה), מודיעין "פיונירס", תל אביב "סברס" וחיפה "אנדרדוגס" (סגנית האלופה).

ויש גם פן קיבוצי. בחיפה "אנדרדוגס" (הממוקמת, נכון לעכשיו, במקום הראשון בליגה עם שישה ניצחונות משישה משחקים) משחקים לא פחות משישה קיבוצניקים: שחר ישורון (יפעת), ניב מדלינגר (יגור), דגן סנדרינס (גזית) ושלושה מעין השופט, ארבל רום (המשחק כ"רסיבר") בן הקיבוץ, קרייג מוריס ("גארד"), יליד ארה"ב שנקלט בקיבוץ לאחר שלמד באולפן, ולושה איבלב ("ליינבקר"), יליד רוסיה, שגם הוא נשאר בקיבוץ לאחר לימודיו באולפן.

ארבל: אני צופה כבר בערך 15 שנה בפוטבול, ותמיד חשבתי שצריך להיות בן אדם גדול כדי לשחק. עם הזמן למדתי שיש תפקידים שונים בקבוצה, ולפני כ-6 שנים, בעקבות מודעה באינטרנט, התחלתי לשחק בספורטק בחיפה בשבתות. החבר'ה ששיחקו שם בעצם מהווים את הגרעין של הקבוצה כיום.

 

ארבל: אני לא כל כך משוגע על ה-NBA או על הוקי קרח, ככה שהפוטבול הוא הספורט האמריקאי היחיד שלי בעצם.

לושה: הספורט האמריקאי לא היה לי זר, כי ברוסיה שיחקתי הוקי קרח.

 

ארבל: אני משתדל לעקוב אחר התוצאות ותקצירי המשחקים באינטרנט, אבל בגלל הפרשי השעות אני לא כל כך קם לראות משחקים...

לושה: בטח שעוקבים.

 

לסיכום, נראה כי בכל זאת ישנם כמה משוגעים לדבר שמקדישים זמן רב לענף ספורט שכלל לא פופולארי כאן. כל זאת בתקווה שאולי, ביום מן הימים, יגיעו חובבי ספורט רבים לראות את ה"אריות" מירושלים או את "כלבי השאול" מחיפה.