דווקא בשבוע בו דודי סלע קובע הישג אדיר כשהוא מעפיל לשמינית גמר טורניר ווימבלדון, הספורט הישראלי מגיע לתחילת סופו. המשבר הכלכלי שפקד את העולם לפני מספר חודשים זירז את סופו של הספורט הישראלי לבוא, ושחר צוברי ודודי סלע נתנו את אות הפתיחה לפרק האחרון בספר. ואם לא אלה מסמלים את תחילתו של הסוף,אפשר לבחור גם את פרישתו של קופץ המוט, אלכס אברבוך, אחד הספורטאים הגדולים שייצגו אותנו.
להשקיע בשחיינים. צילום: יואב כרמון
שחר צוברי עשה בשנה האחרונה, מאז קיץ 2008, שלושה הישגים אדירים: מדליית ארד באולימפיאדת בייג'ין 2008, מדליית זהב בתחרות בהייר שבצרפת וזכייה בתואר אלוף אירופה, לפני כשלושה שבועות. השנה הפוסט-אולימפית היא שנה קשה לכל ספורטאי אולימפי באשר הוא או היא: אור הזרקורים שליווה את השנה האולימפית נחלש אט-אט, עקב אי-הצלחות או אי-עמידה בציפיות גם הספונסרים נוטשים, והספורטאים נכנסים למצב של דיכאון ותהייה לגבי המקצוע שבחרו. למה?
האם מי שהיה הישראלי היחיד שחזר מהאולימפיאדה האחרונה עם מדלייה לא זכאי לספונסר הולם? האם הוא צריך להשאיר את מאמנו בבית, כי אין לו כסף לממן את הצטרפותו למחנות האימונים שלו? מדוע כדורגלן בקבוצת תחתית בליגת העל, שמשקיע אולי שמינית מזמנו של צוברי, מקבל בחודש את מה שנשאר לצוברי אחרי כל הוצאותיו בסיום השנה?
ומה עם דודי סלע? האיש שהעלה, כמעט לבדו (עם עזרה גדולה של הראל לוי, פעם 30 בעולם והיום 219), את ישראל לרבע-גמר גביע דיוויס בפעם השנייה בתולדותיה, זוכה לתמיכה ולחשיפה כל כך קטנה מאיגודי הספורט והתקשורת. למה? כי טניס לא מעניין? והכח-עמידר ר"ג נגד קרית שמונה מעניין יותר?
למה הכדורגל מקבל הקצבות חסרות תקדים לעומת ענפים אחרים שמביאים הישגים גדולים בהרבה?
אז הנה, יש לי הצעה. בואו ניקח את
מודל קובה. נכון, מדינה קומוניסטית
במרכז אמריקה, משקיעה בשני ענפי
ספורט בלבד. לא כדורגל, לא כדורסל,
לא שחייה, לא טניס ואפילו לא כדורגל
חופים. קובה מחלקת את כספי הספורט
שלה לענף הכדורעף ולענף האתלטיקה,
נשים וגברים. פשוט, לא?
אני לא מתכוון שנשקיע רק בשני ענפי
ספורט, אלא טוען שיש להתמקד
בחמישה עיקריים, בהתאם להישגיהם
באליפויות העולם, אליפויות אירופה
והאולימפיאדה.
לדוגמא:
• טניס - צריך עוד הסברים?
• שייט - כל הדגמים.
• כדורסל - יש לקבל הקצבה גדולה יותר ולהגביל את מספר הזרים בליגת העל. הנבחרת הלאומית מופיעה קבוע באליפות אירופה, ומפתיעה כל פעם מחדש. אה, ועומרי כספי שנבחר ל-NBA.
• אתלטיקה - כי אין עוד הרבה כשרונות חוץ מאברבוך שפורש, ניקי פאלי הקופץ לגובה שעוד יפתיע באולימפיאדות הבאות ודימה קרוייטר שצפוי להיות עוד יותר טוב מפאלי.
• שחייה – גל נבו ותום בארי (הקיבוצניקים) קובעים הישגים מדהימים משנה לשנה, ועם עוד תמיכה כלכלית יבואו עוד כישרונות.
ומה עם הכדורגל? הרי למונדיאל ולאליפות אירופה לא נעלה. לא בגלל שאנחנו רעים או משהו, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק טובים, זה הכל.
רוצים שנעדכן אתכם בכל פעם שמתחדש אצלנו משהו ועולות כתבות חדשות? הרשמו ואנחנו מבטיחים לא לנדנד!