בפברואר אותה שנה (1988), הפסיד האצן הקנדי, בן ג'ונסון, לאמריקאי קרל לואיס כשקבע בתחרות בציריך 10.00 שניות (לואיס עצר את השעונים על 9.93 ש'). בגמר האולימפי שנערך כחודש לאחר מכן, ניצח ג'ונסון את לואיס כשקבע שיא עולם (9.79 ש'), לעומת 9.92 ש' של לואיס. הפער שפתח ג'ונסון על לואיס היה יותר ממחשיד. בדיקות הסמים שלאחר המקצה בישרו כי בגופו של ג'ונסון נמצא החומר האסור סטנוזלול. שיאו של ג'ונסון נגזל, כמו גם מדליית הזהב, והוא הושעה לצמיתות. לואיס זכה בזהב (ובתוצאה זו קבע גם שיא אולימפי), לינפורד קריסטי הבריטי זכה בכסף (וקבע שיא אירופאי), וקלווין סמית' האמריקאי בארד.

 

בגמר בברלין השנה ניצח אוסיין בולט הג'מייקאני עם 9.58 ש', טייסון גיי האמריקאי סיים שני, ושלישי סיים אסאפה פאוול מג'מייקה גם כן (שיאן העולם לשעבר). גם כאן פתח בולט פער מדהימם על שאר הרצים, וג'יי, למרות ריצה מדהימה ושיא אמריקאי (9.71 ש') סיים כמה מטרים אחריו. צירוף המקרים המעניין בו, שוב, אצן אמריקאי נותן ריצה מדהימה בגמר חשוב וקובע שיא (לאומי או אולימפי), ומפסיד לאצן צפון אמריקאי אחר.

 

אני לא מאשים את אוסיין בולט בנטילת חומרים אסורים. יכול להיות שהוא האצן הגדול ביותר שצמח ביקום שלנו. אבל בואו ניתן לזמן לעשות את שלו, ונראה אם באמת זו היא יכולתו שלו, או של הרוקח שלו. בל נשכח כי גם פלורנס גריפית'-ג'וינר לקחה את שיאיה הדמיוניים לקבר כשהלכה לעומה בגיל 38 בגלל בעיה בלב.