איך אנחנו אוהבים את הרגעים האלה. הרגעים המתוקים בהם אנו מוצאים לעצמנו שעיר תורן לעזאזל שהעז ברוב חוצפתו לערער על קדושת המדינה והאינטרסים שלה. באיזו התלהבות אנחנו יוצאים לציד מכשפות גורף ובלתי מתפשר. אביב גפן השתמט? לא נזמין אותו להופיע ביום העצמאות. ענת קם חשפה מסמכים סודיים שמצביעים על עברות על החוק? נרסס לה גרפיטי על הבית. לא משנה מה הסיבות שהובילו את האדם למעשה, כל עוד הוא פגע בצורה כלשהי במדינה, מיד נמצא את פח הנפט הקרוב (לאור עליית המחירים ניתן להשתמש גם בסולר), נצית את הלפידים ונצא לשרוף את הבוגדים. ויפה שעה אחת קודם. טוב לרדוף בעד ארצנו.

 

גבול דק ומטושטש עובר בין פטריוטיות לפשיזם. את הלקח הזה למדו רבים מ"עוכרי ישראל" על בשרם. השבוע גבה הטרור הפטריוטי עוד קורבן, כשלמועדון "הבוגדים" הצטרף גם כדורגלן הפועל תל אביב ונבחרת ישראל ערן זהבי. זהבי, שברוב חוצפתו ביקש להשתחרר ממשחקה הזניח של הנבחרת מול גאורגיה (הנבחרת איבדה סיכוי מעשי להעפיל ליורו 2012, בעקבות התיקו מול גאורגיה ושני ההפסדים לקרואטיה ויוון), בגלל הסיבה "השטותית" – חתונת אחיו. "המשחק מוקדם", היתממו קברניטי הנבחרת, "אם הוא ימהר לרוץ למקלחות (ולא יחפוף שיער) הוא יגיע 'רק' שעה אחרי החופה", הגדירו מחדש את גבולות הגיחוך. ויש המשך.

 

זהבי, שבשל פציעה קלה הצטווה על ידי רופאיו לנוח שלושה ימים, ביקש להשתחרר לטקס החינה וקיבל אישור בתנאי שישוב למלון הנבחרת עד 12 בלילה. השחקן, שלא ראה סיבה לחזור, שכן ממילא לא יכל ליטול חלק באימון הבוקר, החליט להפעיל את ההיגיון, לא התייצב בשעה האמורה וגם לא למחרת בבוקר. לפני שהתבצע כל ניסיון לבירור המצב, מיהרו הגביר אבי לוזון, "צפרדע" המחמד שלו לואיס פרננדס ושאר חלמאי ההתאחדות, לפתוח לינץ' תקשורתי נגד השחקן. זה התחיל בסילוקו מסגל הנבחרת, נמשך בעליהום תקשורתי והסתכם בתביעה כספית וועדת משמעת, לאחר שהשחקן העז להגיב על ההאשמות.

 

 

גם הטוקבקיסטים לא חסכו שבטם וישר קישרו בין התנהגות השחקן לעובדת השתייכותו למועדון הכי שנוא בישראל – הפועל תל אביב. "ככה זה עם שחקני הפועל, הם בכלל מייצגים את פלסטין", הקלידו בלהט עבריני המקלדת, "צריך להשעות את זהבי ממשחק גם בליגה", הגזימו אחרים. ככה יעשה לאיש אשר העז להעדיף את אחיו על פני משחק שולי ולא קובע. אז נכון, זהבי הוא לא העיפרון הכי חד בקלמר (כדורגלן, אחרי הכל) והוא היה יכול להתנהל בצורה יותר פוליטית, אבל מפה ועד למסע הרדיפה שהוא עובר, המרחק גדול.

 

המהלך של ההתאחדות מוטעה מכל כך הרבה בחינות. הרי אם ההיסטוריה לימדה אותנו משהו, זה שלנבחרת יהיו עוד הרבה הזדמנויות להפסיד. אח מתחתן (טפו, טפו, טפו) פעם בחיים. אפילו בצבא האמיץ והפטריוטי שלנו משחררים אדם לחתונה של אח, אז למה לא בנבחרת? לא מדובר כאן בצו שמונה עם סיסמת גיוס "סלט יווני", אלא במקרה הטוב בהתחלה של עוד בדיחת גרוזינים (על חשבוננו הפעם), שאם תסתיים בניצחון, תיתן בסך הכל עוד משב רוח למפרשי ספינת האשליות התיאורטית ותאפשר להיאחז בסיכוי לא קיים  להעפלה. במקום לתת לבחור את ברכת הדרך ולהרוויח אותו גם למשחק מול לטביה וגם לקמפיינים עתידיים בהם יהיה סיכוי אמיתי להעפיל, העדיפו קברניטינו לשרוף את הגשרים ולעשות רצח אופי למי שמסתמן כאחד הווינרים הגדולים שידע הכדורגל הישראלי מאז ומעולם.

 

בשנתיים וחצי בהם משחק זהבי בקבוצת הבוגרים של הפועל תל אביב הספיק הכדורגלן המוכשר הזה לכבוש שער אליפות בטדי בדקה ה-92, שער עליה לשלב הבתים בליגת האלופות ושער מספרת מרהיב בליון. הוא היה שם בדרבים, הוא היה שם בכל השלבים המכריעים, תמיד עושה את המהלך הנכון בזמן הנכון. אתם באמת חושבים שלנבחרת הלוזרית שלנו יש פריבילגיה לוותר על שחקן כזה?

 

בימים בהם נמצא יוסי בניון בשלהי הקריירה שלו, וורמוט בורח מכדורים, בוזגלו לא מצליח להשתחרר מחיבוק הדוב של אבא ובן מחפש את השהר, אנחנו חייבים את זהבי בשביל למצוא את הזהב. כל עוד נמשיך לתת לאנשים כאלה לנהל לנו את הכדורגל, מכל הזהב שלנו יישאר רק קש...