ראשית, גילוי נאות. את אסף שטורמן אני מכיר כבר כמעט עשר שנים. דרכנו נפגשו אי שם בארצות הברית בצומת שבין מתקני השעשועים בדרום קרוליינה, לכריות החימום הארומתרפיות בקולורדו. מאז אנחנו חברים טובים. כשהודיע שבמקום לבוא איתנו לחופשת הסקי השנתית הוא טס להולנד לקנות סוס הרבעה "עם קו דם משובח", הרמתי יותר מגבה.
הוא תמיד דיבר על אהבתו לרכיבת קפיצות ולא פעם אמר שייעודו בחיים הוא להדריך ולרכב, אבל לקנות סוס חסר כל ניסיון קודם בתחום הקפיצות, בסכומים שהיו יכולים לממן לו יותר מעשור של מדרונות מושלגים, נראה לנו מעט תמוה, אפילו אם סבא רבא של אותו סוס היה רב-שגל מוכר באורוות המלכותיות של שושלת אורנג'-נסאו. אך שטורמן התעקש וחזר לישראל עם הסוס וולרנו. בשבוע שעבר הוא סגר מעגל כשזכה איתו במקום הראשון באליפות ישראל שנערכה ברמת גן.
שטורמן, 33, במקור מקיבוץ עין חרוד מאוחד וכיום מתגורר בגבעת חיים איחוד, התאהב בתחום הרכיבה מגיל צעיר. "כבר כשהייתי קטן אבא שלי היה לוקח אותי לטיולי סוסים", מספר, "ובגיל 14 התחלתי חוג רכיבה. מאז אני בתחום".
לאחר שירות צבאי בשריון ושיטוטים בעולם, החליט שטורמן שזו העת להתחיל לעסוק ברצינות בתחום, מאז הוא מתמקד בקפיצות הראווה. הוא עבד בחוות שונות וכיום השתקע בחוות "אורוות הקיסר" במושב בית חנניה, שם רוכב בעצמו ומאמן בני נוער.
"בארץ, רוב העבודה בסוסים היא לא לרכב אלא לאמן", מסביר, "רוב התלמידים שיש לי הם מגילאי 12 עד צבא, חלקם באים לשיעור בשבוע ולחלקם יש סוס, איתו הם מתאמנים מדי יום. בשנים האחרונות אני משתדל לעבוד בעיקר עם הספורטאים היותר מקצועיים".
על מה עובדים איתם?
"העבודה היא בעיקר על מיומנויות רכיבה. מצד אחד לשפר את רמת הרכיבה ואת הסוס, ומצד שני ולא פחות חשוב, לעבוד על הצד המנטאלי שלהם".
מה אתה יותר אוהב לרכב בעצמך או לאמן?
"זו שאלת המיליון... כמובן שאין כמו לרכב בעצמך. כל מי שמתעסק בתחום הזה מעדיף לרכב. לעומת זאת, בכל הנוגע לזכיות בתארים, כשתלמיד שלי זוכה בפרס, אני מתרגש יותר מאשר אם אני זוכה. אני גם הרבה יותר לחוץ כשהם רוכבים".
ספר קצת על תחום הרכיבה בארץ
"הענף בארץ לא מספיק מפותח ולא מספיק מפורסם. לעומת הרמה בעולם אנחנו מאוד מאחור. מי שמוביל אלה בעיקר מדינות מאירופה כמו הולנד, בלגיה וגרמניה. אלה המקומות העיקריים".
אז אין מה לדבר על אולימפיאדה?
"בשביל להגיע לאולימפיאדה צריך ספונסרים, או גב כלכלי חזק ובנוסף, לעזוב את ישראל ולהתאמן באירופה".
ואתה מתחרה באירופה לפעמים?
"לעיתים רחוקות. לפני כמה שנים לקחתי החלטה לחיות בישראל, עקב כך אירופה לא בתוכניות שלי. אני נוסע לשם בקיץ להשתלמויות, קורסים ולהתרענן קצת. מעבר לזה, זה נשאר בגדר חלום וצפייה בטלוויזיה".
אז אם שטורמן לא בא לאירופה, הוא החליט להביא את אירופה אליו ולפני ארבע שנים יצא, כאמור, להולנד וחזר עם סוס אציל. "הסוסים בארץ הם כרגע לא מספיק טובים כדי לעשות את מה שאנחנו עושים", מסביר את ההחלטה האמיצה, "כך שרוב הסוסים מגיעים לספורט הזה מאירופה, שם מפתחים את קווי הדם האלה במשך שנים. במקרה של וולרנו, מדובר בנצר לשושלת מפוארת שבמשך כמה דורות ניתן למצוא בה סוסים שניצחו בתחרויות חשובות. סבא שלו היה אחד הסוסים המפורסמים בהולנד מבחינת ניצחונות ויכולות".
איך הגעת אליו?
"במשך קרוב לשנה עבדתי בחווה בהולנד, בה גדל הסוס ובסיום התקופה הבנתי שיש לי הזדמנות לקנות את סוס חלומותיי ואם אני לא אקנה אותו עכשיו זה כבר לא יקרה לעולם. הסוס היה צעיר מאוד ולא ידע כלום בתחום הקפיצות, אבל לאחר צפייה בו, היה נראה לי בניחוש מחושב שהוא יכול להתאים".
ההתחלה לא היתה קלה. הסוס רק הגיע וכבר נפצע והושבת לשנה, מה שעיכב את תכנית האימונים וגם עלה לא מעט כסף. אך שטורמן לא נשבר ומיד עם ההחלמה החיש את קצב האימונים. "למזלי מדובר בסוס בעל אופי מאוד טוב ורגוע", אומר, "כך שלא היו בעיות מיוחדות, מעבר לעבודה הקשה שכרוכה בלהכין סוס צעיר לתחרויות. כמו כל ספורטאי מתחיל, גם סוס צריך לרכוש מיומנות וניסיון. חשוב מאוד לבנות את השרירים נכון ולעבוד עליו מבחינה מנטאלית, אלה דברים שלוקחים זמן, אבל כפי שאתה רואה, בסוף זה השתלם ולקחנו את אליפות ישראל".
 |
שטורמן על וולרנו. קפוץ בן צור (צילום: סתיו סוויד, צילום למעלה: עדי בראון) |
כשהגעת לאליפות ציפית לזכות במקום ראשון?
"לאורך כל השנה ראיתי שהסוס הולך ומשתפר ובכל התחרויות האחרונות היינו ממוקמים בשלישייה הראשונה. עבדתי איתו מאוד קשה, מתוך שאיפה שנגיע לפיק באליפות. למזלי השנה זה הצליח ושמרתי על המומנטום גם ביומיים של האליפות".
יכולותיו הספורטיביות של הסוס, הן רק חלק מתפקידו. יש לו ייעוד נוסף כסוס הרבעה, מה שאמור להביא לבעליו תגמול כלכלי נאה, תמורת הזרע המשובח. " הסוס הזה בהחלט זוכה בפופולאריות עם הבנות", צוחק שטורמן, "זאת מכיוון שהוא סוס הרבעה יחיד בארץ בעל סוג דם זה. יש לו כמה סייחים שנולדו בשנים האחרונות ומסתובבים בארץ והשנה יהיו עוד. אני מקווה שבשנים הבאות הקצב יגדל, כי זה מאוד ישפר את איכות הסוסים פה, אבל מפני שהתחום לא מפותח, גם כמות ההרבעות לא גבוהה מספיק".
ואיך יוצרים איתך קשר?
סלח לי על השאלה הפולנית, אבל אפשר להתפרנס מסוסים בישראל?
"דבר ראשון כן... אהה... כן אפשר. מיליונר לא תהיה אבל אפשר להתפרנס בכבוד".
שאיפות לעתיד?
"אם יגיע הספונסר הנכון, אז אולימפיאדה. ואם להיות מציאותיים, השאיפה היא שבשנה הבאה כל התלמידים בכל הרמות ייקחו מקומות ראשונים. כבר התחלנו עם זה השנה והם הגיעו למקומות מכובדים ביותר ונקווה שבשנה הבאה נתקדם".
ומה עם השאיפות של עצמך, של הסוס?
"וולרנו הגיע כיום לשיא שלו בישראל ולכן השאיפה שלי היא למכור אותו בחו"ל על מנת שימשיך את ההתקדמות שלו ויממש את מלוא הפוטנציאל. אני חושב לקנות במקומו סוס צעיר ולהתחיל הכל מהתחלה".
ולא תתגעגע?
"זה חלק מהעסק שבחרתי בו, אין מה לעשות, הגוזל צריך לעזוב את הקן ומי יודע, אולי אני אראה אותו ביורוספורט יום אחד...".
שיהיה בהצלחה.
רוצים לראות סוס קופץ? בבקשה