יש לך חיות שהיו לאגדה? יש לך את היטלר החמור? יש לך עוד? קח מהקופה ולך לישון! לפניכם פלטפורמה למשחק רביעיות, המבוסס כולו על הווי קיבוצי: שש קטגוריות, בכל אחת מהן ארבעה מושגים מושרשים בחיי קיבוץ מעיין צבי. רוצים לשחק גם? כתבו רביעיות על הקיבוץ שלכם, שלחו אלינו ונפרסם!
צילום: יואב כרמון
בעלי חיים שהיו לאגדה
החמור היטלר - חמור עקשן איתו הוביל משה זיגמנד ז"ל חלב לזיכרון-יעקב. זכה לשם המחמיא עקב מזגו הרע.
קוקו העורב - העורב המציק של דורון פיליפס היה אימת הקיבוץ, ואומרים שסיים את חייו במכת מגב של אלמוני.
צ'יפס - הכלב של משפחת זרון העדיף תמיד לעלות רגלית את העלייה מהמטעים לקיבוץ, וכך סיים את חייו תחת גלגלי מכונית.
גירית הדבש - גריזלי, אחד מכלבי הקיבוץ, הגיע ערב אחד אל הפאב כשהוא שותת דם, ועינו הימנית מידלדלת על לחיו. לאחר ויכוחים מלומדים אך סוערים על זהות התוקף, קבע ג.פ את אחת מאמרות מעין-צבי הידועות-"אולי זאת הייתה גירית..."
כינויים
השפן - זכה לשמו עקב שיניו הקדמיות הבולטות, והרווח
ביניהן.
מופז - אביו יוצא פרס (ואמו מרומניה, אבל זה לא קשור).
מצגר – בגרמנית: קצב, ואכן כשמו כן הוא (אימת החיות
במדגה)
עייש - היום הוא רגוע, אך בנעוריו היה בלגניסט "ומחבל"
לא קטן (ויעידו המתנדבים שהתעוררו לילה אחד משריפה
בבניין שלהם).
מתנדבות (למעוניינים-השמות והכתובות שמורים
במערכת. ולכל הבנות שמתעצבנות - סתם מתלוצצים)
"הציונית" - באה לארץ לחוות וליהנות, ותוך כדי-כך עוזרת
לבני הקיבוץ ברשימות ובסיפתחים.
"המייבשת" - לא זורמת ולא מגיבה להצעות. מצד שני, אולי אנחנו לא היינו מספיק חריפים.
"עוכרת ישראל" - לא מעוניינת בבני הקיבוץ, ומתלבשת מרגע הגעתה על מתנדב אחר, או שהוא התלבש עליה (ולא נותרת ברירה אלא לחבוט בו בפאב בשישי).
"המכוערת" - עדיף לא להסתכל ולא לנסות. מצד שני, המתנדבת השווה היא חברתה הטובה, אז כדברי פארוק (ראו להלן) יש ללכת בהפוכה- "תמיד לך על המכוערת".
כינויים 2
הסיביליאן - האגדות מספרות שאביו הוא בן מחוז סביליה בברזיל, אך ברזילאים יודעי דבר מכחישים שקיים מחוז בשם זה בברזיל.
הפארוק - מעטים מבני הקיבוץ יעזו לפנות אליו כדי לשאול אותו לפשר שמו...
סטטוס (מלשון סטטי) - מדובר בבחור גדול ורחב אשר במשחקי הכדורגל נמצא לרוב במצב נייח.
נולי בולים - אין לדעת למה, אך הוא קרוי על שם ההיא מפרפר נחמד. ולגבי שם המשפחה, אז לא - הוא לא היה אוסף בולים בצעירותו. על רבים מצגי הפלאפון של חבריו הוא מופיע בשם זה.
סגנונות דיור לצעירי הקיבוץ בעבר, בטרם נמכרו למטרת כסוי חובות ובשטחיהם נבנו וילות של זכרון
האולפן השלישי - כשנסגר האולפן עברו אליו בני הקיבוץ. התנאים שופרו, ובכל חדר הותקנו מטבח, מקלחת ושירותים. שווה יותר לגור בקומה העליונה - כי מפאת מחסור בכסף שופצה רק קומה זו...
הבטונדות - פריקסט עם גג אסבסט ושירותים ומקלחת משותפים. מצד שני, צמודי קרקע ודשא. הקירות הדקים מאפשרים לדעת את הטעם המוסיקלי ואת תדירות הסקס של שכנך.
שיכון נעורים - לחבר'ה אחרי צבא, חדרים צמודי קרקע בקצה ההר עם הנוף לים. בין כל ארבעה חדרים הייתה מרפסת, בה שמו נדנדות ובנו זולות מעולות.
רב-קומתי - מבנה אפור ומכוער בן 4 קומות (פיר יש, מעלית אין) שבתחתיתו שכן הפאב. אחלה חדרים עם סלון גדול, חדר המתנדבת המכוערת
שינה במפלס נפרד ומרפסת ממנה נשקף נוף מרהיב. הקונץ היה לשכנע את הבחורה לבוא איתך עד קומה 4, אח"כ היא שלך כי כבר אין לה כוח לרדת במדרגות.
לעלות או לרדת? (ולא,זה לא מה שאתם חושבים שזה)
לעלות לקיבוץ - השטחים החקלאיים של הקיבוץ נמצאים בין הכרמל לים. כשיש צורך להגיע לקיבוץ, או בסיום יום עבודה אין אומרים לנסוע או לחזור לקיבוץ. הביטוי 'לעלות לקיבוץ' מושרש אצל כל בני הקיבוץ.
לרדת לים - קיץ, צהריים וחום עיזים. "מי בא לרדת לים?" (ושוב, לסוטים ביניכם, אין מדובר בבחורה בשם ים).
לעלות לבריכה - לא מספיק שהקיבוץ על גבעה, הבריכה נמצאת בהמשך הרכס, במרחק כמה דקות עליה, וגבוה יותר מאזור המשק.
לרדת לחדרים/ לעלות לפאב - חדרי הנעורים ושיכון נעורים היו במורד הקיבוץ, על הצוק מול הים, ואילו הפאב ושאר חדרי הצעירים שכנו בחלקו הגבוה של הקיבוץ. לעיתים הייתה דילמה אם שווה להשקיע את המאמץ ולעלות לפאב, ואח"כ להתגלגל למטה בחזרה לחדרים שיכור.