ביום רביעי האחרון התרחשה במועדון "הקיבוץ בעיר" בתל אביב מסיבת קיבוצניקים תחת הכותרת "לינה משותפת". המסיבה התקיימה במתכונת מסורתית של מסיבות קיבוץ: בירה ונשירה בהתחלה, שירי קיבוץ ומסיבה עברית אל תוך הלילה. כמה חודשים לפני כן הקים יוראי רונן, יחד עם עוד כמה חברים, את קבוצת הפייסבוק "דברים שקיבוצניקים יודעים". אם אתם קוראים את זה ויש לכם פייסבוק, כנראה שכבר נתקלתם בקבוצה הזו. אם אתם לא קוראים את זה, ובכן, אתם לא קוראים את זה.
תוך זמן קצר במיוחד נחלה הקבוצה הצלחה גדולה, וכיום רשומים בה מעל 7,500 קיבוצניקים שמעלים פרטים נוסטלגיים ומטרידים המשותפים לכל קיבוץ בארץ. בעקבות ההצלחה הוזכרה הקבוצה במספר כתבות בגופי התקשורת המובילים בארץ: "הדף הירוק", "ידיעות הקיבוץ" וכעת גם באתר "
במקום". רוח העשייה בקבוצה עודדה את היוצרים להפיק מסיבת קיבוצניקים ענקית, וכרקע לסיקור של מה בדיוק הלך שם, נפגשנו (זה רק אני, אבל מקובל להגיד "נפגשנו", אז דמיינו שהיה שם גם צלם) עם הוגה הקבוצה, יוראי רונן בן קיבוץ שמיר, בדירתו שבתל אביב, כמובן.
יוראי, מה הייתה המטרה מאחורי הקמת הקבוצה?
"הקבוצה התחילה בכלל מתוך שעמום. זה היה רעיון מגניב וקיווינו שהוא יתפוס. ההצלחה של הקבוצה
מאוד הפתיעה אותי, כנראה שהרעיון הזה הופיע בזמן הנכון ותפס בול".
למה?
"כנראה שהקבוצה הזו משדרת סוג של הומור שהרבה מאוד אנשים התחברו אליו. לאנשים היו כנראה הרבה מאוד מטענים שהם רצו להוציא".
אתה מרגיש שיצרת פעילות גם מחוץ לגבולות הפייסבוק?
"אני חושב שכן. שמעתי הרבה חבר'ה צעירים יושבים ומדברים על זה, זה נהיה סוג של קלאסיקה שיכולה להצליח גם בעתיד. אני מאמין שזה ימצה את עצמו בסוף, אבל הקבוצה תישאר פעילה, היא כמו "מבצע סבתא" של
הקבוצות בפייסבוק".
ההצלחה של הקבוצה נובעת מנוסטלגיה או מפריקת מטענים?
"גם בזכות הנוסטלגיה, גם תחושת הביחד של קיבוצניקים, גם געגועים. אני חושב שהייחוד בקבוצה הוא שהיא ממלאת חלל מסוים, זה תוכן שממלא ביקוש".
זה יוביל לפעילות לדעתך?
"קודם כל זה הוביל לדיונים וחשיפת נושאים משותפים שהיו חבויים אצל כל אחד. יש משמעות גדולה למקום שבו אנשים גדלו, זו זהות. הכוונה היא שבעקבות המסיבה הפעילות תגיע בפעמים הבאות מתוך האנשים ולא מראשי הקבוצה, זאת השאיפה".
למה המסיבה התקיימה דווקא בתל אביב?
"המארגנים גרים בתל אביב אז זה מאד נוח, וגם הרבה קיבוצניקים גרים בה. אין יותר מדי אידיאולוגיה מאחורי זה, אנחנו פשוט רוצים ליהנות. המסיבה לא הייתה מתוכננת מראש, ההצעה להפיק אותה עלתה מתוך הקבוצה ואנחנו הרמנו את זה. אני כן מופתע לטובה מהאווירה החיובית בתוך הקבוצה, שדחפה את האנשים להיות מקורים וליצור".
יש חשיבות לכך שכל העשייה הזאת שלכם צומחת מתוך תל אביב? למה היא לא יוצאת מתוך אחד הקיבוצים?
"אפשרי שזה יצא מתוך אחד הקיבוצים, אבל אין ספק שבתל-אביב אתה נדחף יותר לעשייה כי אתה מאבד את השורשים שלך, וזה טבעי שתרצה לחפש אותם. בקיבוץ אתה לא חש נוסטלגיה".
מה החשיבות של התרבות הקיבוצית בהוויה הישראלית? האם היא עדיין רלוונטית?
"קודם כל, התהליכים שקורים בארץ יותר גדולים מהקיבוץ וזה משפיע, וזה טבעי שהקיבוצים ידחקו למקום נמוך. בעבר הייתה מלחמת קיום, ונדרשה אידיאולוגיה קיצונית שהקיבוצים היו חוד החנית שלה: לעבוד וללכת לצבא, וזהו. הייתה תחושה שככה המדינה תישאר, אבל היא התבדתה, והתהליך של הפירוק משפיע. אבל עדיין יש געגועים לאורח החיים הזה".
אבל זה כבר לא מגניב להתגעגע לקיבוץ.
"כי האידיאולוגיה נעלמה, ואנחנו חיים בתקופה שונה משל ההורים שלנו. עוד אי אפשר לשים את האצבע על האפיון המדויק של הדור שלנו, אבל כן אפשר להרגיש צורך בביתיות, בביחד, במשהו מוכר".
האם אתה מתאר לעצמך שלילדים שגדלים בקיבוץ המופרט תהיה בעוד 20 שנה אותה נוסטלגיה לקיבוץ?
"עדיין תהיה נוסטלגיה, אבל היא תהיה אחרת. ההבדל הולך וגדל אבל עדיין מדובר במקום שונה, גם אם זה רק בגלל הדשא, או הישיבה ב
נעורים.
יכול להיות שהקבוצה הזאת דווקא עוזרת להרבה קיבוצניקים להתנתק מהקיבוץ - זו נוסטלגיה זמינה שעוזרת לך להתרפק ולהרגיש "ביחד" מרחוק. הדור שלנו זה דור שרואה דברים בצורה יותר גמישה, כזה שחווה דברים שהדור של אבא שלי לא חלם עליהם - כמו האינטרנט או הפייסבוק. זה כמו שפעם היו לך שתי זהויות: הזהות שלך בחדר האוכל והזהות שלך כלפי עצמך, היום יש את הזהות שלך עם עצמך ואת הזהות שלך בפייסבוק. זה מאפשר לך להגדיר את עצמך גם כתל אביבי וגם כ
קיבוצניק".
מה הלאה? איך ממנפים את זה?
"ויש עוד רעיונות, אבל זה צריך לבוא מאחרים. אני לא מחפש להיות מנהיג תרבות או משהו, אני רק הקמתי קבוצה ואם יוצאת מזה פעילות - זה מבורך, אבל לא תלוי בי. עד עכשיו הייתה הרבה רוח חיובית, אבל חסרים אנשים שיבואו ויעשו".