בשעת לילה מאוחרת נתקעתי בלי סיגריות וסרתי לAM-PM- (ככה קוראים לכלבו בקיבוץ תל-אביב. בתל-יוסף קוראים לו קניוסף, תשפטו אתם). באמהרית רצוצה אמרה לי המוכרת שיש נובלס חדשה, באריזה קשה, הנמכרת רק בחנויות הרשת ומיועדת ל"צעירים תל-אביביים".

נובלס באריזה קשה, קיבינימט, משל היתה קאמל, או גרוע מכך מרלבורו מסריחה. לא לקוח מכובד בעיני עצמו כמוני יתעלם משגיאה חמורה שכזו. גם ככה כולם שונאים אותנו, מעשני הנובלס, אז לפחות מכם, קברניטי דובק, ציפיתי למעט כבוד והבנה. כנראה שגם הפעם התבדיתי.

 

כמעשן כבד במשך חמש עשרה שנים של מוצר הדגל שלכם, הלוא הוא סיגרית 'נובלס', אני מרשה לעצמי לומר: רבותיי, הפעם הגדשתם את הסאה. כשיצאה נובלס באריזה הכתומה, התבדחנו על כך אני וחבריי והוספנו את הביטוי "מעשן נובלס כתום" לשורה של ביטויים כגון "נושך כריות", יורק נוצות", "מאכזב הורים" וכיוצ"ב, שאני מניח שכולכם יודעים מה מתחבא בארון שבאחוריהם.

 

מעשן נובלס אינו אדם רגיל ש"מעשן". נובלס היא אופי, תדמית, בת זוג נאמנה כקבוצת כדורגל לגבר או ספר לאישה ולאיציק זוהר. אין החלפות. במשך שנים רבות, החל משנת 1952 בה הושקה הסיגריה ועד לא מזמן, נדמה היה כי גם אתם ב'דובק' חשבתם כך, וכיבדתם את מעשני הנובלס במוצר נאמן וקבוע. מוצר בעל אריזה רכה ונוחה, המשדר רעננות וטריות בצבעו הירוק ושמו נגזר מהביטוי הצרפתי "נובלס אובליז'" - האצילות מחייבת.

 

בואו נתעכב רגע על השם. לא טעיתם כשקראתם לסיגריה הזו בשמה: מוצר באריזה יוקרתית ובעלות נמוכה הוא סוד ידוע לכל. קיבוצניקים נמשכו אליה בגלל שתמיד היו אצילים בעיני עצמם ופעם גם בעיני אחרים. הארומה הצרפתית שבשם נגעה גם ביוצאי עדות המזרח שהיו סוג של אצילים במדינותיהם, כך שהסיגריה החדשה הציעה להם נחמה נוסטלגית כלשהי.

 

עם השנים, הגעת הסיגריות האיכותיות מחו"ל וחלוקתה של הנובלס בחינם בהיאחזויות הנח"ל, הקיבוצים ובתי הסוהר, התמתגה האחרונה כסיגריה חתרנית המשדרת משהו צעיר, מרדן, נון-קונפורמיסטי. סיגריה עם שיער ארוך וזיפים, בלי חזייה והמון שערות ברגליים, ואני מניח שהעובדה שהיא מעולה לקססה לא פגמה בדימוי. אם תרצו, נובלס היא בעצם הסיגריה של בני האצולה הצעירים, אלו הרוצים לשבור את ערכי ההורים ולבנות משהו חדש בעצמם. סוסים פראיים, שפראותם אצילותם. רובם יתברגנו עם השנים ויעברו למרלבורו לייט, אולם בפרצי הנוסטלגיה שלהם תצוף ותככב הנובלס, בקופסה רכה.

 

כנראה שעליתם על העניין הזה, כי נדמה שהניסיונות הפתטיים שלכם להמשיך לפנות אל הקהל הצעיר והמרדן הם שהובילו לנובלס הכתום ולנובלס באריזה הקשה. מה שהפסקתם להבין הוא שהרוח אולי צעירה ומרדנית, אולם ללא האצילות, היא אינה מחייבת איש. אני מסתכל על "צעיר מרדן" ברחובות תל-אביב וחושב לעצמי שאולי בעצם אני האידיוט ודובק שוב יצאו גאונים. ההיפסטרים חובבי האינדי, חובשי המשקפיים ולובשי הרטרו המכוערים הללו ראויים לנובלס כתום. אין בהם שום אצילות אמיתית, סתם גאוותנות מטופשת, אצילות בשקל. החבר'ה האלה, נכבדיי, יזרקו את הנובלס הכתום ברגע שיגיע משהו חדש ו"מגניב" יותר. אתם קוראים את הפסקה הזו וחושבים שנהיתי זקן ממורמר? הפעם אני מרשה לעצמי, האצילות מחייבת.

 

מחייבת? כנראה שרק אותנו המעשנים. אני

מדמיין אתכם בישיבת הנהלה בקומה העליונה

של המפעל החדש (שנבנה גם על חשבוני)

בפתח תקוה: "המכורים האלו, אם הם אוכלים

את החרא של הממשלה שמעדיפה להרוויח כסף

מהעלאת מחירי הסיגריות על פני חינוך הדור

הצעיר מפני הסכנה שבעישון, הם יאכלו גם את

החרא שלנו ויבקשו תוספת". אז זהו, שאנחנו

אוכלים, כבר שנים.                                                                                                                                                                                                                                                                                            

נובלס אינה סיגריה איכותית, ואף פעם לא הייתה כזו. היא

מסריחה, מקומטת וככה אנחנו אוהבים אותה, בקופסה רכה. חוה אלברשטיין (מעשנת נובלס כבדה ואצילה), שרה בשירה ''לונדון': "אם למות כמוכלבה, לפחות שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה".

 

בכבוד רב, יריב פלג

קיבוץ גבע (במקור ובלב)

תל-אביב (באף ובשאר האיברים)