שורת פתיחה – אם יש ערב שבו אתה לא רוצה לשכוח את הפנקס שלך - זה ערב פורים. כמובן שזה בדיוק מה שקרה, כך שכל הכתוב פה מבוסס על זכרונו המאוד מטושטש של הכותב, אבל איך אומרים אצלנו הקיבוצניקים - סיפור טוב לא מכחישים ואסור לתת לעובדות לבלבל.
בזכות העובדה שהקיבוץ שלי מקפיד לחגוג את פורים שבוע אחרי המועד החוקי, יצא לי גם השנה להצטרף לחברה שלי למסיבה בקיבוצה, גבע. אחרי התלבטויות לגבי התחפושת ושלילת רעיונות הקשורים בנושא הפורים – סיפורי התנ"ך (אתם יודעים, דויד ובת שבע, שמשון ודלילה, יום ת'עובד - יום ת'נח), לבשה החברה תחפושת של מלחית (באמתלה קלושה שהיא מלחית בתיבת נוח) ואילו אני הסתפקתי בתחפושת המקורית "איש עם כובע".
 |
22:50 – להיט הניינטיז הנשכח (וטוב שכך) "קוטון איי ג'ו", מקבל את פנינו בכניסה לאולם האירועים של הקיבוץ. אין ספק שהצעירים עשו עבודת קישוט טובה והאולם, אפרורי בימים כתיקונם, הפך בין ליל לאוהל גדול, שאת קירותיו מעטרות אמרות תנ"כיות מלאות משמעות. המקום עדיין לא מלא במיוחד בשעה שאנחנו מגיעים ואני מנסה להסתתר מאחורי שולי כובעי. בניגוד לקיבוצים רבים בהם האירוע מתחיל מוקדם וכולל ארוחת ערב והרקדות למבוגרים, בגבע העניין הוא בעיקר מסיבת ריקודים חובקת גילים ותרבויות. אנחנו מנצלים את הריקנות היחסית ולוקחים משקאות במטרה להתחיל בקיום מצוות החג. בניגוד אלינו, שצריכים לתדלק על מנת להשתחרר, דבורהל'ה, חיית ריקודים וותיקה, לא צריכה כלום והיא כבר עפה על הרחבה לצלילי "ספידי גונזלס", כמוה גם חברי קיבוץ מבוגרים נוספים, המוכיחים לצעירים שעוד יש להם דבר או שניים ללמוד על איך עושים שמח.
 |
23:35 – האולם כבר מלא כמעט לחלוטין. ערבוביה של קיבוצניקים, אורחים ומתנדבים (גבע הוא אחד מיחידי הסגולה שעוד מגיעים אליו מתנדבים). כולם כבר שתויים למדי ומצליחים לרקוד בהתלהבות, חרף המוזיקה המונוטונית ששם הדי ג'יי. אך בדיוק כשנראה שהמסיבה תופסת תאוצה, מושתקת המוזיקה ומתחילה תחרות התחפושות. זוג מנחים צעירים, מציגים בגמגום שיכור וחינני את המתמודדים. אנשים רבים מתחפשים בהתאם לנושא, עם טוויסט עכשווי ובתחום זה בולט זוג צעיר שהתחפש לתיבת נוח ליפן (סחתין על ההשקעה, אבל זה באמת שווה לכם שכל הערב הייתם סגורים בתוך קרטון?). בהקשר התנ"כי עלו ובאו גם סנה בוער ולתדהמתי, חבורת צעירים עם חולצות של מכבי תל אביב (כאילו, מכבים, נו באמת) שמעררים בי הרהורי חרטה שלא התחפשתי לאנטיוכוס ספרדי. מעבר לתחפושות הנושא, ניתן לראות גם תחפושות אקטואליות, כשמעל כולם בולטים קדאפי והמאבטחת שלו.
כמנהגן של תחרויות תחפושות, האירוע מתחיל להימרח ואני מנצל את ההזדמנות לבחון את השירותים. "סליחה, אתה יכול לצלם אותנו?", עוצרת אותי צעירה מתנדנדת, תוך שהיא מגישה לי אייפון נוצץ וממהרת להיכנס עם חברותיה לפוזה מגרה. "תודה מותק", היא מספיקה לומר, לפני שהיא רצה לתא השירותים בליווי קולות שלא משאירים מקום לספק – יותר מדי וודקה... אני ממשיך לשירותי הגברים. שם, למרות האווירה הלא מי יודע מה מזמינה (שתן על הרצפה, שירותים שבמקום דלת יש להם וילון), ניכרת התרחשות... כנראה שבפורים, גם הקיבוץ יכול להתחפש לתל אביב.
00:44 – שלושה צ'ייסרים, שתי טקילות ושלוש בירות מאוחר יותר, תחרות התחפושות סופסוף מסתיימת, כמוה גם הסרטונים ההומוריסטים, שכמובן מלווים באין ספור תקלות טכניות (מדהים איך הדברים האלה אף פעם לא עובדים ברגע האמת). כעת הקהל כולו שקוע בריקודים. הדי.ג'יי ממשיך בתצוגה הבינונית שלו, אבל את החוגגים זה לא ממש מעסיק, ככה או ככה, הם כבר לא במצב שמשהו יכול להפריע להם. המזמוזים על הרחבה תופסים תאוצה וחלק ממחליפי הנוזלים לוקחים את העניינים לדשאים המקיפים את האולם. "יש פה מתח מיני מדהים", אומרים לי חבריי הגבונים בעודם סוקרים בקפידה את הישבנים הצעירים שמקיפים אותם מכל עבר, מכוסים במינימום בגדים בהתאם למסורת החג.
03:02 – המקום מתרוקן לאטו. אני לוקח את המלחית השיכורה ומרים עוגן, מנווט את דרכי בקושי בינות לדשאים זרועי החוגגים.
חשבון בבקשה – אז נכון שהדי.ג'יי היה די חלש ונכון שאין פה את הסעודה המפוארת וכל שאר ההגזמות להן אני רגיל, אבל זה גם היופי בפורים של גבע. הם מבינים שכל עוד דואגים לדברים החשובים באמת (שמחה בלב, בר טוב, מתח מיני ותחפושות) מצוות החג תמשיך להתקיים בהצלחה.
שמונה כוכבי זהב
*כל התמונות צולמו במסיבת פורים של קיבוץ גבע ביום שישי האחרון