פעם אמרו עלינו שכולנו טייסים, היום בעיקר אומרים שאנחנו מעשנים כל דבר בצבע ירוק (לפעמים גם חום). אומרים שהבנות שלנו נותנות בקלות, אומרים שאנחנו שמאלנים, שכולנו עובדים ברפת, שאנחנו לובשים רק בגדי עבודה כחולים.... אז אומרים. מסע בדרך להפרכת (או אישוש) הסטיגמות הגדולות ביותר על הקיבוצניקים.

 

אחד הדימויים העיקריים שהיו לקיבוצניקים, הוא שחלקם הגדול טייסים והשאר יוצאי יחידות מובחרות. הסטיגמה הזו אמנם כבר לא חזקה כבעבר, אבל מתוך כבוד לזקנים נתייחס אליה בקצרה. נראה שבימים בהם נוצר הדימוי, היה בכך גרעין גדול של אמת. כבר מימי הפלמ"ח נודעו הקיבוצניקים כיפי בלורית ותואר הנחושים להגן על מכורתם האהובה. עם קום המדינה והצבא שאמור להגן עליה, הם היו ממלאים את היחידות המובחרות וחלק נכבד ממסיימי קורס הטייס התהדרו במוצא קיבוצי.

השנים חלפו, הזמנים השתנו, ואחוזי הקיבוצניקים ביחידות המובחרות החל לרדת. חלק גדול מהם התנחם בזרועות המזמינות של גדודי הנח"ל (ובראשם גדוד "בני משקים"), ואילו האחרים פנו לצנחנים, להנדסה קרבית, לשריון, לגבעתי או, רחמנא לצלן, אפילו לגולני. פתאום היו קיבוצניקים שהעזו לא להתגייס לקרבי, ומיעוט סורר אפילו מרשה לעצמו להפר את הטאבו ולא להתגייס בכלל. את מקומם בקורס הטייס תפסו ילדי השמנת מרמת השרון, רעננה או ירושלים, את סיירת מטכ"ל והשייטת מאיישים יותר ויותר לוחמים מהציונות הדתית.

עם זאת, הסטיגמה לא מופרכת לחלוטין. גם בימים אלה ניתן למצוא לא מעט קיבוצניקים שמתגייסים ליחידות המובחרות, ובעשירייה הפותחת ברשימת בתי הספר עם שיעורי הגיוס הגבוהים ביותר, בולטים לא מעט בתי ספר קיבוציים.

 

בקצה הנגדי של הסקאלה בולט דימוי חזק נוסף, לפיו כל הקיבוצניקים עישנו, יעשנו או מעשנים את צורותיו השונות של צמח הקנאביס. המגזימים גם יספרו שבגינות הקיבוץ מלבלב הצמח הריחני בצורה חופשית. טוב, לא ניתמם. כן, אנחנו מעשנים (שוב, כקולקטיב), אבל אנחנו בהחלט לא לבד.

כבר בצבא הוטחה בי האשמה הזאת, כשאף אחד מהעירונים ששרתו איתי לא האמין שמעולם לא ינקתי מהעשב המתוק. "זה לא יכול להיות, אתה הרי קיבוצניק", אמרו בפליאה, תוך הרמת גבה מופגנת. מאוחר יותר אמנם איבדתי את בתולי הירוקים (והחומים), אבל בנדודי בארץ ובעולם נתקלתי פעמים רבות בעירונים שהפגינו רמת סטלנות שמעט קיבוצניקים יכולים להגיע לקרסוליה. חזירי סמים שואפי באנגים ומעבירי צ'ילומים, "גננים מוסמכים" שמגדלים בדירותיהם העירוניות, צמחים עצומים בתנאי מעבדה ששום תעלת מים בשדה לא תניב חצי מתוצרתם.

אז כן, הקיבוצניקים סטלנים, אבל כך גם העירונים, המושבניקים, הדרוזים, יושבי עיירות הפיתוח, הערבים, אנשי המצפים ואפילו נוער הגבעות. כך זה בארץ, כך בעולם, ככה זה היה וככה זה יהיה.

 

ואם בעישונים עסקינן, הרי שאין מזוהה עם הקיבוצניקים יותר מסיגריות הנובלס. כבר הורחב פה בעבר על הסיבות להשתרשותה בקיבוצים: האלמנט העיקרי היה חלוקתה בחינם. אלא שימי ה"חינמים" עברו מהעולם, הקיבוצים הופרטו ובכלבו המקומי יש כבר סיגריות תוצרת חוץ. הנובלס שעלתה 70 אגורות כשהתחלתי לעשן לפני 15 שנה (וואו, איך הזמן רץ כשנהנים), עולה כבר למעלה מ-12 שקלים והיא לא יותר מעוד סיגריה יקרה מדי, שמי שלא התמכר אליה בימי החינם לא ימהר להעדיף אותה על פני שום סיגריה אחרת.

אז כן, הרבה קיבוצניקים מעשנים נובלס, כן, יש סבירות גבוהה שאם מישהו ישלוף קופסת נובלס הוא קיבוצניק, אבל זה כבר ממש לא גורף. כיום ניתן לראות את הנובלס על כל גלגוליה בידיהם של פריקים מכל חתכי האוכלוסיה, בעוד יותר ויותר קיבוצניקים עוברים לכל הווינסטונים והמלבורו לייט למיניהם.

 

אחת הסטיגמות המגוחכות ביותר היא זו לפיה כל הקיבוצניקים רפתנים. קיבוץ זה רפת, רפת זה קיבוץ ואל תבלבל לי את המוח שאתה בכלל עובד במפעל. המהדרין גם יבקשו ממך להביא להם חלב ישר מהפרה ויפצירו בך לקחת אותם לסיור באותו מקום אקזוטי לראות בלייב את החיות הנדירות. אז תרשו לי לומר את זה עוד פעם אחת ובצורה ברורה: לא! אני לא עובד ברפת! מעולם לא עבדתי שם! מעולם לא הייתה לי כוונה לעבוד שם! מעולם לא נגעתי בעטין של פרה ובטח שלא נתתי לעגל לבצע בי מין אוראלי (זה כבר נושא לכתבה אחרת). כך גם רבים מחברי, אז תשחררו את זה כבר!!! (וכן. אני מעריך את כל הרפתנים).

 

הגענו לגדולת הקלישאות הקיבוציות ואחת המופרחות שבהן. גם אני גדלתי עליה, גם אני חיכיתי בשנות נעורי שתתגשם, גם אני גיליתי שהדברים רחוקים מלהיות מדויקים. לא ברור מה מקורה של אותה סטיגמה: ייתכן שהיו אלה ימי המזמוזים בגורן, ייתכן שהאשמה היא בכלל באותו שיר על החלוץ שרואה בחורה ושוכח הכל (טומבלליי) וייתכן שדיברות השומר המחמירות (השומר שומר על הטוהר המיני) הן שגרמו לשרלילות השמו"צניקיות של הפורטיז לעשות דווקא (תופעה שאגב מאפיינת עד היום לא מעט בחורות מהציונות הדתית).

מה שבטוח שהיום זה ממש לא מדויק. אני לא אומר שאין קיבוצניקיות שיקפצו למיטה בקלות, אפילו התמזל מזלי להיתקל לעיתים רחוקות במישהי כזו. אך אני בהחלט אומר שזה מיעוט, ועל כך יעידו הכאבים באזורים הרגישים שליוו את שנות התבגרותנו. אמנם היו איתי כמה בנות בשכבה שדאגו להשאיר לעצמן במקומות בולטים תזכורות לקחת גלולות (גם זו לא ערובה לכך שהן באמת הלכו עד הסוף), אבל רוב הבנות היו די קשות להשגה.

 

למעשה, בכל האינטראקציות שהיו לי עם עירונים, קיבלתי את הרושם שאצלם הבנות קלות בהרבה והם, סוסי הרבעה שכמותם, כבר איבדו את בתוליהם בגיל 13. רוב הסיפורים התרחשו בעיקר בדמיונם הפורה של המספרים (הנה לכם סטיגמה – כל העירונים גוזמאים), אבל גם בהם יש כדי לרמז שלא רק הקיבוצניקיות הן אלו שנותנות. לגבי המתנדבות... זה כבר סיפור אחר.

 

בדומה לרבות מהסטיגמות הקודמות, גם לזו הייתה אחיזה במציאות וגם זו נשחקה עם השנים, אך בניגוד אליהן במקרה הזה עדיין לא נס ליחה של הסטיגמה ואחוזים רבים מהקיבוצניקים בעבר ובהווה אכן נוטים להצביע למפלגות השמאל. עם זאת, השפעתן של מפלגות השמאל בקיבוצים כבר מזמן לא משמעותית כבעבר. כבר ראינו לא מעט ח"כים ושרים יוצאי קיבוצים במפלגות הימין (יס סר איי קן בוגי), על לוחות המודעות אחרי הבחירות ניתן לראות לצד המפלגות הרגילות (עבודה, קדימה, מרץ, עלה ירוק) גם לא מעט קולות לליכוד, ישראל ביתנו ואפילו לש"ס. הקיבוצניקים כבר מזמן לא רק שמאלנים וזרם הלאומנות שטף גם רבים מחברנו. עצוב אבל נכון.

 

אלה הן רק מעט מהסטיגמות שמסתובבות סביב צורת החיים בה בחרנו. אותם חתכי אוכלוסיה קנאים אומרים עלינו עוד דברים רבים: שאנחנו לובשים רק כובע טמבל ובגדים כחולים, שבחיים לא נסענו באוטובוס, שאנחנו לא משלמים על כלום, שכולנו גנבי קרקעות, סנובים (טוב, זה קצת נכון, אבל זה רק מפני שאנחנו באמת יותר טובים) ועוד שלל אסוציאציות שמתעוררות במוח העירוני בכל פעם שהוא נתקל בנו (לא מדובר בכולם כמובן, אני לא אפול בפח הסטיגמות). אני לא חושב שהכתבה הזו תצליח לשנות את דעתם של המכלילים, אבל בינינו, למי באמת אכפת מה הם חושבים?