יאיר הולנדר (32) נולד בכפר-עציון וגדל בנתניה. אשתו מיכל (32) גדלה בחדרה. הם חברים בקיבוץ הדתי השיתופי עלומים מזה חצי שנה, אחרי חמש שנות מגורים ומועמדות בקיבוץ. הנתיב שלהם לקיבוץ עבר דרך שליחות לא שגרתית באיטליה.

 

יאיר: "כשהצענו את עצמנו לשליחות באיטליה עבור בני עקיבא, הרעיון היה שמיכל תהיה השליחה ואני אהיה סטודנט לווטרינריה. תפקידה של מיכל כשליחה היה לארגן את התנועה באיטליה, להיות אחראית על הסניפים הגדולים שלה ברומא ומילאנו ולארגן פעילות ארצית כמו המחנות באיטליה והאירועים בארץ ובהם גם הכנות לעלייה.

 

תוך כדי השהות שלנו שם נשביתי אט-אט בעבודת השליחות. הנחתי בצד את הווטרינריה והסטודנטיאליות ושנינו נעשינו שליחים במשרה מלאה. מיכל הייתה השליחה למילאנו ואני הייתי השליח הארצי. בסופו של דבר, היינו שליחים שם במשך שלוש שנים.

 

אני חושב שאנחנו יכולים להסתכל אחורה בגאווה, כי במהלך השליחות שלנו כ-30 חניכים הגיעו לעשות בארץ שנה של הכשרה לעלייה, מתוכם כ-20 נשארו ללמוד בארץ, ואם אני סופר נכון, 15עשו עלייה. בנוסף לכל אלה, צעירים רבים שהיו חניכים שלנו ממשיכים לעלות אחרי שסיימנו את השליחות. בקיצור, יש ברכה בעבודה הזאת.

***

מיכל ויאיר הורים לארבעה ילדים, מתוכם שניים נולדו כבר בקיבוץ. במהלך השליחות הם גידלו את בתם בבית ושניהם ראו חשיבות בחינוך שיהיה מנותק מהרעש והתחרותיות של העיר.

 

יאיר: "כך עלה רעיון הקיבוץ. התחלנו לבדוק את אפשרות הקליטה במספר קיבוצים דתיים. עלומים בלטו בחום, בפתיחות ובהזמנה שלהם. הם, למשל, אמרו לנו שאם אנחנו צריכים מקום להגיע אליו לשבועות הראשונים אחרי הנחיתה נקבל אצלם חדר. כשהגענו לשבתות בקיבוץ לפני תחילת הקליטה התקבלנו בלבביות. מלבד זאת, עלומים התאים לנו כי הוא קיבוץ צעיר יחסית: הדור המייסד הוא בגילאי ההורים שלנו."

 

כשחזרנו לארץ מיכל התחילה ללמוד. בעלומים היו מאוד בעד שמיכל תהיה סטודנטית, דבר שבחלק מהקיבוצים האחרים פחות התלהבו ממנו. מיכל היום מתכנתת ב"עלוטק", חברת התכנה של עלומים. אני סטודנט למשפטים ועובד חצי משרה בענף ההשקיה בקיבוץ וחצי משרה במשרד עורכי דין בתל-אביב.

 

אני חייב להודות שלא ממש חיפשנו קיבוץ. חיפשנו חינוך טוב לילדים. למעשה, אני לא יכול להגיד שהשיתופיות היא שמשכה אותנו, אבל בדיעבד אנחנו מאוד נהנים ממנה ואוהבים אותה.

 

צריך להודות: לקיבוץ לא מתרגלים. תמיד בוחנים אם טוב לך מספיק. אנחנו עוד מעט שש שנים בעלומים ועדיין יש קושי במצבים בהם אינך אוטונומי: אתה לא מחליט לבד על דברים שאתה רגיל להחליט עליהם כמו חוגים לילדים, אופציות למגורים ועוד.

 

מצד שני, זאת חברה תוססת וצעירה, קהילתית חמה ותומכת, חברה שפנויה להתעסק בתחום שבין אדם לחברו יותר מכל חברה אחרת שאני מכיר. רואים את הגדולה של הקיבוץ באירועם משמחים ועצובים. נולדו לנו פה ילדים ואין לנו פה משפחה, אז ההירתמות של החברים בכל אירוע היא מדהימה. צבא של חברים שמארגנים מאל"ף עד ת"ו את הכול. זה לא קיים בשום מקום אחר. אנחנו מאוד קשורים למשפחות הגרעיניות שלנו והמשפחתיות מאוד חשובה לנו, אף-על-פי שהתרחקנו מהמשפחות שלנו פיזית. לכן חשוב לנו במיוחד שעלומים הוא כמו משפחה מורחבת.

 

בנוסף, יש בעיני משהו מאוד מרגיע בכך שאנחנו מחוץ למרוץ המטורף של העיר. גם אם אני הולך לקריירה עירונית, אין כאן את התחרותיות על בית גדול ורכב גדול וכמה שיותר מכשירים ו"אקססוריז" לילדים. יש משהו מאוד מרגיע ויפה בזה.

 

הייתי אומר שאנחנו ממליצים לנסות. קיבוץ יש רק בישראל. זאת חוויה ישראלית ייחודית שצריך להתנסות בה. ברור שזה לא מתאים לכולם ואולי לרובם. אין פה מה להפסיד ואפשר להרוויח שינוי גדול ונפלא בחיים.