ההופעה המיוחדת של ז'לה וסטס גברילוב הקסימה את הקהל ליותר משעתיים באינטרפרטציה לקטעים קלאסיים נצחיים וליצירות מודרניות יותר בדרגה גבוהה של מיומנות טכנית ובשלות הבעה.

ז'לה לקחה את המאזינים למסע מוזיקלי שהתחיל עם ההוד הרציני של יוהאן סבסטיאן באך, עבר דרך המקצב המבריק של סן-סנס וטארטיני והגיע עד החן הווינאי של פריץ קרייזלר.

את התכנית סיימה ז'לה בהפגנת הומור וכריזמטיות עם מנגינות ישראליות, והדרנים פופולריים. הקהל התלהב מאוד מהעיבוד לקלרינט ולכינור של סטס גברילוב (מקים האולפן למוזיקה בגלבוע) ל"שתלתם ניגונים" של דוד זהבי.

 כינור ומעדר

באוגוסט 2011 הגיעה לקבוצת גבע מתנדבת צעירה מגרמניה. היא עלתה ברגל במעלה הכביש עם תרמיל קטן וכינור. כאחראית על המתנדבים פגשתי אותה והסעתי אותה למגורי המתנדבים. שאלתי אותה כמובן על הכינור והיא ענתה לי בצניעות, "כן, אני מנגנת, אבל באתי להיות חלוצה. אני רק צריכה מקום להתאמן". היא הוסיפה שמגיל חמש היא רצתה לבוא לישראל, ואפילו לימדה את עצמה לקרוא עברית מספרי הקודש של סבה.

בשבועיים הבאים למדתי שהיא הייתה בארץ בינואר 2011 עם תזמורת כלי הקשת של  האוניברסיטה למוזיקה של קרלסרוהה בהנהגתו של פרופסור נחום ארליך, שהוא המנחה שלה.  כשהיא חזרה לגרמניה לאחר הביקור היא החליטה לבוא כמתנדבת לקיבוץ.

ז'לה עבדה בחדר האכל ובמחסן הבגדים. כולם הוקסמו מההומור שלה ומהרצון ללמוד עברית . יום אחד היא ביקשה ממני "כלים סוציאליסטיים" – מעדר, קלשון, מגרפה. "אני מוכרחה ממש להיות חלוצה, לעבוד כמו חלוצה!". כל יום אחרי העבודה היא הלכה לעבוד בגינות על יד מגורי המתנדבים. היא חפרה, עישבה ושתלה, בחרה לבדה עצים ובנתה גדר מסביב עם "הכלים הסוציאליסטיים" שהבאתי לה. עד היום הגינה מסודרת והמתנדבים שומרים עליה.

יום אחד שמעתי אותה מתאמנת והבנתי שהיא כנרת בדרגה גבוהה. היא סיפרה לי הרבה יותר על לימודי המוזיקה שלה, בהם היא מתמידה מגיל שלוש. היו עוד שני מתנדבים מוזיקליים משוודיה והם החליטו לנגן קונצרט משותף. זאת היתה התחלת הקשר העמוק שנרקם בין גבע וז'לה, קשר שמבוסס על אהבה הדדית, קבלה ונדיבות.

היא חזרה לגרמניה ובדצמבר שבה לארץ והגיעה אלינו לבצע את הקונצרט. פרופסור נחום ארליך, המנחה שלה, הגיע באופן מיוחד מגרמניה לקונצרט שלה עם הוריו. אביו, משה ארליך, היה במשך שנים רבות כנר בפילהרמונית של ירושלים.

לסיום, אני רוצה לצטט שני דברים שז'לה כתבה:

 "אולי אני אמנית ומנגנת בכל העולם, אבל מצאתי בית בקבוצת גבע שבו אני יכולה להיות את עצמי."

על המוזיקה היא כתבה:

"המטרה האמתית של המוזיקה היא ליצור קשרים ואהבה בין נפשות ולתת לאנשים את החוויה הרוחנית שאבדה להם."

אני מאחלת לכל חברי הקיבוצים חוויה שכזאת.