|
הוכח כבר, במאה שנות ציונות, שאפשר להוציא יהודים מהגולה ולהביאם לארץ. אך טרם הוכח שניתן להוציא את הגלות מתוך היהודים.
נושא שיוך הדירות מחזיר אותנו שנים רבות אחורה, אל ימי העיירה היהודית של פעם. השאיפה לבעלות על בית היא שיבה למעמד הבעל-בתים בעיירה ההיא, שאותה, את ערכיה ואת אורחותיה חשבנו שכבר השארנו מאחור.
|
 |
|
: מי ייגול עפר מעיניך מנדלי מוכר ספרים
|
|
| "כמיהת הנפש" הזו, כפי שתוארה, של חבר הקיבוץ אל בית משלו, הניתן לסחירות ולהורשה, היא ניצחון היהודי מהעיירה ההיא על דור מייסדי הקיבוץ, על אלה שעזבו את השטעטל במטרה להחריב את העולם הישן וליצור אדם חדש.
מי ייגול עפר מעיניכם מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם, ברקוביץ' ועגנון, הנה עיירתכם עודנה חיה ובועטת. אחרי מאה שנים של קיום תנועה קיבוצית נסגר המעגל – איש לנפשו, איש לביתו, אין יותר ערך מוסף, אין משימות קיבוציות ולאומיות שיש לבצע, גווע רעיון שוויון ערך האדם, הקהילה השיתופית על ערכיה – כל זה עבר זמנו ובטל קורבנו מול הרעיון החדש והמהפכני באמת, "כמיהת הנפש" החדשה – בעלות על בית פרטי הניתן לסחירה ולהורשה. מעמד הבעל-בתים החדש יצטרף אל מעמד הגבירים הקיים כבר בקיבוץ המתחדש – מקבלי המשכורות הגבוהות הלוקחים מקופת הכלל פי כמה יותר מאשר חבריהם לקיבוץ.
ברור שזכותו של חבר הקיבוץ לא נופלת מזכותם של אחרים לביטחון סוציאלי הכולל מגורים בדירתו הקבועה. רצונו להוריש לילדיו גם הוא מובן וטבעי. אפשר וניתן למלא צרכים אלה בדרכים שאינן מפרקות את המסגרת הקיבוצית – למשל שיוך הוני או זכות מוגדרת בתקנון למגורים בדירת הקיבוץ שניתן לשנותה רק בהצבעה כללית ברוב מיוחס, או מתן דמי עזיבה עכשיו לחברים שירצו בכך בתמורה לוויתור על דמי עזיבה בעתיד וכדומה.
דווקא בחברה החיצונית שאינה קיבוץ, מגוריו של אדם אינם מובטחים לו כדבר מובן מאליו לאורך שנים. הסתבכות כספית ואי עמידה בהתחייבויות, עלולה להוביל במקרים מסוימים להוצאת אדם מדירתו. עוד לא שמענו על מקרה כזה בתנועה הקיבוצית!
חסרונות הפעולה למען שיוך הדירות ברורים: אבדן שליטת הקיבוץ בחלק מנחלתו כיום; חוסר היכולת לשלוט בעתיד על זהות הדיירים בתוך הקהילה הקיבוצית כאשר הבעלות על הנכס ממומשת והדירה "מתגלגלת" בשוק ההשכרה והקניה; הקושי שיגרום הדבר לקיבוצים הרוצים לקלוט חברים חדשים (הכוונה לחברים ממש, לא ל"צמיחה דמוגרפית" שרובה תושבים).
לא בכדי מקדימה הפרצלציה (חלוקת השטח) את מהלך שיוך הדירות. הדיפרנציאליות בשכר, חלוקת שטח הקיבוץ וההפרטה בכל תחום הן פנים שונות של אותו רעיון – התפרקות הקיבוץ ממהותו ומערכיו והפיכתו לישוב סתמי, לעתים לשכונה שאינה שונה בדבר משכונה בעיר הסמוכה. לא בכדי מובילי המהלך הם אותם אלה שהובילו קודם את המהלך הדיפרנציאלי.
היכן הם החברים והקיבוצים בתנועה הכמהים לבשורה אחרת ולחיים של ערך ואינם סבורים שעתידה של התנועה בהפניית הפנים אחורה ובאימוץ ערכי העיירה של פעם? היש עוד חברים שכמיהתם מרחיקה לכת מעבר לארבע אמות ביתם הפרטי?
"כמיהת הנפש" הזו, כפי שתוארה, של חבר הקיבוץ אל בית משלו הניתן לסחירות ולהורשה, היא ניצחון היהודי מהעיירה ההיא על דור מייסדי הקיבוץ, על אלה שעזבו את השטעטל במטרה להחריב את העולם הישן וליצור אדם חדש
|