עברו של אילן עשה אותו לדמות מוכרת בקרב חברי הקיבוצים. בין חבריו מהקיבוצים יש אף הרואים בו מי שמקדם את ערכי התנועה – סולידריות חברתית, שוויון, ציונות וחתירה לשלום – כל זאת, בעיר אשדוד, וגם בקרב אוכלוסיות שהן לא הקהל הטבעי של השמאל.

 

 

ב-7 לפברואר יבחרו חברי ועידת מרצ, ביניהם חברות וחברים רבים מהתנו

עה הקיבוצית, את יושב-ראש התנועה. המועמדים הם גילאון, חברתו לסיעה זהבה גלאון, וכן מועמד צעיר, רכז אגף הצעירים בתק"צ אורי אופיר. המחאה החברתית ששטפה את ארצנו בקיץ האחרון, והדרישות מקרב רבבות ישראלים לצדק חברתי, שכנעה סופית את גילאון להתמודד על ראשות המפלגה המחפשת את עתידה. התמודדות בין זהבה ואילן אינה זרה, והם אף התחרו בעבר על המקום השני ברשימת המפלגה לכנסת ב-2009. למרות שגלאון נהנתה מכהונה רצופה של שלוש כנסות, ועל אף שכיהנה כראש המטה המוניציפאלי של המפלגה רק שנה טרם לכן, הצליח גילאון לגבור על גלאון ולזכות באמון החברים.

 

"לאורך זמן רב מאוד אנחנו נלחמים למען אותם רעיונות שהיוו את בסיסה האידיאולוגי של המחאה. שוויון, מדינת רווחה, הזכות של כל אזרח לדיור, תעסוקה, בריאות, חינוך , הזכות לקיום בכבוד של כל אדם, הם ערכי היסוד עליהם התחנכתי ועליהם אני נאבק יום-יום. הרבה מאוד שנים הנושאים האלה הודחקו והושמו בצד. המחאה הזאת הייתה התנקזות והתכנסות של כל האנרגיות, התסכולים והתקוות, של מי שהוא לא חלק מהשכבה הקטנטנה שחלקה בעוגה רק הולך וגדל על חשבון 99% האחרים. האנשים שיצאו בקיץ הזה למחות, הישראלים החדשים והישראלים הישנים, רוצים ישראל אחרת והם מוכנים להיאבק אליה. אני מאמין שאנחנו חייבים להתחבר אליהם, לייצג אותם, להיות התרגום של הקריאה "העם דורש צדק חברתי" למערכת הפוליטית."

 

"אני בן-אדם די מיושן. כבר 40 שנה שאני נשוי לאותה אישה, גר באותו בית וחבר באותה מפלגה. עולם הערכים שמלווה אותו לאורך כל פעילותי הפוליטית הוא זהה. ההומניזם הסוציאליסטי שלי  מורכב מארבעה מרכיבים שהופכים אותו לסינרגטי, שבו כל רכיב נשען על הרכיב הנוסף, וביחד הם מרכיבים את תפיסת עולמי. ראשית, חלוקה מחודשת של העושר הלאומי ויצירת חברה שוויונית ויצרנית שרואה באדם את תכלית הכל. שנית, סיום השליטה בפלסטינים וחתימה על הסדר קבע על בסיס יוזמת ז'נבה לצד מדיניות אזורית החותרת לשלום ושיתוף פעולה אזורי. שלישית, הפרדת דת מהמדינה, כינון נישואים אזרחיים בישראל, הפסקת המונופול של החרדים על הממסד הדתי ופלורליזם דתי בישראל. רביעית, צדק סביבתי וסביבה בת-קיימא. בנוסף, אני תמיד פועל ליצירת תרבות פוליטית אחרת, דמוקרטית ושקופה יותר, שבה נבחרי ועובדי הציבור הם משרתיו, שבה נבחרי ציבור לא אומרים שדברים שרואים מכאן רואים משם רגע אחרי שהם נבחרים."

 

"חשוב להבין עם איזו מציאות אנחנו מתמודדים. העמדות המדיניות שעליהן נאבקנו כל השנים, שתי מדינות לשני עמים, הפכו להיות נחלת הכלל, וכל סקר מראה שיש רוב בציבור להסדר קבע. העמדות החברתיות-כלכליות שלנו, שבקרב עליהם הרגשנו שאנחנו פועלים מול כוחות אדירים של הון-שלטון, הפכו להיות דרישה ציבורית מוחצת בקנה מידה חסרת תקדים. ויחד עם זאת, אנחנו מפלגה של שלושה מנדטים. קיבלו את השליחות אבל לא קיבלו את השליחים. במקום להמשיך להיות מפלגת בוטיק, מפלגה קטנה וצודקת, שפונה למעגל מצביעים קטן ומצומצם, אני מציע קו אחר. בקו הזה מרצ היא מפלגה נגישה, מתחברת, בגובה העיניים, שלא מדברת אל הציבור אלא עם הציבור, שרואה בכל מי ששותף לערכינו ולאמונה שיכול להיות אחרת, שותף לשינוי פני החברה הישראלית – מבלי לוותר על אף אחת מעמדותינו"

 

"אני לא רוצה להיכנס למקום של חידוד ההבדלים ביני לבין חברה בסיעה שלי. בסופו של יום אחד מאיתנו יבחר להנהגת התנועה ועלינו להיות מאוחדים אל מול האתגרים המשותפים. בסופו של הדבר השאלה היחידה שצריכה להנחות אותנו כמפלגה היא מי יוכל להגדיל את מרצ – לא שום שיקול אחר".

 

"ההתמודדות עם העוני והמציאות המחפירה של עובדים בישראל של 2012 מתחילה משינוי סדרי העדיפויות. השינוי הזה אינו רק פוליטי, הוא גם שינוי ערכי. עלינו לבחור האם אנו רוצים חברת מופת שמבוססת על שוויון וצדק חברתי או חברת שוק אכזרית שלידה קפיטליזם חזירי נשמע כמו מחמאה. את התשובה לשאלה הזו קיבלנו בקיץ האחרון שהוציאו את הציבור לרחובות ולמאהלים. כעת עלינו לתרגם את האנרגיה הזו, את הדרישה הברורה הזו של הציבור, לכוח פוליטי אפקטיבי.ברמה הקונקרטית הפיתרונות לכך קיימים כבר שנים וברורים לכל מי שעוסק בדברים ברצינות. ראשית יש לעלות את שכר המינימום ולהפסיק את הנוהג הבזוי הזה שמקפיאים את עדכונו בהתאם למדד. אכיפת חוקי העבודה היא סוגיה נוספת. מתברר שלא משנה כמה חוקים נחוקק בכנסת – מישהו צריך לאכוף אותם בסוף. בישראל יש פחות מ-60 פקחי עבודה, פחות מחצי מהתקן של ה-OECD, מה שמביא לכך שב-92% מהבדיקות שנערכות מתגלה הפרה של חוקי עבודה. הפגיעה המתמשכת בעובדים, לצד סרסורי כוח האדם והעסקת עובדי קבלן נרחבת, היא גורם מרכזי לעוני. מעבר להעסקה ישירה, אכיפת חוקי העבודה ושיעור גבוה של עובדים מאוגדים יכולים להבטיח ביטחון תעסוקתי ושכר הוגן לאזרחים.

יש עשרות חוקים סופר-חברתיים שנחקקו ועברו בקריאה שלישית, ביניהם חוק הדיור הציבורי וחוק חינוך חובה מגיל 3 שעכשיו ראש הממשלה בחר לקצץ 4% מכלל המשרדים, כולל במשרד החינוך כדי לממן אותו. מספיק שנוציא אותם מההקפאה והחברה הישראלית תראה אחרת לגמרי. "

 

"זהו שקר גס. אין ספק שהריכוזיות במשק היא במימדים חולניים, אך יש אנשים שמשוכנעים משום מה שאם במקום 18 משפחות ישלטו במשק 80 משפחות, זה יוביל לשינוי מהותי. הכוח האדיר שמרוכז בידיים של מעטים הוא סימפטום של המערכת הכלכלית-חברתית שלנו ושל החלוקה המעוותת של המשאבים בישראל. לא מעט פעמים אי-אפשר לחשוד שאלו שמדברים על בעיית הריכוזיות כגורם המרכזי לקושי של הישראלי לגמור את החודש עושים זאת כדי להסיט מהשולחן את הנושאים החשובים באמת: הקצאת המשאבים, ההפרטה, הפערים החברתיים, העובדה שרוב העניים הם אנשים עובדים, המערכות הציבוריות המרוסקות והמקוצצות וקשרי ההון-שלטון."

 

"קודם כל צריך לאכוף את החוק. יש כיום קבוצות בחברה הישראלית שמרגישות שהן מעל החוק, ואנחנו רואים את זה בתוך ומחוץ לקו הירוק. לא לאפשר לנשים ללכת בצד מסוים של המדרכה, להזיזן למושב האחורי של האוטובוס או להשחית שלטי פרסום, זו עבירה פלילית. אין להסתפק בהצהרות הריקות של נתניהו שמתרברב בנשים שבוגרות קורס טיס ולדרוש את שילובן המלא והשוויוני של נשים בכל מקום בחברה הישראלית – וראשית כל בתחום השכר, שבו גם בישראל של 2012 נשים עדיין מופלות לרעה. את קווי המהדרין, שראויים להיקרא קווי ההשפלה, יכול שר התחבורה לסגור מחר בבוקר על-ידי ביטול הרישיון שלהם. את החרפה הזו צריך להפסיק באופן מיידי.

במישור הרחב יותר, אל מול ההקצנה בציבור החרדי, אנחנו חייבים לפעול לשילובם של החרדים במעגל העבודה ולהחלת לימודי ליבה במוסדות החינוך שלהם. "