הקיבוצים שנותרו שיתופיים נדרשים בימים אלה לבחינה מחודשת של ערכיהם ומטרותיהם כדי להוכיח לעצמם שהישרדותם כקיבוצים שיתופיים לא מבוססת על אינרציה ופחד משינוי, כתבה זו באה להדגיש יתרון אפשרי אחד, שלעיתים לא מקבל התייחסות.
אקולוגיה ו"מחשבה ירוקה" מעולם לא נכללו ברשימת הערכים של הקיבוצים השיתופיים, אולם כעת, כשהמודעות לנושא עלתה ואף חדרה אל המיין-סטרים הערכי, יש לבחון מה יכולותיו של הקיבוץ בתחום.
המחשבה הירוקה מתחלקת לשלושה ענפים מרכזיים (כמו כל דבר): המִחְזוּר (recycle) לצד ההפחתה (reduce) והשימוש-חוזר (reuse) – מכאן הסמל מפורסם של שלושת החיצים הירוקים במעגל.
 |
| כיום ממחזרים בארץ כ- 15% מהפסולת הביתית. שיעור המיחזור מגיע לכ- 20% כאשר מביאים בחשבון גם את מרכיבי פסולת התעשייה, הגרוטאות והשמן המשומש. [2007]. |
המִחְזוּר מושתת על האזרח "הקטן" והמשמעת שלו בטיפול האשפה הפרטית. תפיסה קהילתית-שיתופית יכולה להגביר בהרבה את יכולות המִחְזוּר של הפרט. דוגמא נהדרת לכך היא אימפריית המִחְזוּר בקיבוץ בארי. בעקבות פועלו של משוגע לדבר, יובל בר, בגיבוי החלטות מזכירות הקיבוץ בעניין, פועל בבארי מערך מִחְזוּר מרשים שלא היה מבייש אף גוף בעולם. כמעט כל פרטי האשפה ממוינים בעמדות אשפה נקיות להפליא אשר מתוחזקות על ידי מתנדבת בפנסיה. מעמדות האשפה מועברים החומרים למתחם מיון, להלן "הממלכה" על חורבות הרפת הישנה, שבו נערמים החומרים וזוכים להמשך טיפול ראוי. גולת הכותרת של המערך היא מִחְזוּר האשפה האורגנית. החברים זורקים את האשפה האורגנית שלהם (שאריות מזון וכדומה) לפחים מיוחדים אשר מרוכזים לקומפוסט מרכזי אחד שממנו יכולים החברים לקחת זבל-דשן לגינותיהם.
מעבר למִחְזוּר, גם בתחום ההפחתה יש לקיבוץ יתרונות מובנים. נציין לדוגמא את מערך הרכבים המשותפים אשר חוסך לא רק רכישתם של עשרות מכוניות אלא גם את החניות וכבישי הגישהב שנחסכים מהקיבוץ לבנות ולתחזק. גם חדר-האכילה המשותף, החבוט לעייפה, מכיל יתרון דרמטי בכל הקשור לאקולוגיה. למרות התדמית הבזבזנית שלו, אופיו התעשייתי של חדר-אכילה משותף חוסך במשאבים רבים כמו מים, חשמל ואולי אף במזון. לבטח שהוא חוסך אלפי שקיות ניילון שהיו יוצאות למסע ברחבי הגלובוס עם כל אחד קונה אוכל לביתו. כדי לא להאריך, לא אפרט על יתרונותיה של הקהילה השיתופית גם בתחום השימוש-מחדש, רק אציין, שלעניות דעתי, כאשר אנשים ערבים זה לזה יש נטייה לדברים לנדוד ביניהם, לדוגמא עגלות תינוקות או ציוד טיולים.
כאשר המחשבה הירוקה התחילה לתפוס תאוצה בארץ ובעולם, רבים מן הזרם הסוציאליסטי-השיתופי ראו בה כמאבק דמה, מסמא, אשר נועד לטשטש את המאבק לשוויון סוציאליסטי. מנגד, התנועות הירוקות, שהיו ברובן ליבראליות ברמה כזו או אחרת, לא ראו את הזרם הסוציאליסטי כשותף למאבקיהן לסביבה נקייה יותר. תפיסה זו גם קיבלה ביטוי במשפט: "Green is the new red". כיום התקרבו הזרמים אחד לשני, ורוב מפלגות השמאל בעולם הוסיפו למצע מפלגתם אלמנטים ירוקים. המחשבה הירוקה, לפחות זו אשר באמת מחפשת פתרונות אקולוגיים בעולם מודרני, ולא רק לשחק בחרוזים ובבוץ, התקרבה אף היא לתפיסת הקהילה כמפתח לשינוי, בעיקר בזרמים היותר רדיקאלים שלה (deep ecology) .
כפי שהדגמתי לעיל, לקיבוצים השיתופיים בישראל יש יתרון משמעותי בנקודת זינוק לקראת איחוד המגמות האלה. הוספת הערכים האקולוגים לחזון הקיבוץ אינו תהליך מורכב, כפי שאנו למדים מהדוגמא בבארי. המנגנון הקיבוצי והקהילה הקיימת מאפשרים לנו להפוך לדוגמא ומופת ברמה עולמית של התחום האקולוגי, ובכך להוות בעצמנו את המגמה מאדום-לירוק-ובחזרה.